בית משפט השלום בעכו גזר חמישה חודשי מאסר על תנאי וקנס של 3,000 שקל על נאשם שהודה בגניבת חזייה בשווי 500 שקל מחצר בית פרטי ובהפרת תנאי שחרור שנקבעו בעקבות האירוע. השופטת ענבל הוכמן-אמויאל קבעה כי שני האישומים מהווים אירוע אחד וכי הפגיעה בערכים המוגנים הייתה ברמה נמוכה. לצד עבר פלילי שכלל שבע הרשעות קודמות, נשקלו העובדה שהעבירות הקודמות בוצעו לפני יותר מעשור, הודאתו המוקדמת ומצבו הרפואי המורכב.
לפי כתב האישום המתוקן שבו הודה הנאשם, סמוך לחצות ב-29 במרץ 2024 הוא נכנס לחצר ביתה הפרטי של המתלוננת בכפר אבו סנאן. הוא עלה במדרגות הבית, ניגש למתלה הכביסה ונטל ממנו חזייה ששוויה 500 שקל, ולאחר מכן יצא מהמקום כשהפריט ברשותו. בעקבות האירוע הוא הורשע בגניבה ובהסגת גבול פלילית.
למחרת קבע בית משפט השלום בחיפה תנאים מגבילים לשחרורו, ובהם איסור להיכנס לכפר אבו סנאן עד 4 באפריל 2024 ואיסור ליצור קשר עם המתלוננת במשך 30 ימים. למרות זאת, ב-31 במרץ, יום לאחר מתן ההחלטה, נמצא הנאשם בכפר בניגוד להוראה. בשל כך הורשע גם בהפרת הוראה חוקית.
במסגרת ההליך הוגשו שלושה תסקירים של שירות המבחן. התסקירים תיארו היסטוריה ממושכת של שימוש בסמים וניסיונות שלא הבשילו להליך גמילה יציב. שירות המבחן העריך בתחילה שהנאשם מעוניין בטיפול בעיקר בשל החשש מתוצאות ההליך ולא מתוך רצון מגובש לשינוי, ובהמשך הביע ספק לגבי יכולתו להתמיד בטיפול אינטנסיבי. בתסקיר האחרון צוין כי מצבו הרפואי מגביל את יכולתו להשתלב במסגרת סגורה, ושירות המבחן נמנע בסופו של דבר מהמלצה טיפולית או שיקומית.
המאשימה ביקשה לקבוע מתחם של שמונה עד 18 חודשי מאסר בפועל ולהטיל עונש ברף הבינוני שלו. היא הפנתה לכך שלנאשם שבע הרשעות קודמות בעבירות סמים, אלימות, נשק, איומים והפרת הוראה חוקית, וטענה כי עברו מלמד על "היעדר מורא מפני החוק". עוד טענה כי יש לייחס חומרה לכך שהנאשם הפר את הוראת בית המשפט זמן קצר לאחר שניתנה.
ההגנה ביקשה להסתפק בשלושה חודשי מאסר על תנאי ולהימנע מקנס או פיצוי. לטענתה, מעשי הגניבה נמצאים ברף נמוך, ו"לא מדובר בגניבות שהן שוות אלפי שקלים". ההגנה הדגישה שהנאשם הודה בהזדמנות הראשונה, חסך זמן שיפוטי והביע רצון לעבור גמילה, וטענה כי מצבו הרפואי הקשה מנע ממנו להשלים את הבדיקות שנדרשו לצורך השתלבות במסגרת טיפולית.
בית המשפט קבע כי שני האישומים קשורים זה לזה בסמיכות זמנים ובזיקה עניינית ולכן יש לראות בהם אירוע אחד לצורך קביעת מתחם הענישה. בגניבה נפגעו, בין היתר, הקניין, הפרטיות ותחושת הביטחון של המתלוננת; בהפרת ההוראה החוקית נפגעו שלטון החוק וכיבוד החלטות שיפוטיות.
עם זאת, השופטת קבעה כי נסיבות ביצוע העבירות נמצאות ברף חומרה נמוך יחסית. הנאשם אמנם נכנס לחצר פרטית וגנב פריט לבוש אינטימי, אך לא נכנס לתוך הבית עצמו, שווי הפריט היה נמוך והמעשה בוצע בשעת חצות, כאשר הסיכוי לפגוש את בני הבית היה נמוך יחסית. מנגד, נשקלה לחומרה העובדה שהנאשם הפר את תנאי השחרור סמוך מאוד לאחר שנקבעו.
על בסיס הפסיקה והנסיבות קבע בית המשפט מתחם ענישה שבין מאסר על תנאי לבין 12 חודשי מאסר בפועל, לצד ענישה נלווית. השופטת כתבה כי "הפגיעה בערך המוגן הנה ברמה נמוכה" ולא מצאה בסיס לסטות מהמתחם משיקולי שיקום, בין היתר על רקע תסקירי שירות המבחן שלא כללו המלצה טיפולית.
בקביעת העונש בתוך המתחם נשקלו הודאת הנאשם וקבלת האחריות. לחובתו עמד עבר פלילי הכולל שבע הרשעות קודמות, שבגינן אף ריצה בעבר מאסרים, אך בית המשפט נתן להן משקל נמוך יחסית משום שהעבירות בוצעו בין 2006 ל-2016 ומאז לא נרשמו הרשעות נוספות.
בית המשפט נתן משקל גם למצבו הרפואי המורכב של הנאשם, שבעקבותיו הוא נזקק לסיוע מאביו. השופטת קבעה כי מכלול הנסיבות מצדיק למקם את העונש בחלק הנמוך של המתחם.
בסופו של דבר נגזרו על הנאשם חמישה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, קנס של 3,000 שקל והתחייבות בסך 2,000 שקל להימנע מביצוע עבירה מן העבירות שבהן הורשע במשך שלוש שנים.
ת"פ 37613-04-24
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.