בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה תביעה שביקשה לבטל עסקת מכר של חנות שנחתמה בשנת 2005 ולמחוק את הערת האזהרה שנרשמה לטובת הרוכש. השופטת מיכל עמית-אניסמן קבעה כי המבקש לא הצביע על עילה משפטית תקפה לביטול העסקה וכי חלק מרכזי מטענותיו נחסם גם בשל הליך קודם שבו ויתר על טענות כלפי הרוכש. המבקש חויב בשכר טרחת עורך דין ובהוצאות בסך 75 אלף שקל.
ההליך עסק בחנות ברחוב הכלנית 17 בקריית אונו. בשנת 2005 נחתמו תחילה זיכרון דברים ובהמשך הסכם מכר. לפי פסק הדין, הרוכש העביר 405 אלף שקל לחשבון נאמנות כדי לאפשר סילוק חובות הקשורים לנכס, ובהמשך נרשמה לטובתו הערת אזהרה.
המבקש טען כי העסקה בוטלה או נזנחה במהלך השנים, ואף טען שהעסקה "מוכתמת באי חוקיות המביאה לבטלותה המלאה". בין היתר הוא הסתמך על כך שהזכויות לא נרשמו באופן סופי על שם הרוכש, שהעסקה לא דווחה בזמן לרשויות המס ושהרוכש לא פעל במשך שנים להשלמת הרישום. הוא ביקש גם להצהיר כי הכנסות משכירות שקיבל הרוכש מהחנות הן למעשה פירעון של הלוואות נטענות ולא מימוש של בעלות מכוח הסכם המכר.
המשיב טען כי "יש לדחות את התביעה על הסף מחמת קיומו של מעשה בית דין", וכן שהעסקה תקפה, שהתמורה שולמה ושלא הייתה כל הסכמה לביטולה. הוא הצביע על כך שבמשך שנים נהג בחנות כבעלים, טיפל בה, השכיר אותה וקיבל את דמי השכירות. עוד הסתמך על הליך משפטי קודם שנפתח לאחר שהמבקש התקשר בעסקאות מתחרות עם צדדים שלישיים בנוגע לאותה חנות.
בית המשפט נתן משקל מרכזי לאותו הליך קודם. במסגרת הסדרים ופסקי דין שניתנו בו בוטלו העסקאות המתחרות, והמבקש ויתר על טענות כלפי הרוכש שנבעו מן המחלוקת הקודמת. המחוזי קבע כי אין לאפשר לפתוח מחדש במסגרת ההליך הנוכחי טענות שהיה מקום לבררן אז, וכי חלים עקרונות של מעשה בית דין והשתק.
גם לגופן של הטענות לא נמצא בסיס לביטול העסקה. השופטת קבעה כי המבקש "לא הצליח להצביע על עילה משפטית תקפה לביטול עסקת המכר". העובדה שהדיווח לרשויות המס נעשה באיחור של שנים רבות לא הפכה את העסקה לחסרת תוקף, ובית המשפט לא מצא שהוכחה כוונה משותפת להונות את רשויות המס.
בית המשפט דחה גם את הטענה שהרוכש זנח את העסקה בשל חוסר מעש. המבקש עצמו הודה בעדותו: "אני לא מכחיש הזנחתי. גם אני הזנחתי". בפסק הדין נקבע כי הטענה לזניחת העסקה אינה מתיישבת עם טענת הביטול שהועלתה במקביל, וכי התנהלותו המתמשכת של הרוכש בנכס דווקא מצביעה על כך שראה עצמו כבעל הזכויות מכוח ההסכם.
בסופו של דבר נדחתה התביעה על כל רכיביה, לרבות הבקשה למחיקת הערת האזהרה והבקשה להצהרה בנוגע לדמי השכירות. המבקש חויב לשלם למשיב הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 75 אלף שקל.
מספר התיק: ה"פ 36104-12-20.
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.