סכסוך שכנים בבית משותף ברמת גן הגיע לבית המשפט בעקבות משפט שנאמר בדיון שנערך בדצמבר 2019. התובעת, ששימשה כחברת ועד הבית, דרשה פיצוי ללא הוכחת נזק. השופט אלישי בן יצחק קבע כי הדברים נאמרו במסגרת הליך שיפוטי ולכן אינם יכולים לשמש עילה לתביעה לפי חוק איסור לשון הרע.
התובעת והנתבע הם בעלי זכויות בבית משותף ברמת גן. התובעת שימשה כחברת ועד הבית בשנים 2016 עד 2019, ובמהלך 2019 פתחה, כאדם פרטי וכנציגת הבית המשותף יחד עם שלושה אחרים, בהליך בפני המפקחת על רישום המקרקעין אביטל שרייבר.
הנתבע עצמו לא היה צד לאותו הליך, אך אחיו נמנה עם הנתבעים. בדיון שנערך ב־25 בדצמבר 2019 נכח הנתבע באולם. לפי טענתו, הוא הגיע כדי להעיד על התנהלות התובעת בתפקידה כיושבת ראש הוועד. במהלך הדיון אמר הנתבע, כפי שנרשם בפרוטוקול: "היא חתכה במזיד את החשמל במדרגות, במשך 10 חודשים לא היה חשמל מדרגות בבניין". התובעת טענה כי אדם סביר יבין מן הדברים שהיא עבריינית המסכנת את הציבור, או לחלופין חולת נפש המסכנת את עצמה ואת הציבור, וכי היא מנצלת לרעה את תפקידה הציבורי. היא ביקשה פיצוי בסך 50 אלף שקל ללא הוכחת נזק. הנתבע לא הכחיש את תוכן הדברים. הוא טען כי אין בהם לשון הרע, וכי גם אם ייחשבו לכאלה, הם מוגנים משום שנאמרו במהלך דיון משפטי, לאחר שהמפקחת אפשרה לו לדבר והדברים נרשמו בפרוטוקול. הוא העלה גם טענות של אמת בפרסום ותום לב.
בית המשפט קבע כי סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע מעניק חסינות מוחלטת לפרסומים שנעשו תוך כדי דיון שיפוטי בידי הגורמים המנויים בחוק. לפי פסק הדין, החסינות יכולה לחול גם כאשר הפרסום כוזב, נעשה בחוסר תום לב או אפילו בזדון, כל עוד מתקיימים התנאים שקבע המחוקק. השופט בן יצחק קבע כי התנאים התקיימו במקרה זה. הדברים נאמרו במהלך דיון בפני המפקחת על הבתים המשותפים, הנתבע היה בעל זכויות במקרקעין, והאמירה נכללה בפרוטוקול שנערך בפיקוחה של המפקחת. בפסק הדין נקבע כי אילו הדברים לא היו תורמים לדיון, הם לא היו מוצאים את דרכם לפרוטוקול. למעלה מן הצורך בחן בית המשפט גם אם האמירה עצמה מהווה לשון הרע, והשיב על כך בשלילה. נקבע כי הפרשנות שהציעה התובעת רחוקה מן המשמעות שאדם סביר היה מייחס לדברים. בית המשפט ציין כי התובעת אינה מכחישה שכחברת ועד יזמה פעולה להפסקת החשמל במדרגות, וכי לא הציגה פרוטוקול של נציגות הבית הכולל הצבעה או החלטת דיירים שאפשרה את הפעולה.
פסק הדין התייחס גם לעיתוי הגשת התביעה, במאי 2025, כחמש שנים וחצי לאחר שנאמרו הדברים. עוד צוין כי בכתב ההגנה פורטו יותר מעשרה הליכים משפטיים שניהלה התובעת נגד דיירים בבניין במשך שש שנים. בית המשפט כתב כי המקרה "מדיף ניחוח של תביעת השתקה", וכי היה ראוי לפסוק הוצאות גבוהות במיוחד, אך הפחית אותן משום שהצדדים ויתרו על ישיבת הוכחות והסכימו להכרעה על יסוד סיכומים.
בחלקו האופרטיבי של פסק הדין נדחתה התביעה על הסף. התובעת חויבה לשלם לנתבע הוצאות בסך 500 שקל ושכר טרחת עורך דין בסך 8,500 שקל, בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין. פסק הדין ניתן ב־3 באוגוסט 2026.
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.