בן דודו מת אחרי עימות: לא הורשע בגרימת מוות ברשלנות, אך הורשע בתקיפה סתם

בית משפט השלום בבאר שבע קבע כי לא הוכח מעבר לספק סביר שעימות פיזי בין שני בני דודים גרם למותו של אחד מהם, ולכן הנאשם לא הורשע בגרימת מוות ברשלנות או בחבלה חמורה. עם זאת, לאחר שהנאשם עצמו הודה כי הוא שהחל באלימות, השופט אמיר דורון הרשיע אותו בעבירה של תקיפה סתם.

עורכי דין שעשויים להתאים

עורכי הדין שלנו

ב ברוריה פריד פלילי בני ברק לפרופיל ש שירן רווח משרד עורכי דין נזיקין ותאונות · ביטוח עפולה לפרופיל

הרקע לאירוע היה מחלוקת משפחתית סביב תעלה או פס האטה שנחפרו ליד בית משפחת המנוח בפזורת אלסייד כדי להאט כלי רכב. הנאשם, שרכב חדש שרכש נפגע בעת מעבר במקום, הגיע בערב 31 במרץ 2025 למבנה משפחתי המכונה "שיג" וביקש להסיר את המפגע. המנוח התנגד, ובין השניים התפתח עימות.

כתב האישום ייחס לנאשם מכות אגרוף חזקות לפלג גופו העליון של המנוח. המאשימה טענה שהראיות מלמדות כי הנאשם "תקף המנוח בעוצמה רבה" וכי כתוצאה מהאלימות התמוטט המנוח ומת. ההגנה הודתה שהתפתחה קטטה אך כפרה בכך שהנאשם הפעיל את עוצמת האלימות שתוארה ובכך שמעשיו הם שגרמו למוות. הסנגור טען כי למנוח הייתה מחלת לב קודמת וכי "קיים דוח פתולוגי ראשוני שלטעמנו קובע שמדובר במוות מסיבה טבעית", ולכן לשיטתו המוות עשוי היה להיות טבעי.

הדיון התמקד במידה רבה בחוות הדעת הפתולוגית ובעדות הרופא המשפטי. בבדיקות נמצאה אצל המנוח מחלת לב קשה וסמויה, הכוללת דלקת חריפה ותת חריפה בשריר הלב וצלקות באזורי הולכה חשמלית. המומחה תיאר את מצבו כ"פצצה מתקתקת" מבחינת האפשרות להפרעת קצב קטלנית.

המומחה הבהיר שלא ניתן לשלול שהמנוח היה מת באופן פתאומי גם ללא כל טריגר חיצוני. הוא הוסיף ביחס לחבלות שנמצאו כי "הממצאים האלה יכולים להיגרם מקטטה ויכולים להיגרם במידה דומה מנפילה, כשהשאלה היא שאלה נסיבתית, ואין לי דרך לקבוע אותה". בית המשפט מצא שהחבלות החיצוניות היו שטחיות, ושחלק מהממצאים המשמעותיים יותר יכולים היו להיגרם במהלך מאמצי ההחייאה.

על בסיס הראיות קבע השופט כי התביעה לא הוכיחה קשר סיבתי עובדתי בין מעשי האלימות של הנאשם לבין המוות. מאחר שלא ניתן לשלול שהמוות נגרם מן המחלה באופן עצמאי, לא הוכח שהעימות הפעיל או החיש את מנגנון המוות. גם היסודות של חבלה חמורה לא הוכחו, משום שלא הוכח שהחבלות שנגרמו בעימות הגיעו לרף הנדרש.

בית המשפט הוסיף כי גם במישור הרשלנות לא הוכחה צפיות אובייקטיבית לתוצאה הקטלנית. המנוח היה צעיר שנחזה כבריא, ומחלתו הסמויה לא הייתה ידועה לנאשם. בפסק הדין הודגש כי אין לצפות מאדם סביר כי עימות קצר של סטירה ודחיפות ללא נשק יביא למוות עקב מחלת לב נסתרת.

אף שהמדינה לא הוכיחה את העבירות שיוחסו בכתב האישום, בית המשפט בחן אפשרות להרשיע בעבירה אחרת. ההגנה עצמה ביקשה לחלופין להרשיע בהשתתפות בקטטה, והנאשם הודה כי הוא שפתח באלימות. השופט קבע כי "יש תשתית ראייתית במישור העובדתי והנפשי, כדי קביעה שביצע עבירת תקיפה סתם", והרשיע אותו לפי סעיף 379 לחוק העונשין.

מספר התיק: ת"פ 3719-05-25.