בית משפט השלום בחדרה זיכה נאשם משלושה אישומים של השלכת בדלי סיגריה ברחוב, לאחר שקבע כי הדוחות שנרשמו לו היו קצרים, חסרים ולא אפשרו לבסס הרשעה פלילית. השופט ערן זלר הדגיש כי גם בעבירות קנס, כשהנאשם מבקש להישפט, המדינה חייבת להוכיח את האשמה מעבר לספק סביר.
עורכי הדין שלנו
נאשם שקיבל שלושה דוחות על השלכת בדלי סיגריה ברחוב זוכה בבית משפט השלום בחדרה, למרות עדויות השוטרים שרשמו את הדוחות. השופט ערן זלר קבע כי הדוחות היו דלים מדי, לא תיארו את נסיבות האירועים ולא סיפקו בסיס ראייתי מספיק להרשעה.
מדובר בשלושה כתבי אישום שהגישה המדינה, באמצעות המשרד להגנת הסביבה, בעקבות דוחות שניתנו לנאשם בחיפה. לפי כתבי האישום, בשלושה מועדים שונים השליך הנאשם בדלי סיגריה ברחוב. הנאשם ביקש להישפט, ולכן הדוחות הפכו להליך פלילי בבית המשפט.
הנאשם כפר במיוחס לו וטען כי לא השליך בדלי סיגריה. בעדותו טען כי אחת השוטרות מתנכלת לו, והסביר מדוע ביקש להישפט במקום לשלם: "כי כל יום אני אוכל דוח חדש". באחד המקרים טען כי כלל לא נעצר על ידי אותה שוטרת, ואמר: "פה היא שקרנית, פה היא בכלל לא עצרה אותי".
מנגד, המאשימה ביקשה להרשיע את הנאשם. לטענתה, גם אם הדוחות לא היו מפורטים, עדויות השוטרים ושגרת עבודתם במחסומים תומכות במסקנה שהאירועים התרחשו. עוד נטען כי בבקשותיו להישפט הנאשם לא כתב במפורש שלא זרק סיגריה, אלא טען שהדבר "נהיה מוגזם".
אלא שבמהלך שמיעת העדויות התברר כי השוטרים אינם זוכרים את האירועים עצמם. אחד השוטרים העיד כי הוא "מאמין שזה קרה" משום שמדובר במחסום קבוע שבו נבדקים רכבים, אך אישר כי אין לו זיכרון ממשי של המקרה. השוטרת שהעידה בתיק אמרה אף היא כי אינה זוכרת את האירוע הספציפי, והודתה ביחס לדוח כי "כנראה שלא רשמתי את זה טוב ולא רשמתי את זה ברור ואני אלמד את זה להבא לפרט יותר".
השופט זלר קבע כי הפער בין הדוחות לבין העדויות בבית המשפט הוא מהותי. בדוחות עצמם לא נכתב כי בדלי הסיגריה הושלכו מתוך רכב, לא נרשמו פרטי הרכב, לא צוין המרחק שממנו ראו השוטרים את ההשלכה, לא נכתב אם היו נוסעים נוספים ברכב, ולא פורט מאיזה חלון הושלכה הסיגריה.
"הדוחות קצרים מאוד ולקוניים", כתב השופט. לדבריו, "אין בהם כל פירוט נדרש הנוגע לנסיבות ביצוע העבירות, ולמעשה כלל לא עולה מהם מהיכן השליך הנאשם את בדלי הסיגריה".
עוד קבע השופט כי "דוחות השוטרים הם בלתי ברורים", וכי למרות נוהל המשטרה המחייב תיאור מפורט של נסיבות העבירה, במקרה הזה "אין כלל תיאור של נסיבות, ואף לא כל רמז לכך כי בדלי הסיגריות הושלכו מתוך רכב שבו נהג הנאשם".
בפסק הדין הודגש כי רק במהלך עדויות השוטרים בבית המשפט הופיעה לראשונה הטענה שהנאשם השליך את הסיגריות מתוך רכב לאחר שנבדק במחסום ושוחרר לדרכו. השופט כתב כי "רק במהלך עדויות השוטרים בבית המשפט התברר, לראשונה, כי הטענה היא בעצם שהנאשם השליך סיגריות מרכב שבו נהג".
בית המשפט התייחס לנוהל אגף המבצעים במשטרת ישראל בעניין אכיפת חוק שמירת הניקיון, שקובע כי בדוח על השלכת פסולת יש לציין, בין היתר, את סוג הפסולת, כמותה, המקור שממנו הושלכה, פרטי החשוד, מצב התאורה, מקום ביצוע העבירה וזמן ביצועה. לפי פסק הדין, הדוחות שנרשמו לנאשם לא עמדו בדרישות אלה.
הכרעת הדין עסקה גם במסגרת המשפטית של עבירות קנס. השופט הזכיר כי העבירות יוחסו לנאשם לפי סעיפים 2, 4 ו-13(ב)(1) לחוק שמירת הניקיון, התשמ"ד-1984, יחד עם פרט 5 בתוספת לצו סדר הדין הפלילי (עבירות קנס - שמירת הניקיון), תש"ס-2000. עוד נקבע כי מרגע שנאשם מבקש להישפט לפי סעיף 228 לחוק סדר הדין הפלילי, ההליך מתנהל כהליך פלילי לכל דבר ועניין.
בהקשר זה הפנה השופט לרע"פ 3515/12 מדינת ישראל נ' שבתאי, שבו נקבע כי בקשה להישפט על עבירת קנס הופכת את ההליך להליך פלילי רגיל. מכאן, כך נקבע, על המדינה להוכיח את האשמה מעבר לספק סביר.
השופט הפנה גם לע"פ 6295/05 וקנין נ' מדינת ישראל, בעניין החובה לבחון תמיהות בראיות ולבדוק אם הן יוצרות ספק סביר. בנוסף, הוא התייחס לרע"פ 9298/11 כהן נ' מדינת ישראל, שבו נקבע כי ניתן להסתמך על דוחות שוטרים גם כאשר השוטר אינו זוכר את האירוע, אך זאת כאשר הדוח עצמו ברור ומפורט דיו.
במקרה הזה, קבע השופט, הדוחות לא סיפקו את אותו בסיס עובדתי. "סבורני כי כאשר מדובר במשפט פלילי בית המשפט יתקשה מאוד, לשון המעטה, להרשיע אדם על יסוד עדות יחידה של שוטר שאינו זוכר את האירוע, שהדוח אותו כתב אינו מפרט כלל את נסיבותיו הבסיסיות", נכתב.
המדינה ביקשה להסתמך גם על החזקות שבסעיפים 4(א) ו-4(ב) לחוק שמירת הניקיון, שלפיהן כאשר הוכח שפסולת הושלכה מתוך רכב ניתן לראות בבעל הרכב, באחראי לו או בנהג כמי שהשליך אותה, אלא אם הוכיח אחרת. אולם השופט קבע כי החזקות אינן מסייעות למאשימה, משום שלא הוכח התנאי הבסיסי להפעלתן - שהפסולת הושלכה מתוך רכב.
"במקרה שלפניי, ונוכח היעדר הפירוט הבסיסי בדוחות, בוודאי לא ניתן לומר כי 'הוכח' שבדלי סיגריות הושלכו מרכבו של הנאשם. רחוק מכך", כתב השופט.
נקודה נוספת שחיזקה את הספק נגעה לחברו של הנאשם, שהעיד כי היה איתו באחד המחסומים וקיבל גם הוא דוח דומה, אף שלדבריו אינו מעשן. לפי פסק הדין, נגד החבר הוגש כתב אישום דומה, אך בהמשך המאשימה חזרה בה ממנו. השופט קבע כי הדבר מחזק את האפשרות שהשוטרת "לא ראתה נכון את שהתרחש או שמא שגתה בפירוש הדברים כשהחליטה לרשום את הדוחות".
בסיום הכרעת הדין קבע השופט כי הדוחות "רחוקים מאוד מליצור תשתית עובדתית ברורה", וכי הם "כה דלים בפרטים עד שלא ניתן לגזור מהם ממצאים ברורים". לדבריו, תמונת הראיות לא הייתה בהירה, ונותרו תהיות וספקות.
משכך קבע בית המשפט כי המדינה לא עמדה בנטל ההוכחה הנדרש להרשעה בפלילים, וזיכה את הנאשם מכל שלושת האישומים.
הצטרפו לדיון
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.