בית משפט השלום בבאר שבע קבע כי קבלן שלד שביצע עבודות פיתוח בחצר בית באופקים ללא תכנית מתאימה נושא ב-65% מהאחריות לליקויי הביסוס שנמצאו בחצר ובחומה. השופטת הבכירה עירית קויפמן חייבה את הקבלן לשלם לבעלי הבית 175,191 שקל בגין עלות תיקון ליקויי הבנייה ועוד 9,750 שקל בגין נזק לא ממוני, לצד 18 אלף שקל שכר טרחת עורך דין, 4,640 שקל אגרה והוצאות מומחים כמפורט בפסק הדין.
עורכי הדין שלנו
התביעה, בסך 332,471 שקל, הוגשה בידי בעלי בית באופקים נגד קבלן בניין רשום שעמו התקשרו בינואר 2016 לבניית שלד הבית והמרתף. המחלוקת עסקה בעבודות הפיתוח בחצר, ובהן שקיעת משטחי בטון מרוצפים בחצר האחורית וסדיקה בחומת הבית. התובעים טענו כי כשנה לאחר קבלת החזקה החלו להתגלות ליקויים, וכי ניסיונות תיקון שביצע הקבלן לא פתרו את הבעיה משום שהתשתית שגרמה לשקיעה לא שונתה.
התובעים ביקשו 284,471 שקל בגין עלות תיקון ליקויי הבנייה, בהתבסס על חוות דעת מטעמם, ועוד 50 אלף שקל בגין נזק לא ממוני. בעדותו הסביר אחד התובעים כי לא מסר לקבלן תכניות של השבילים והחומות, ואמר: "לא העברתי לו תוכניות. להבנתי אני לא מחויב". לדבריו, סמך על הקבלן כבעל מקצוע והניח שאם היה צורך בתכניות הוא היה דורש אותן.
הקבלן טען מנגד כי נשכר לבניית שלד הבית בלבד וכי עבודות הגמר והפיתוח האחרות נעשו בידי התובעים או מי מטעמם. הוא ייחס את נזקי הריצוף, בין היתר, לאי הרחקת מי המרזבים ולשיפועים לקויים, וטען כי חלק מהחומה שונה לאחר שסיים את עבודתו. עוד טען כי הסכים לבצע את השבילים כמחווה חברית וללא תשלום. בתצהירו אמר כי הבהיר לתובע: "אני לא לוקח בשום אופן אחריות על עבודות מסוג זה, שכן אין להן שום תכנית סדורה וגם לא תמחרתי את העבודות הללו".
בשל הפערים בין חוות הדעת של הצדדים מינה בית המשפט את המהנדס צבי רון כמומחה מטעמו. המומחה קבע כי הסדיקה ושקיעת הריצוף נגרמו משינויי רטיבות בקרקע הטינית-חרסיתית, מתפיחת הקרקע ומהיעדר חציצה ונטרול של מאמצי התפיחה. הוא קבע גם כי עבודות הפיתוח לא בוצעו לפי תכנון של מהנדס המבנה, לא היה תכנון פרטני של יועץ קרקע לאלמנטי הפיתוח ולא הורחק הניקוז מהיקף המבנה.
המומחה חילק את האחריות בין כמה גורמים: אחריות גבוהה לקבלן השלד, אחריות בינונית למתכנן השלד, אחריות בינונית לתובעים כיזמים וכקבלנים ראשיים ואחריות גבוהה לתובעים או מי מטעמם בתפקיד המפקח הצמוד. עם זאת, פסק הדין הדגיש כי חלוקת האחריות המשפטית מסורה לבית המשפט.
בית המשפט קיבל את עיקר ממצאי המומחה. לעניין טענת המרזבים, המומחה הסביר בחקירתו כי אילו בוצעו ביסוס עמוק והחלפת קרקע, השפעת מי הגשם הייתה שולית. גם הטענה שהסדקים נגרמו מתוספת בלוקים או מפתיחת שער צדדי לא שינתה את מסקנת המומחה שלפיה הגורם העיקרי לליקויים היה הביסוס הלקוי. השופטת קבעה כי חוות הדעת בעניין הגורמים לליקויים לא נסתרה.
נקודה מרכזית בפסק הדין הייתה העובדה שעבודות הפיתוח נעשו ללא תכנית. הקבלן אישר בעדותו שלא הייתה תכנית פיתוח לבית, ובהיעדרה הוא עצמו קבע את שיטת העבודה ואת אופן הביצוע, לרבות דרך הביסוס. המומחה התייחס לכך בחריפות ואמר: "מי שמבצע עבודה ללא תוכניות, שם מתחיל הפשע". בית המשפט קבע כי העובדה שהקבלן הסכים לבצע את העבודות ללא תכניות מתאימות ובחר כיצד לבצען פועלת לחובתו, במיוחד נוכח פערי הידע בינו, כקבלן מנוסה, לבין בעלי הבית.
עם זאת, האחריות לא הוטלה כולה על הקבלן. בית המשפט קבע כי התובעים שימשו בפועל כיזמים וכקבלנים הראשיים של בניית ביתם, לא שכרו מפקח צמוד ולא דאגו לתכנון מקצועי של עבודות הפיתוח. בנוסף, הקונסטרוקטור לא צורף כצד להליך, ולכן כל אחריות שניתן היה לייחס לו נזקפה לחובת התובעים ולא הועברה לקבלן.
בסיכום חלוקת האחריות כתבה השופטת כי "עיקר האחריות מונחת לפתחו של הנתבע", אך קבעה לתובעים תרומה יחסית לנזק. חלקו של הקבלן הועמד על 65%, ואילו 35% יוחסו לתובעים, לרבות כל חלק שהיה ניתן לייחס לקונסטרוקטור שלא נתבע.
בית המשפט דחה גם את טענת הקבלן לזכות נוספת לתקן את הליקויים. נקבע כי ניתנו לו הזדמנויות לבצע תיקונים, ניסיונותיו לא צלחו ולכן הוא מיצה את זכות התיקון. השופטת אימצה את חוות דעת מומחה בית המשפט גם לגבי עלויות התיקון, לאחר שקבעה כי מדובר בחוות דעת מקצועית וממצה שלא נסתרה.
עלות התיקונים הבסיסית בחוות הדעת הוערכה ב-125,500 שקל בתוספת מע"מ. בעקבות עדכון האומדן הוסף שיעור של 40%, ובהמשך 30% נוספים בגין ביצוע בידי קבלן מטעם התובעים. העלות הכוללת שנקבעה לצורך החישוב עמדה על 269,524 שקל כולל מע"מ. לאחר החלת שיעור האחריות של 65%, חויב הקבלן ב-175,191 שקל בגין ליקויי הבנייה.
לצד זאת פסק בית המשפט פיצוי של 15 אלף שקל בגין עוגמת נפש ונזק לא ממוני לפני חלוקת האחריות. השופטת ציינה כי חלוף הזמן פעל מצד אחד לחובת התובעים בשל האיחור בהגשת התביעה, ומצד אחר לטובתם בשל התקופה הארוכה שבה נפגעה הנאתם מהחצר. לאחר הפחתת חלקם היחסי, חויב הקבלן ב-9,750 שקל ברכיב זה.
בנוסף נפסקו לתובעים 18 אלף שקל שכר טרחת עורך דין ו-4,640 שקל הוצאות אגרה. הקבלן חויב גם להשיב את הסכומים ששילמו התובעים עבור חוות דעת המומחה מטעמם וחלקם בשכר מומחה בית המשפט ובעלויות עדכון חוות הדעת, בכפוף לאסמכתאות ולתנאים שנקבעו.
מספר התיק: ת"א 72206-11-21.
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.