מהנדס מערכות בטלרד נטוורקס בע״מ, שעסק במשך שנים בקידום פרויקט מחקר טכנולוגי, תבע לאחר פיטוריו תמלוגים בגין הפרויקט ובגין מיזמים נוספים, לצד זכויות של עובד שכיר. החברה טענה כי המהנדס עצמו בחר לפצל את ההתקשרות: להמשיך לקבל משכורת כשכיר, ובמקביל לקבל תמלוגים כנותן שירותים עצמאי. בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב קיבל את עמדתה ודחה את תביעתו. אף שהחברה אישרה שנותר תשלום שהיא חייבת לו מפרויקט המחקר, בית הדין קבע כי הסכסוך בעניינו שייך למסלול ההתקשרות העצמאי, שאינו בסמכותו. יתר רכיבי התביעה נדחו לגופם, והמהנדס חויב בהוצאות בסך 20,000 שקל.
המהנדס חתם על הסכם העסקה אישי ביוני 2015. בשנת 2017 החלה טלרד נטוורקס בע״מ להשתתף עם חברות נוספות בפרויקט ״מאגד הרון״, שנועד לקדם מחקר וטכנולוגיות גנריות לתשתיות תקשורת סלולרית מהדור החמישי ומומן בידי המדען הראשי. המהנדס היה זה שהציג את הפרויקט להנהלת החברה ושכנע אותה להצטרף אליו. בהמשך השתנה בפועל עיסוקו: החל מ-2018 מרבית זמנו הוקדשה לפרויקט, והוא עסק פחות ופחות בפיתוח מערכות. בתמליל שיחה שהציגה החברה תיאר המהנדס את השינוי בעצמו: ״אני מחבר את החברה לעוד חברות אחרות״.
עם השינוי בתפקיד החלו הצדדים לגבש מתכונת תגמול שונה. החל מ-2018 פחת שכר המהנדס. נציג החברה הסביר זאת בצמצום עבודתו בתחום הפיתוח, בעוד המהנדס טען כי סוכם שירד למחצית משרה, דבר שלא התרחש בפועל. בסוף 2018 ובתחילת 2019 התנהל משא ומתן על תשלום אחוזים מההכנסות שיגיעו לחברה בעקבות מאגד הרון. לטענת החברה, המהנדס ביקש לקבל את התגמול כקבלן עצמאי משיקולי מס, והראיות הצביעו על כך שהתייעץ בעניין עם רואה חשבון.
בטיוטה שנשלחה אליו בינואר 2019 הוצע לו לקבל 13,500 שקל בתוספת מע״מ, וכן 5% מההכנסות נטו שיתקבלו בגין הפרויקט. לפי החברה, המהנדס ביקש בכל זאת להישאר שכיר כדי שתהיה לו הכנסה מובטחת, ועל כן נקבע לו שכר של 10,300 שקל ברוטו בחודש. באוגוסט 2019 חתם על הסכם נפרד למתן שירותים, שעניינו מאגד הרון בלבד. ההסכם קבע תשלום כעצמאי כנגד חשבונית מס, בשיעור 5% מהתקבולים נטו שהחברה תקבל בפועל מהמדען הראשי או מרשות החדשנות החל מינואר 2019. עוד הובהר בו כי לא יתקיימו יחסי עובד ומעסיק במסגרת זו, וכי הוא גובר על הסכמות קודמות. בפועל כבר באוגוסט שולם למהנדס סכום של 57,600 שקל כנגד חשבונית בגין תקבולי הפרויקט.
במרץ 2020 זומן המהנדס לשימוע. החברה נימקה את שקילת פיטוריו בתוכנית התייעלות לאחר ירידה משמעותית במכירות וסיום הפעילות במאגד הרון, שהיווה את עיקר עיסוקו. בשימוע ב-8 במרץ אמר, לפי עדותו, כי אם אלה הסיבות אין לו מה להוסיף, וביקש שבועיים נוספים מעבר לחודש הודעה מוקדמת. מכתב הפיטורים נשלח למחרת. ביוני התקבל אצל החברה תקבול נוסף בגין הפרויקט, שביחס אליו לא שולם למהנדס חלקו.
בתביעה שהגיש דרש בין היתר 511,800 שקל בגין שכר עבודה, 257,142 שקל בגין שעות נוספות, 68,000 שקל בגין שעות עבודה ו-40,000 שקל כפיצוי על פיטורים שלא כדין. בין דרישותיו בתחום התמלוגים היו 10,025 שקל בגין מאגד הרון, 92,400 שקל בגין פרויקט נוסף, שלטענתו בכתב התביעה הגיעו לו בגינו 80% מהתקבול, 231,000 שקל עבור פרויקט DIGITAL BF ו-165,000 שקל עבור פרויקט WIN. לדבריו, ההסכם כעצמאי היה פיקטיבי ונועד להכשיר הפחתת שכר אסורה.
הרכב בית הדין, בראשות השופטת הבכירה הדס יהלום ולצדה נציגי הציבור דני שבתאי ואורנה לוי, מצא שההסכם היה תוצר של בחירה מודעת. המהנדס היה ער להבדל בין שכר לבין הכנסה מעסק עצמאי. הוא אף הקים חברה, אם כי בסופו של דבר חתם על ההסכם כעוסק מורשה. בית הדין קבע כי לא הוכח שמדובר בחוזה פיקטיבי, אלא ב״הסכמה מודעת של הצדדים שלפיה התובע ימשיך להיות עובד שכיר של החברה, ובמקביל, יתן לחברה שרותים כעצמאי״. לכן קיבל את הטענה שאין לו סמכות עניינית להכריע בתביעת התמלוגים.
בית הדין בחן בכל זאת, מעבר לנדרש לצורך הכרעת הסמכות, את בסיס הדרישות הכספיות. המהנדס הציג תמלילי שיחות עם נציגי החברה, אך הרכב בית הדין לא מצא בהם התחייבות לשלם אחוזים מעבר להסכם הכתוב. המהנדס הודה שתמלל רק חלק מהשיחות ואת חלקן באופן חלקי בשל העלויות, ולא ידע לציין מתי נערכו השיחות. שני הפרויקטים DIGITAL BF ו-WIN כלל לא יצאו לפועל, לפי עדותו שלו, ולא הוכח שהחברה קיבלה בגינם תקבולים או שקיימת התחייבות לשלם לו את האחוזים שדרש.
בנוגע לפרויקט הנוסף, שבסיכומיו זוהה כ-POC וכחלק ממאגד הרון, טען המהנדס כי הובטחו לו 60% מהתקבולים, וכי החברה השמיטה את ההתחייבות מהחוזה. נציג החברה השיב כי התקבולים בגינו נכללו בתשלומי מאגד הרון. בית הדין עימת את המהנדס עם הטיוטה מינואר 2019, שבה כלל לא נזכרו אותם 60%, ועם ההסכם מאוגוסט שגם הוא לא כלל אותם. המהנדס טען שהייתה טיוטת ביניים שלא נותר בידיו אלא דף אחד ממנה. ״אין בידי התובע ראיה כלשהי לסיכום אודות זכאות ל 60% מהפרויקט הנוסף״, קבע בית הדין. גם טענתו שהיה על החברה לזמן מנהלי פיתוח שיסבירו את חשיבות פעילותו לא העבירה אליה את הנטל להוכיח את זכאותו ושיעור התשלום.
לעומת הדרישות האחרות, החברה אישרה שנותר סכום שהיא חייבת למהנדס בגין תקבול ממאגד הרון, והתנתה את תשלומו בחתימה על כתב ויתור על טענות נוספות כלפיה. אלא שגם רכיב זה נדחה, ״אך ורק מהטעם שהוא מתייחס למערכת התקשרות בין הצדדים שאינה במסגרת יחסי עובד ומעסיק״. בית הדין לא קבע אפוא שאין חוב כזה; הוא קבע שאינו מוסמך לדון בו.
נוסף לכך תבע המהנדס תשלום עבור 20 עד 30 שעות נוספות בחודש. בית הדין בחן את הסדר השעות הנוספות הגלובלי לפי הלכת ברד של בית הדין הארצי לעבודה, הדורשת הסכמה מודעת, גמול הוגן, מעקב אחר השעות בפועל, פירוט נפרד בתלושים ועמידה של שני רכיבי השכר בדרישות חוק הגנת השכר. בהסכם העבודה המקורי נקבע שכר של 18,000 שקל, מתוכו 15,300 שקל שכר בסיס ו-2,700 שקל גמול מיוחד לעבודה מעבר לשעות הרגילות. המהנדס אישר כי דיווח בעצמו על שעותיו, כולל פגישות מחוץ למשרד, ולא דרש בעבר תשלום נוסף. הוא טען כי היו שעות רבות שלא דיווח עליהן משום שציפה לתגמול מן הפרויקטים, אך לא הציג ראיה לפגישות או עבודה שלא תועדו. אף לא ביקש לקבל את דוחות הנוכחות שהיו בידי החברה. נציג החברה הציג בתצהירו את מספר השעות החודשי, ובית הדין קיבל את עמדתה שלפיה הגמול הגלובלי כיסה את השעות הנוספות שבוצעו.
גם הטענה להפחתת היקף המשרה נדחתה. בתלושים שלאחר הפחתת השכר נרשם היקף של 100% משרה, והמהנדס קיבל אותם ללא מחאה. לא נמצא תיעוד לסיכום בדבר משרה בהיקף 50%, והוא גם לא הסביר את הפער בין הדרישה של 68,000 שקל בכתב התביעה לבין 170,000 שקל בתצהירו. בית הדין מצא כי הפחתת השכר הייתה מוסכמת כחלק מהמעבר מעבודת הפיתוח לקידום הפרויקט ומהציפייה לקבל תמלוגים כעצמאי. השכר נותר גבוה משכר המינימום. בית הדין קבע: ״העובדה שתקווה זו לא יצאה בסופו של דבר אל הפועל, אינה מצדיקה תשלום הפרשי שכר לתובע״.
בעניין הפיטורים, בא כוח המהנדס הודיע בדיון שאינו עומד על רכיב זה, אך בסיכומים חזר בו וטען כי הליך הפיטורים היה חפוז. בית הדין הסתמך על הודאת המהנדס כי זומן לשימוע, השימוע נערך והוא אמר בו את שהיה לו לומר. גם הדרישה לפיצוי זה נדחתה. בהכרעה בהוצאות נתן ההרכב משקל לסכום התביעה ולהליכים המקדמיים הרבים, וגם לכך שהמהנדס הגיש סיכומים שהשתייכו לתיק אחר, דבר שחייב את החברה להגיש את סיכומיה פעמיים. הוא חויב בשכר טרחת עורך דין בסך 20,000 שקל.
סע״ש 64868-05-22

דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.