בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו דחה את תביעת מד מים רימונים בע"מ שביקשה לפסול את זכיית ארד בע"מ במכרז 5/2026 של מי שקמה בע"מ להקמה ולתחזוקה של מערכות קריאה מרחוק של מדי מים, ולהכריז עליה עצמה כזוכה. השופטת הדסה אסיף קבעה כי אף שרישיון הסחר שהוגש עם הצעת ארד לא היה על שם ארד עצמה אלא על שם חברה בת שבשליטתה המלאה, אין בכך בנסיבות המקרה עילה לבטל את החלטת ועדת המכרזים. התביעה נדחתה ללא צו להוצאות.
צריכים עו"ד?
רימונים פנתה לבית המשפט לאחר שב-2 ביוני 2026 קיבלה הודעה שלא זכתה במכרז. לצד התביעה העיקרית היא ביקשה סעד זמני שיקפיא את ההתקשרות מכוח המכרז עד להכרעה. בית המשפט לא נתן צו ארעי במעמד צד אחד, ובהמשך הגיעו הצדדים להסכמה דיונית שלפיה התיק יידון לגופו במתכונת של עתירה מנהלית, ללא חקירת המצהירים. אף שבכתב התביעה הועלו טענות נוספות, הדיון צומצם בהסכמת הצדדים לשאלה אחת: האם העובדה שרישיון הסחר הוא של ארד טכנולוגיות מדידה בע"מ ולא של ארד עצמה פירושה שארד לא עמדה בתנאי הסף שבסעיף 6.2.11 למכרז.
התנאי קבע כי נדרש "רישיון סחר מטעם משהת"ק על שם הקבלן". רימונים טענה שהמונח "קבלן" הוגדר בסעיף 3.1 למכרז כמציע הזוכה, ולכן הרישיון היה חייב להיות על שם ארד. היא הדגישה שמדובר בשתי ישויות משפטיות נפרדות, וכי עצם צירופו של מכתב של חברת הבת המאפשר לארד להסתמך על רישיונה מלמד, לשיטתה, שגם ארד הבינה שהרישיון אינו שלה. רימונים הוסיפה כי לפי פקודת הטלגרף האלחוטי רישיון אינו ניתן להעברה ללא אישור מתאים, ולכן לא ניתן להשלים את החסר באמצעות מכתב של חברה קשורה.
רימונים ביקשה להחיל גישה דווקנית לתנאי הסף. טענתה הייתה פשוטה: אם המכרז דורש שהרישיון יהיה "על שם הקבלן", ואם הקבלן הוא המציע, הרי שהרישיון צריך להיות על שם ארד עצמה. היא הסתמכה גם על פסיקה שלפיה ככלל, כאשר תנאי סף דורש ניסיון או כישור מסוים, המציע עצמו צריך לעמוד בדרישה אלא אם מסמכי המכרז מאפשרים במפורש להסתמך על גורם אחר. לפי רימונים, הותרת הצעת ארד על כנה פוגעת בוודאות ובשוויון בין המציעים.
מי שקמה התנגדה. לטענתה, רימונים מערבבת בין שני סוגי תנאי סף. סעיף 6.1 למכרז עוסק בתנאים הנדרשים מהמציע עצמו, ואילו סעיף 6.2 עוסק בתנאים טכניים ורגולטוריים של המוצרים והמערכת. היא תיארה את הדרישה לרישיון כ"דרישה חפצית-רגולטורית" שמטרתה להבטיח כי ציוד התקשורת שיסופק בפרויקט יהיה בעל רישוי תקף. לשיטתה, מאחר שארד טכנולוגיות היא חברה בת הנשלטת במלואה בידי ארד, ומאחר שהציוד המורשה יסופק במסגרת הפרויקט, תכלית התנאי מתקיימת.
מי שקמה הוסיפה כי אין מדובר בהעברת רישיון מחברה אחת לאחרת, אלא באספקת מוצר שמחזיק ברישיון כדין. עוד טענה כי פרשנות רימונים עלולה להביא לתוצאה אנטי תחרותית ואף "להפוך את המכרז למכרז תפור", משום שתדרוש שהמציע עצמו יהיה בעל כל רישיון וכל אישור לגבי רכיבי מערכת שאינם בהכרח מיוצרים על ידו. ארד הצטרפה לעמדה זו וטענה שהחברה הבת מצויה בשליטתה המלאה וכל משאביה ורישיונותיה עומדים לרשותה לצורך ביצוע ההתקשרות.
בית המשפט קיבל תחילה דווקא חלק מהניתוח הלשוני של רימונים. נקבע שסעיף 6.1 אכן עוסק בתנאי הסף של המציע, בעוד סעיף 6.2 עוסק בתנאי הסף של רכיבי המערכת. עם זאת, השופטת דחתה את ניסיונן של מי שקמה וארד לפרש את המונח "קבלן" בסעיף 6.2.11 כקבלן המתקין ומתחזק בפועל. היא פנתה להגדרה שבסעיף 3.1, שבה "המציע הזוכה" מוגדר גם כ"הקבלן", וקבעה כי גם בסעיף הרישיון יש להבין את המונח כך. במילים אחרות, ברמה הלשונית הדרישה הייתה לרישיון על שם המציע, כלומר ארד.
אף על פי כן, זו לא הייתה סוף הדרך. בית המשפט קבע כי פרשנות תנאי מכרז אינה נעצרת בלשון בלבד. לצד ההקפדה הנדרשת על תנאי סף ועל עקרון השוויון, יש לבחון את תכלית התנאי ואת "הציפיות הסבירות" של המשתתפים. השופטת ציינה כי דרישתה של רימונים לדבוק בלשון הסעיף היא "שובת לב", אך בנסיבות המקרה אין לקבל את המסקנה שהיא מבקשת לגזור ממנה.
לפי פסק הדין, תכליתו המעשית של סעיף 6.2.11 היא להבטיח שהציוד שיסופק יהיה מגובה ברישיון סחר תקף מטעם משרד התקשורת. תכלית זו, נקבע, מתקיימת כאשר הרישיון מוחזק בידי חברה בת שארד מחזיקה בכל מניותיה ושמצויה בשליטתה המלאה. בית המשפט הכיר בכך שמדובר בשתי ישויות משפטיות שונות ושככלל אין לייחס למציע באופן אוטומטי נתונים של חברה קשורה, אך מצא שמדובר בנסיבות חריגות שבהן קיימת הצדקה עניינית לייחוס הרישיון לצורך תנאי המכרז.
השופטת קבעה כי פרשנות ועדת המכרזים, שלפיה רישיון של חברה בת בשליטה מלאה עומד בדרישה, היא פרשנות סבירה שמקיימת את תכלית המכרז. היא הוסיפה כי גם אם היה מקום לראות בכך טעות של הוועדה, מדובר לכל היותר בפגם טכני ולא בפגם מהותי הפוגע בעקרונות השוויון והתחרות ההוגנת. לא הוצבע על יתרון פסול שניתן לארד או על פגיעה מעשית במציעים אחרים בשל העובדה שהרישיון רשום על שם החברה הבת.
בית המשפט הזכיר את הכלל שלפיו הוא אינו יושב כ"וועדת מכרזים עליונה" ואינו מחליף את שיקול דעת ועדת המכרזים בכל מקרה. אמנם כאשר המחלוקת היא משפטית טהורה על פרשנות תנאי המכרז היקף הביקורת רחב יותר, אך גם אז השאלה היא אם ההחלטה שניתנה עומדת במתחם הסבירות ומגשימה את מטרות המכרז. במקרה זה התשובה הייתה חיובית.
לכן נדחתה בקשת רימונים לפסול את ארד ולהכריז עליה עצמה כזוכה או להחזיר את העניין לוועדת המכרזים כשהצעת ארד פסולה. זכיית ארד נותרה על כנה. לנוכח נסיבות ההליך וההסכמות הדיוניות, בית המשפט החליט שכל צד יישא בהוצאותיו.
ת"א 59362-06-26
הצטרפו לדיון
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.