בית המשפט לתביעות קטנות בירושלים דחה את תביעתו של המתווך מרדכי אלקנה קדוש, שדרש 39,900 שקל לאחר שאיתר קונה פוטנציאלי לדירה במחיר של 2.69 מיליון שקל, אך העסקה לא יצאה אל הפועל. בית המשפט קבע כי לא נחתמה הזמנת תיווך בכתב וכי מאמצי המתווך לא הובילו להתקשרות בהסכם מכר מחייב, ולכן לא קמה זכאות לדמי תיווך. קדוש חויב לשלם לנתבע 350 שקל הוצאות.
לפי פסק הדין, בתחילת אוגוסט 2025 פנה אחד מבעלי הדירה לקדוש וביקש ממנו לפעול למכירתה. קדוש טען כי השקיע מאמצים רבים בשיווק הנכס, ובתחילת דצמבר איתר קונה שהסכים לשלם 2,690,000 שקל. לדבריו, המוכר עודד אותו להביא קונים, הציב תנאים ודרש אישורים שונים, אך לאחר שאלה הושגו חזר בו מן המכירה ללא הצדקה ממשית.
קדוש טען בכתב התביעה כי הוא זכאי לדמי תיווך בשיעור 2% בתוספת מע"מ מן העסקה שלא הושלמה. מאחר שההליך הוגש לבית המשפט לתביעות קטנות, הוא העמיד את תביעתו על 39,900 שקל. במהלך הדיון ניסה למסגר את הדרישה גם באופן אחר: לדבריו, הוא אינו מבקש דווקא דמי תיווך אלא פיצוי על הזמן וההוצאות שהשקיע. הוא אמר: "אני מבקש נזק של זמן, הוצאות, מניעת רווח אחר", ובהמשך טען כי "חודש וחצי השקעתי 80% מהזמן שלי על חשבון עסקאות אחרות, פרסום של אלפי שקלים".
הנתבע טען מנגד כי הדירה היא חלק מבניין המצוי בהליך פינוי-בינוי, וכי היזם המליץ לו שלא להתקדם במכירה בעקבות נסיבות משפטיות שנוצרו לאחר החלטת הוועדה המקומית לאשר את הפרויקט. לפי גרסתו, זו הסיבה לכך שלא מכר את הדירה, לא באמצעות קדוש ולא באמצעות גורם אחר. עוד טען כי המתווך לחץ עליו לבצע עסקת מכר מותנה, וכי ממילא לא נחתם ביניהם הסכם תיווך.
הרשם הבכיר עמרי רון-טל קבע כי שתי עובדות אינן שנויות במחלוקת והן מכריעות את התביעה. הראשונה היא שלא נחתמה הזמנה בכתב לביצוע פעולת תיווך. השנייה היא שלא נחתם הסכם מחייב למכירת הדירה. סעיף 9 לחוק המתווכים במקרקעין קובע כי מתווך לא יהיה זכאי לדמי תיווך ללא הזמנה בכתב, וסעיף 14 דורש, בין היתר, שהמתווך יהיה הגורם היעיל שהביא להתקשרות הצדדים בהסכם מחייב.
בית המשפט הפנה גם לפסיקת בית המשפט העליון שלפיה הזכאות לדמי תיווך מותנית בהיות המתווך "הגורם היעיל" שהוביל לכריתת חוזה מקרקעין, לצד קיומו של חוזה תיווך כדין. בפסק הדין הודגש כי מדובר בדרישה קוגנטית, ולכן אין מקום לחייב בדמי תיווך כאשר היא אינה מתקיימת.
גם הניסיון של קדוש לייחס את התביעה להוצאות ולזמן עבודה, במקום לדמי תיווך, נדחה. בית המשפט קבע כי הטענה סותרת את האמור במפורש בכתב התביעה, שבו חושב הנזק לפי 2% ממחיר העסקה. מעבר לכך נקבע כי דרישה של מתווך להחזר הוצאות או לתשלום עבור זמן שהושקע במסגרת פעולת תיווך היא במהותה דרישה לדמי תיווך, ולכן אינה יכולה לעקוף את דרישות החוק.
בית המשפט הוסיף כי גם מבחינה ראייתית הטענה להוצאות ולזמן שהושקע לא הוכחה: היא הועלתה ללא פירוט מינימלי וללא מסמכים או ראיות שתומכים בסכומים הנטענים. לכן התביעה נדחתה במלואה. מספר התיק: ת"ק 79300-01-26.
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.