דרגת נכות יציבה שקבעה ועדה רפואית לנפגע עבודה הפכה חודשים אחר כך לנכות זמנית, בעקבות שינוי בפרוטוקול שנרשם כ״תיקון טעות קולמוס״. בית הדין האזורי לעבודה ביטל את התיקון והשיב למבוטח את דרגת הנכות היציבה המשוקללת בשיעור 19.25% החל מינואר 2025. המוסד לביטוח לאומי ביקש במסגרת ערעור מקביל לבחון מחדש את הקשר בין התאונה למגבלה בצוואר, אך ערעורו נדחה הן בשל איחור בהגשתו והן לגופו. בית הדין מתח ביקורת על היעדר הסבר מי שינה את פרוטוקול הוועדה, באיזו סמכות ומדוע, וחייב את המוסד ב־10,000 שקל הוצאות בשני ההליכים.
המבוטח, שעבד כנהג משאית, נפגע בנובמבר 2022 בתאונת דרכים בדרכו הביתה. הפגיעה הוכרה כתאונת עבודה, והדיונים הרפואיים התמקדו בין השאר בכתף שמאל ובתלונות על כאבי צוואר וגב. ועדות רפואיות קבעו תחילה דרגות נכות זמניות ולאחר מכן נכות יציבה בגין הכתף. בעניינו של הצוואר התעוררה מחלוקת בין מה שהראו בדיקות הדימות לבין מה שנמצא בבדיקה קלינית של טווחי התנועה. ועדה קודמת הסבירה שממצאי דימות מסוימים אינם ממצאים חבלתיים, אך לא התייחסה בצורה מספקת לטענות שהוגבלה תנועת הצוואר בעקבות התאונה.
המבוטח ערער, ובמאי 2025 ניתן פסק דין מוסכם שהחזיר את עניינו לוועדה הרפואית לעררים. ההוראה הייתה ממוקדת: הוועדה נדרשה לבחון אם הממצאים הקליניים שנרשמו בבדיקת הצוואר מצדיקים קביעת נכות בגין הגבלת תנועות. לא הוטל עליה לבחון מחדש ללא הגבלה את כל רכיבי הנכות, ובפרט לא ניתנה הוראה לפתוח מחדש את ההחלטות ביחס לכתף. כששבה הוועדה והתכנסה באוגוסט 2025, היא קיבלה את הטענה שהבדיקה הקלינית מצדיקה נכות מותאמת בצוואר וקבעה לו חמישה אחוזים נכות יציבה בגין הצוואר.
התוצאה שנמסרה למבוטח הייתה דרגת נכות יציבה משוקללת של 19.25% החל מ־1 בינואר 2025, המורכבת מחמישה אחוזים בגין הצוואר ומ־15 אחוזים בגין מגבלה בכתף שמאל. השיעור המשוקלל אינו חיבור חשבוני פשוט של האחוזים, אלא אופן חישוב הנכות כפי שהוועדה קבעה. אלא שלאחר שפנה המבוטח בבקשות הנוגעות לתשלום המענק, הופיע בפברואר 2026 פרוטוקול מתוקן. תחת הנימוק ״סעיף ליקוי שגוי״ הוכנסה בו דרגת הנכות בצוואר להסדר נכות זמנית שנקבע קודם לכן לגבי הכתף, כך שקביעת הנכות היציבה הפכה למעשה לנכות זמנית לתקופה שכבר הסתיימה.
המבוטח טען שהשינוי אינו טעות סופר או קולמוס, אלא שינוי מהותי של זכויותיו ושל תקופת הנכות שנקבעה לו. הוא ביקש לבטל את הפרוטוקול המתוקן ולהותיר על כנה את ההחלטה המקורית. במהלך דיון מוקדם הופנו למוסד שאלות כיצד התבצע התיקון, מדוע נדרש והאם חברי הוועדה התכנסו והחליטו עליו. במקביל ביקש המבוטח למנוע זימון לוועדה מחודשת בשל הזמניות שנוצרה. בית הדין נדרש גם לשאלת היחס בין הוועדות הרפואיות, שאמורות להפעיל שיקול דעת רפואי עצמאי, לבין המוסד לביטוח לאומי שמנהל את ההליך המנהלי.
בית הדין קבע שהתיקון שבוצע אינו יכול להיחשב ״טעות קולמוס״. בית הדין תיאר זאת כתיקון ״שאינו בבחינת 'טעות קולמוס' כי אם תיקון מהותי ביותר של דרגות הנכות שנקבעו למבוטח״. שינוי מסיווג יציב לזמני אינו תיקון של אות או מספר שהוקלד בטעות, אלא החלפה של החלטה רפואית בעלת משמעות ממשית. לא היה ברור מה היה סעיף הליקוי השגוי לכאורה, מי יזם את התיקון, אם כל חברי הוועדה חתמו עליו ומה הייתה סמכותם לשוב ולדון בעניין לאחר סיום ההחלטה. בית הדין הפנה גם לנוהלי המוסד עצמו ולפסיקה המבחינה בין טעויות טכניות לבין נושאים מהותיים שלא נדונו או שדורשים הפעלת שיקול דעת חדש.
הביקורת התחזקה משום שהמוסד לא סיפק תשובות ישירות לשאלות האלה. בית הדין העיר כי ״לא נעשה ולו ניסיון קלוש להתמודד עם אותן שאלות״. בית הדין ציין שבכתבי הטענות ובדיונים לא הוסבר מדוע השתנתה דווקא הנכות בכתף, שלא הייתה נושא ההחזרה לוועדה, ומדוע הופיעה בעיה חדשה במועד תחולת הנכות בפרוטוקול המתוקן. השופט ציין שהמוסד מתייחס לטעות במועד הנכות אך מתעלם מכך שמועד שגוי זה נוצר בעקבות התיקון ולא היה בהכרעה המקורית. בנסיבות אלה לא הסתפק בית הדין בהחזרת העניין לעוד דיון, אלא מצא שיש לבטל את השינוי שנעשה ולהחזיר לתוקפה את ההחלטה הראשונה.
לצד ערעור המבוטח הוגש במאי 2026 ערעור של המוסד לביטוח לאומי. המוסד ביקש לבחון את הקשר הסיבתי בין התאונה לבין הממצא בצוואר, וטען שממצאי הדימות אינם מעידים על נזק חבלתי. אולם בית הדין קבע כי הערעור הוגש אחרי המועד שבו היה צריך להשיג על החלטת הוועדה מאוגוסט 2025, ואף ללא בקשה להארכת מועד ונימוק מיוחד. המוסד ניסה להסתמך על מועד הפרוטוקול המתוקן בפברואר 2026, אך משלא הייתה הצדקה לתיקון, הוא לא יכול היה ליצור באמצעותו נקודת מוצא חדשה למניין מועדי הערעור. גם אם מועד המסירה למבוטח היה נלקח כבסיס, הערעור עדיין הוגש באיחור.
בית הדין דחה את ערעור המוסד גם מבחינה מהותית. הוא הבהיר את חלוקת התפקידים שנקבעה בפסיקה: פקיד התביעות הוא שמכריע בהכרה בפגיעה ובקשר שלה לעבודה, בעוד הוועדה הרפואית קובעת את שיעור הנכות הנובעת מן הפגיעה שהוכרה. כאן הקשר הרלוונטי כבר הוכר, והוועדה לא קבעה נכות על סמך ממצאי דימות שלדעתה אינם חבלתיים. היא התמקדה במגבלה הקלינית בתנועת הצוואר, בדיוק כפי שהורה פסק הדין המחזיר. לכן לא נמצאה טעות משפטית בכך שהוכרה נכות מותאמת של חמישה אחוזים בגין המגבלה שנמצאה בבדיקה.
התוצאה האופרטיבית הייתה ברורה: ערעור המבוטח התקבל במלואו, ערעור המוסד נדחה, וכל תיקון שנעשה להחלטת אוגוסט 2025 בוטל. דרגת הנכות היציבה המשוקללת של 19.25% הושבה לתוקף מ־1 בינואר 2025. בית הדין קבע כי הדרך שבה התנהל המוסד ״מעוררת שאלות כבדות משקל״, במיוחד משום שהפרוטוקול שונה בלי שהתברר מי עשה זאת ומבלי שנמסר הסבר ענייני למבוטח. בשל התנהלות זו חויב המוסד ב־10,000 שקל הוצאות ביחס לשני ההליכים. פסק הדין אינו קובע סכום מענק או גמלה, אלא משיב את המעמד הרפואי־משפטי שנקבע בהחלטת הוועדה המקורית ומבהיר שתיקון טכני אינו מסלול עוקף לערעור על החלטה מהותית.
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.