בית המשפט המחוזי בירושלים קיבל ערעור של המדינה והוועדה המקומית לתכנון ולבנייה ירושלים וביטל החלטה שהאריכה עד 25 בדצמבר 2026 את המועד לביצוע צו הריסה בשכונת בית חנינה. סגנית הנשיא, השופטת רבקה פרידמן-פלדמן, קבעה כי אף שבית המשפט לעניינים מקומיים מצא טעמים הומניטריים לדחייה ואף ציין מאמצים להכשרת הבנייה, סמכותו להאריך את מועד ביצוע הצו כבר פקעה. לפיכך ניתנה רשות ערעור, הערעור התקבל וההארכה בוטלה.
צריכים עו"ד?
ההליך במחוזי נפתח בבקשת רשות ערעור שהגישה הוועדה המקומית על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים מ-11 באוגוסט 2026. אותה החלטה ניתנה בתיק תו"ב 2971-12-19 והאריכה את ביצוע צו ההריסה עד סוף דצמבר. בית המשפט לעניינים מקומיים עצמו קבע כי הוועדה צודקת בטענתה שלפיה אין להיעתר לבקשה לפי מסגרת הסמכות הרגילה, אך בכל זאת החליט לדחות את מועד הביצוע "מסיבות הומניטריות, בשל המאמצים שנעשו להכשרת הבנייה, ובשל כך שמדובר בתקופה קצרה".
שורשי ההליך קדמו בכמה שנים לבקשה האחרונה. לפי פסק הדין, ב-29 ביוני 2023 הורשע בעל המבנה בעבירה של אי קיום צו לפי סעיף 246 לחוק התכנון והבנייה, וכן בשימוש ללא היתר לפי הוראות החוק שנמנו בפסק הדין. כתב האישום התייחס לצו קודם שניתן בעניינו ובו נדרש להתאים בנייה אסורה ושימוש בשטח של כ-80 מ"ר בבית חנינה להיתר, לרבות בדרך של הריסה. מועד הביצוע של אותו צו הוארך בעבר עד 1 בינואר 2018, אך לפי כתב האישום הוא לא קוים והמשך השימוש במבנה נמשך בתקופה שנקבעה בו.
בגזר הדין שניתן ב-25 בדצמבר 2024 הורה בית המשפט, בין היתר, על התאמת המבנה להיתר, לרבות בדרך של הריסה, וקבע כי הצו ייכנס לתוקף ב-25 ביוני 2025. כעבור יותר משנה, ב-4 באוגוסט 2026, ביקש בעל המבנה לדחות שוב את מועד הביצוע. בית המשפט לעניינים מקומיים הורה על עיכוב ביצוע עד לקבלת תגובות ומתן החלטה, וב-11 באוגוסט העניק את הארכה שהפכה למוקד בקשת רשות הערעור.
הוועדה המקומית העלתה כמה טענות נגד ההחלטה, אך פסק הדין במחוזי הגדיר את המרכזית שבהן במילים "היעדר סמכות של בית המשפט להאריך את מועד ביצוע הצו". לטענתה, הוראות חוק התכנון והבנייה קובעות מסגרת זמן מוגבלת לעיכוב נוסף של צו שיפוטי, ולאחר שחלפה אותה מסגרת אין לבית המשפט סמכות להאריך אותו מטעמים אחרים. מנגד טען המשיב כי "משניתנה ההחלטה לפנים משורת הדין", ובהתחשב בכך שמתנהלים הליכים להכשרת הבנייה, אין מקום להתערב בהחלטה.
המחוזי בחן תחילה את סעיף 254ד(א) לחוק התכנון והבנייה, שעל פיו ניתן לדחות את מועד ביצועו של צו שניתן בידי בית המשפט. לפי הנוסח שצוטט בפסק הדין, צו כזה יבוצע בידי המורשע בתוך 30 ימים מיום שניתן, אך בית המשפט רשאי לדחות את מועד הביצוע מטעמים מיוחדים שיירשמו, ובלבד שמועד הביצוע לא יידחה ביותר משנה מיום מתן הצו. במקרה הנוכחי, בגזר הדין עצמו כבר נקבע כי הצו ייכנס לתוקף רק כעבור חצי שנה, ב-25 ביוני 2025.
לאחר תום התקופה שנקבעה בגזר הדין, המשך העיכוב כפוף לסעיף 254ט לחוק. פסק הדין פירט את מנגנון הסעיף: בקשה לעיכוב ביצוע לפי המסגרת הרלוונטית ניתנת להגשה פעם אחת; תקופת העיכוב בהחלטה לפי הסעיף אינה עולה על שישה חודשים; ואם בית המשפט נתן תחילה עיכוב קצר יותר, הוא רשאי להאריך אותו לתקופות נוספות כל עוד התקופה המצטברת אינה עולה על שישה חודשים. החוק מוסיף חריג שמאפשר, בנסיבות חריגות ויוצאות דופן ומטעמים מיוחדים שיירשמו, תקופה אחת נוספת שאינה עולה על שישה חודשים.
בית המשפט המחוזי קבע כי מן ההסדר הזה נגזרת תקרה ברורה. לאחר שהצו נכנס לתוקף ב-25 ביוני 2025, היה ניתן להאריך את ביצועו לכל היותר בשנה נוספת, וגם זאת רק בכפוף לתנאים שקבע החוק ובנסיבות החריגות הנדרשות. לכן המועד המאוחר ביותר שאליו ניתן היה לדחות את ביצוע הצו היה 25 ביוני 2026. מעבר למועד הזה לא נותרה לבית המשפט לעניינים מקומיים סמכות להעניק תקופת עיכוב נוספת.
העיתוי של הבקשה היה אפוא מכריע. בקשתו של בעל המבנה הוגשה ב-4 באוגוסט 2026, לאחר שכבר חלף מועד הקצה שנגזר מן החוק. פסק הדין הדגיש כי מדובר בבקשה שהוגשה יותר משנה לאחר תום תקופת העיכוב שניתנה בגזר הדין. במצב זה לא נדרש בית המשפט המחוזי להכריע אם הטעמים ההומניטריים שעליהם הסתמך בית המשפט לעניינים מקומיים הם כבדי משקל כשלעצמם, משום שהשאלה הראשונה הייתה אם קיימת סמכות משפטית להעניק את הארכה.
השופטת הבחינה בין קיומם של טעמים שעשויים לעורר רצון לדחות את ההריסה לבין מקור הסמכות לעשות זאת. גם אם נעשו מאמצים להכשרת הבנייה וגם אם התקופה שהתבקשה נראתה לבית המשפט קמא קצרה יחסית, נקבע כי טעמים כאלה אינם יכולים להרחיב את הסמכות מעבר לגבולות שקבע המחוקק. בית המשפט כתב כי אף שבית המשפט קמא סבר שיש טעמים הומניטריים המצדיקים דחייה, הוא "לא היה מוסמך לדחות את הצו, ובהחלטתו חרג בית המשפט מסמכותו".
על בסיס קביעה זו קיבל המחוזי את בקשת רשות הערעור, נתן רשות לערער וקיבל גם את הערעור עצמו. ההחלטה מ-11 באוגוסט 2026, שהאריכה את מועד ביצוע צו ההריסה עד 25 בדצמבר 2026, בוטלה. בכך נשללה הארכה השיפוטית שניתנה, בלי שבית המשפט המחוזי קבע שהליכי ההכשרה הנטענים חסרי סיכוי ובלי שהכריע לגופם של הליכים תכנוניים כאלה.
לצד ביטול הארכה הוסיף בית המשפט הערה לוועדה המקומית. נקבע כי הוועדה עצמה אינה מוגבלת במועד לביצוע הצו, ולכן ככל שקיים סיכוי ממשי להכשרת הבנייה בתוך פרק זמן סביר, כפי שטען בא כוח המשיב, מומלץ לה לבחון את ההתקדמות ובינתיים לשקול המתנה בביצוע. ההמלצה הופנתה לרשות האוכפת ולא שינתה את ההכרעה לגבי סמכות בית המשפט: הארכה בוטלה משום שהמסגרת הסטטוטורית כבר מוצתה. מספר התיק: רעפמ"ק 39381-08-26.
הצטרפו לדיון
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.