בית המשפט המחוזי בחיפה גזר תשעה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות על נאשם שהורשע, על סמך הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בייבוא 900 מ"ל של סם מסוכן מסוג GBL מסין. נשיא בית המשפט, השופט אבי לוי, קבע מתחם ענישה של תשעה עד 20 חודשי מאסר בפועל, אך הציב את העונש בתחתית המתחם ואימץ את המלצת שירות המבחן. לצד עבודות השירות הוטלו שישה חודשי מאסר על תנאי, פיקוח שירות המבחן למשך 18 חודשים וקנס של 2,000 שקל.
עורכי הדין שלנו
לפי כתב האישום המתוקן שבו הודה הנאשם, הוא החליט לפני 3 במרץ 2025 לייבא לישראל GBL ללא היתר. הוא יצר קשר עם אדם שזהותו אינה ידועה, שהפעיל חנות אינטרנטית שמוצריה נמכרו באמצעות אפליקציית עלי אקספרס, ושילם 415 שקל באמצעות קישור שנשלח אליו. החבילה נשלחה מסין ועליה נרשמו שמו, כתובתו ומספר הטלפון שלו. בתוכה היה בקבוקון שעליו כיתוב בקוריאנית, ובו 900 מ"ל GBL.
החבילה זוהתה כחשודה בידי רשויות המכס בנמל התעופה בן גוריון והועברה למשטרה. בהמשך תואמה מסירה מבוקרת: שוטר התחזה לשליח, תיאם עם הנאשם את מסירת החבילה, והנאשם אישר כי הוא הנמען, חתם על טופס קבלה וקיבל את החבילה. מיד לאחר מכן נעצר. בכתב האישום המתוקן נקבע כי הסמים לא נועדו לצריכתו העצמית בלבד, והכמות עלתה על הכמות הקבועה בפקודת הסמים המסוכנים כמיועדת לשימוש עצמי בלבד.
המאשימה ביקשה לקבוע מתחם של 12 עד 24 חודשי מאסר בפועל. בטיעוניה הדגישה את הפגיעה בשלום הציבור, ביטחונו ובריאותו ואת הצורך בענישה מחמירה בעבירות סמים. ביחס ל-GBL נטען כי בשל מאפייניו הייחודיים קיים חשש לשימוש בו לביצוע עבירות מין באמצעות סימום ואלחוש קורבנות. עמדת התביעה הייתה כי "ככלל, על מורשעים בעבירות הנוגעות לסם GBL יוטלו עונשי מאסר בפועל, כאשר סטייה מכלל זה תיעשה רק במקרים חריגים". התביעה טענה כי התסקירים החיוביים אינם מצדיקים הקלה מטעמי שיקום וביקשה למקם את העונש בשליש התחתון של המתחם, לצד מאסר מותנה, קנס ופסילת רישיון נהיגה.
ההגנה ביקשה לאמץ את המלצת שירות המבחן ולהטיל מאסר שירוצה בעבודות שירות. היא טענה כי הסם הוזמן בכמות ובסכום נמוכים יחסית, ללא ניסיון להסוות את זהות הנאשם או לטשטש עקבות. לפי טענתה, הנאשם נחשף ל-GBL במסגרת מפגשים ומסיבות של הקהילה הגאה, והסם הוזמן לשימושו העצמי. הסנגורית הדגישה כי הוא לא ביקש להפיק רווח, כי הסם נתפס וכי הוא נמצא בטיפול ומביע מוטיבציה גבוהה לשיקום. היא טענה כי בנסיבות המקרה "תחתית מתחם הענישה בתיק זה בהחלט יכולה לעמוד על חודשים בודדים של עבודות שירות".
שירות המבחן תיאר נאשם יליד 1982, ללא עבר פלילי, שהשתלב בקבוצה טיפולית לעוברי חוק בתחום עבירות הסמים. לפי התסקירים, הוא הגיע למפגשים באופן סדיר, עמד בכללים והיה מחויב לתהליך. בדיקות שמסר העלו כי הוא נקי מסמים. הנאשם מסר לשירות המבחן כי השתמש ב-GBL בתקופה שקדמה לעבירה כדרך לריפוי עצמי ולהשגת תחושת רוגע וניתוק מהמציאות, לקח אחריות ואמר שיעשה כל שנדרש כדי להימנע מהישנות המעשה. שירות המבחן העריך את הסיכון לעבירות דומות כבינוני עד נמוך.
בתסקיר המשלים צוין כי הנאשם המשיך להשתתף בקבוצה באופן מחויב ופעיל. מאחר שלא ניתן היה לשלבו בטיפול בשירות הציבורי בשל רשימות המתנה ועומסים, הוא פנה מיוזמתו למטפלת פרטית. מחוות דעת המטפלת, כפי שתוארה בגזר הדין, לא עלו אינדיקציות להתמכרות פעילה או לדפוסים עברייניים, ונרשמו הבעת צער וחרטה. שירות המבחן המליץ בסופו של דבר על צו מבחן לצד מאסר בפועל שניתן לרצות בעבודות שירות.
השופט לוי עמד מנגד על מדיניות הענישה המחמירה שנקבעה בפסיקת בית המשפט העליון ביחס ל-GBL. הוא ציטט מפסק הדין בעניין עצטה, שלפיו "מדיניות הענישה הראויה בעבירות סמים מסוג GBL היא ענישה מחמירה, מאחורי סורג ובריח, לתקופה ארוכה". השופט ציין כי בפסיקה בשנים האחרונות נקבע ש"תקופת החסד" ביחס לעבירות אלה הסתיימה וכי נקודת המוצא היא מאסר ממשי מאחורי סורג ובריח.
עם זאת, בית המשפט בחן את נסיבות המקרה הקונקרטי. השופט קבע כי הפגיעה בערכים המוגנים היא בינונית: מצד אחד מדובר בסם מסוכן ובכמות שאינה מיועדת לשימוש עצמי בלבד; מצד אחר הכמות "איננה מהגדולות". עוד קבע כי המעשה תוכנן מראש וכי חלקו של הנאשם היה בלעדי, אך קיבל את טענת ההגנה שלפיה הוא לא ניסה להסתיר את זהותו, שכן מסר את שמו, כתובתו ומספר הטלפון שלו לצורך ההזמנה.
השופט התייחס גם לסימן השאלה סביב מטרת הייבוא. לדבריו, בשל חוסר הוודאות אם הנאשם התכוון למכור או להפיץ את הסם, פוטנציאל הנזק קטן יותר. הוא כתב כי ניתן להתרשם שהסם נרכש כחלק מהשתייכותו של הנאשם לקהילה הגאה, "לשימושו העצמי ויכול שגם לשימוש חבריו ולאו דווקא למטרות רווח". בכך לא שינה בית המשפט את עובדות כתב האישום שלפיהן הכמות לא נועדה לצריכה עצמית בלבד, אך נתן משקל לכך שלא הוכחה כוונת מסחר או הפצה למטרות רווח.
במישור האישי ניסח השופט קביעה חריגה בעוצמתה ביחס לאופי המעשים: "בשום אופן אין עסקינן ב"סוחר סמים" אלא באדם חסר ניסיון לחלוטין בעולם הפלילי". הוא הוסיף כי מדובר במי שביצע יבוא סמים בכמות מסחרית מבלי שהחליט למכור או להפיץ אותם לרבים למטרות רווח. עוד כתב כי המעשה אינו מאפיין את אישיותו והיה מוכן להניח לטובת הנאשם שלא הבין עד תום את משמעות מעשיו ואת חומרתם.
לאחר שקלול סוג הסם, הכמות, התכנון, העובדה שלא נעשה ניסיון להסוואה והיעדר הוכחה לכוונת רווח, קבע בית המשפט מתחם ענישה של תשעה עד 20 חודשי מאסר בפועל. בקביעת העונש בתוך המתחם נתן השופט משקל לכך שהנאשם נעדר עבר פלילי, לקח אחריות, הודה וחסך זמן שיפוטי. השופט ציין כי חרטתו הרשימה אותו ואת שירות המבחן כ"חרטה כנה ואמיתית מאין כמותה", וכן התייחס לחייו הנורמטיביים לפני העבירה, להתנדבותו ולמחירים האישיים והתעסוקתיים שגבה ממנו ההליך.
לאחר שהממונה על עבודות השירות מצא את הנאשם כשיר לרצות את מאסרו בדרך זו, החליט בית המשפט לקבל את המלצת שירות המבחן. תשעת חודשי המאסר ירוצו בעבודות שירות, בניכוי ימי המעצר הממשיים. בנוסף הוטלו שישה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים בגין עבירות לפי פקודת הסמים המסוכנים שאינן צריכה עצמית, פיקוח שירות המבחן למשך 18 חודשים וקנס של 2,000 שקל.
ת"פ 58212-04-25.
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.