בית משפט השלום בפתח תקווה הורה להוסיף לפסק דין שניתן בשנת 2024 מספר תעודת זהות של אחד הנתבעים, כדי לאפשר את ביצועו, אף שהפרט לא הופיע בכתב התביעה או במסמכי ההליך המקורי. השופטת לימור חלד-רון קבעה כי תקנה 176(א) לתקנות סדר הדין האזרחי מאפשרת תיקון טכני כזה גם לאחר מתן פסק הדין, כאשר אין מחלוקת לגבי זהות החייב וכאשר התוספת אינה משנה את סכום החיוב או את מהות ההכרעה. לצד זאת חויב התובע בהוצאות של 4,000 שקל בשל המחדל המקורי וריבוי הבקשות שהוגשו לאחר מכן.
צריכים עו"ד?
ההליך המקורי היה תביעה בסדר דין מהיר בגין נזקי רכוש לרכב. הדיון התקיים ביוני 2024 בפני מותב קודם, וביום 16 ביוני 2024 ניתן פסק דין לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט. בפסק הדין חויבו הנתבעים לשלם לתובע 50,000 שקל, בתוספת אגרה בסך 937 שקל ושכר טרחת עורך דין בסך 6,000 שקל.
אלא שבכתב התביעה הופיעו למעשה שני אנשים תחת כותרת אחת של "הנתבע 2", ולצדם צוין מספר תעודת זהות אחד בלבד. בפסק הדין עצמו נרשמו שמות הנתבעים ללא מספרי זהות. בהמשך הוגשה בקשה לביטול פסק הדין מצד נתבע אחר שלא התייצב לדיון, והצדדים הגיעו להסכמה שלפיה התביעה נגד אותו נתבע תידחה. כך נותרה שאלת ביצוע פסק הדין נגד הנתבע שההליך הנוכחי נוגע אליו.
כעשרה חודשים לאחר פסק הדין פנה התובע לראשונה בבקשה להוסיף את מספר הזהות החסר. בתחילה ביקש לעשות זאת באמצעות סעיף 81 לחוק בתי המשפט, העוסק בתיקון טעויות בפסק דין, אך הבקשות שהוגשו במסלול הזה נדחו. בהמשך הוגשו בקשות נוספות, לרבות פניות להעברת העניין למותב הקודם ולגורמים נוספים במערכת בתי המשפט.
בבקשה החדשה, שהוגשה ביוני 2026, שינה התובע את הבסיס המשפטי. הוא הבהיר שאינו מבקש עוד תיקון לפי סעיף 81, אלא הפעלת הסמכות הכללית של בית המשפט לפי תקנה 176(א) לתקנות סדר הדין האזרחי. לטענתו מדובר ב"פרט מזהה טכני שאינו משנה את מהות פסק הדין". הוא הדגיש שאינו מבקש לחלוק על ההחלטות הקודמות, אלא נסמך על מסגרת דיונית שונה שלא הוצגה קודם לכן.
הנתבע התנגד. בתגובתו טען כי מדובר ב"ניסיון משפטי פסול ונעדר סמכות להפוך פסק דין חלוט לטיוטה הפתוחה למקצה שיפורים בדיעבד", וכי קבלת הבקשה תפגע בעקרון סופיות הדיון ותאפשר לתובע לתקן בדיעבד מחדל שהיה באחריותו מלכתחילה. הוא גם הפנה לריבוי הבקשות ולפניות לגורמים חיצוניים למותב וטען שההליך משמש להכבדה ולהפעלת לחץ.
השופטת חלד-רון בחנה את הבקשה על רקע החלטה קודמת בתא"מ 22197-03-17, שאותה כינה פסק הדין "עניין זק"א". באותו עניין ניתן פסק דין לפי סעיף 79א ללא מספרי תעודות זהות של הנתבעים, וגם שם התברר לאחר מכן שקיים קושי בביצועו בהוצאה לפועל. בית המשפט שם קבע כי המסגרת המתאימה לתיקון פרטים טכניים אינה בהכרח סעיף 81 לחוק בתי המשפט, אלא הסמכות הרחבה שהייתה מעוגנת אז בתקנה 524 לתקנות הישנות.
בהחלטה הנוכחית צוין כי תקנה 176(א) לתקנות סדר הדין האזרחי הנוכחיות היא ההוראה הרלוונטית. התקנה מאפשרת לבית המשפט לתת בכל עת הוראות בענייני סדר דין ולתקן פגם או טעות בהליך אם הדבר דרוש להגשמת מטרות התקנות. בית המשפט הדגיש כי הסמכות אינה מיועדת לשינוי מהותי של פסק דין, אלא לתיקונים דיוניים וטכניים שאינם יוצרים הכרעה חדשה.
במקרה הנוכחי קיבלה השופטת דווקא את טענת הנתבע בנקודה עובדתית חשובה: מספר הזהות שביקש התובע להוסיף לא הופיע בשום שלב של ההליך המקורי. הוא לא נכלל בכתב התביעה, בכתב ההגנה או בייפוי הכוח, ואף בבקשה הנוכחית נרשם לצד שם הנתבע מספר שהיה שייך לאדם האחר שנכלל קודם לכן תחת אותה כותרת. לכן נקבע שהמחדל רובץ בראש ובראשונה לפתחם של התובע ובא כוחו.
אף על פי כן, בית המשפט מצא כי אין מחלוקת מהותית לגבי זהות האדם שנגדו ניתן פסק הדין. הנתבע לא טען שלא התייצב בהליך, לא טען שפסק הדין ניתן נגד אדם אחר ולא חלק על כך שהוא החייב שאליו מתייחסת ההכרעה. מכאן נקבע שהוספת מספר הזהות אינה משנה את סכום פסק הדין, אינה משנה את זהות החייב ואינה מוסיפה חיוב חדש, אלא מאפשרת לבצע את פסק הדין הקיים בלשכת ההוצאה לפועל.
השופטת כתבה כי "פסקי דין של בית המשפט יש לקיים", וקבעה שתוצאה שבה פסק דין אינו ניתן לביצוע רק בשל חסר בפרטים מזהים, כאשר זהות החייב אינה שנויה במחלוקת, אינה מתקבלת על הדעת ופוגעת בזכויות המהותיות של בעל הדין הזוכה. לכן הוחלט להשתמש בסמכות לפי תקנה 176(א) ולהוסיף לפסק הדין את פרט הזיהוי החסר.
לצד קבלת הבקשה, בית המשפט מתח ביקורת על התנהלות התובע ובא כוחו. השופטת ציינה כי לאחר שהבקשות הראשונות נדחו, הן הוגשו שוב ושוב, ורק כעבור כשנתיים הוצגה לראשונה הטענה המבוססת על תקנה 176(א). עוד צוין כי העתקים של הבקשה נשלחו לנציב תלונות הציבור על שופטים, לשר המשפטים, למנהל בתי המשפט ולנשיא בתי משפט השלום במחוז מרכז.
בהחלטה נאמר כי אין להתעלם מן האופן שבו פניות אלה עשויות להצטייר. בית המשפט ציין שההתנהלות "עשויה להצטייר כניסיון שאינו ראוי להשפיע על שיקול הדעת השיפוטי", ואף עלולה להתפרש, כפי שטען הנתבע, כניסיון להלך אימים על בית המשפט. עם זאת, הביקורת הדיונית לא שינתה את המסקנה המהותית כי יש לאפשר את ביצוע פסק הדין.
בסופו של דבר התקבלה הבקשה להוספת פרט הזיהוי לפסק הדין מיום 16 ביוני 2024. מנגד, בשל המחדל המקורי, ריבוי הבקשות וההכבדה שנגרמה, חויב התובע לשלם לנתבע הוצאות בסך 4,000 שקל.
תיק תאד"מ 29378-09-22.
הצטרפו לדיון
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.