בית המשפט המחוזי בירושלים ביטל פסק דין שהורה על פינוי שוכר מנכס בעיר העתיקה, לאחר שקבע כי צו הפינוי ניתן בלי בירור עובדתי בסיסי בשאלה אם השוכר עדיין מחזיק בנכס, במישרין או באמצעות אחרים. הפטריארכיה הארמנית בירושלים, שהגישה את תביעת הפינוי, חויבה ב-10,000 שקל שכר טרחת עורך דין, והתיק הוחזר לבית משפט השלום להמשך בירור.
ההליך נוגע למבנה ברחוב חב"ד בירושלים, הכולל 16 חדרים, שירותים ומטבח. הפטריארכיה טענה כי המבנה הושכר לשוכר במשך שנים וכי הוא לא שילם את דמי השכירות שעליהם הוסכם בהליך קודם שקיבל תוקף של פסק דין. היא העלתה גם טענות נוספות, ובהן שינוי מטרת השכירות, השכרת הנכס או חלקו ללא רשות ונטישת מרביתו.
השוכר הגיש כתב הגנה קצר שבו טען כי אינו מחזיק עוד במבנה, משום שמסר את החזקה לצד שלישי בעקבות פסק דין שניתן נגדו בהליך אחר. לצד זאת הוא הכחיש את יתר טענות הפטריארכיה והדגיש שהודעתו על מסירת החזקה אינה ויתור על טענותיו. ההליך הקודם הסתיים בצו שחייב אותו למסור את החזקה לצד שלישי, אך הפטריארכיה לא הייתה צד לאותו הליך ולכן פסק הדין שם לא הכריע בזכויותיה.
לאחר הגשת כתב ההגנה, ובטרם התקיים דיון בתביעת הפינוי, ביקשה הפטריארכיה לקבל פסק דין מיידי. לשיטתה, העובדה שהשוכר עצמו הודיע שאינו מחזיק עוד בנכס, בצירוף היותו השוכר החוזי של הפטריארכיה, מצדיקה צו שיורה על פינויו או על פינוי מי מטעמו ללא צורך בשמיעת ראיות. השוכר לא הגיש תגובה לבקשה, ובית משפט השלום נעתר לה והורה על השבת החזקה לפטריארכיה כשהנכס נקי מכל אדם וחפץ.
המחוזי קבע שהמהלך הזה דילג על השאלה העובדתית המרכזית. נקודת המוצא שנקבעה בפסק הדין היא כי "אין מקום לתת סעד של פינוי נגד נתבע אשר נמצא כי הוא אינו מחזיק בנכס במישרין או בעקיפין על ידי אחר מטעמו". אלא שבמקרה הזה כלל לא התברר אם השוכר אכן יצא לחלוטין מן הנכס, או שמא אנשים אחרים מחזיקים בו מטעמו.
לכן, כך נקבע, הודעת השוכר שהוא אינו מחזיק עוד במבנה לא הייתה בסיס מספיק לקבלת התביעה נגדו. אם בירור עובדתי יראה שאינו מחזיק בנכס כלל, בעצמו או באמצעות אחרים, "ספק רב" אם יש בסיס לצו פינוי נגדו. אם יתברר שהוא עדיין מחזיק במבנה במישרין או בעקיפין, יהיה צורך לברר את טענות הפטריארכיה שלפיהן החזקה אינה כדין. בשני התרחישים נדרש בירור, ולכן לא היה מקום לתת פסק פינוי ללא דיון או שמיעת ראיות.
בערעור נטען כי שני גורמים נוספים הם שמחזיקים כיום במבנה. המחוזי סירב להכריע בכך, משום שהטענה לא הועלתה ולא התבררה בבית משפט השלום והם עצמם לא היו צד להליך המקורי. בית המשפט ציין כי אותם גורמים הגישו לאחר פסק הדין תביעה נפרדת נגד הפטריארכיה, וייתכן ששאלת זכותם להחזיק בנכס תידון שם. גם בשאלת צירופם לתביעת הפינוי לא נקבעה עמדה.
הפטריארכיה טענה גם שהערעור הוגש באיחור. הטענה נדחתה לאחר בדיקת מועדי ההמצאה וההגשה, ונקבע כי הערעור הוגש בתוך 60 הימים שעמדו לרשות המערער.
המחוזי הדגיש כי קבלת הערעור אינה הכרעה בזכויות המהותיות של מי מהצדדים בנכס. הוא לא קבע שהשוכר רשאי להחזיק במבנה, ואף לא שהפטריארכיה אינה זכאית לפינוי. ההכרעה הייתה דיונית: אי אפשר היה להגיע לצו פינוי לפני בירור שאלת ההחזקה. בפסק הדין נאמר כי הערעור מתקבל "בלא שאנו קובעים מסמרות כלשהן בטענות מי מהצדדים לגוף העניין".
פסק הדין של בית משפט השלום בוטל, והתיק הוחזר אליו כדי להמשיך בהליך בהתאם לתקנות ולשיקול דעתו. בשלב זה הצדדים המקוריים בתביעת הפינוי יישארו השוכר והפטריארכיה בלבד. הפטריארכיה חויבה ב-10,000 שקל שכר טרחת עורך דין בערעור.
מספר התיק: ע"א 42070-07-26
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.