בית המשפט המחוזי בחיפה קבע בפסק דין חלקי כי אגודה חקלאית שהחזיקה מקרקעין בבנימינה-גבעת עדה אינה זכאית לפיצוי בגין עצם הקרקע שהופקעה, משום שהמשיכה להשתמש בה עד תום תקופת החכירה, אך היא עשויה להיות זכאית לפיצוי בגין המבנים החוקיים שנותרו בשטח. סכום הפיצוי למבנים טרם נקבע, ובית המשפט מינה מומחה מטעמו לשם הערכת שוויים.
התובעת, בוסתן גבעת עדה - אגודה שיתופית חקלאית בע"מ, הגישה נגד המועצה המקומית בנימינה-גבעת עדה והוועדה המרחבית לתכנון ובנייה יישובי הברון תביעה בסך 7.8 מיליון שקל. התביעה עסקה במקרקעין בשטח 2,574 מ"ר, שהיו בבעלות המדינה והוחכרו לאגודה החל באוגוסט 1974 ועד 10 באוגוסט 2023 לצורכי מיון וקירור פרי.
בשטח הוקמו בהיתר שלושה מבנים: מבנה קירור, מבנה משרדים שחלקו שימש לאחסון חומרי הדברה וסככת מיון. לימים שונה ייעוד הקרקע למבני ציבור. הודעת ההפקעה פורסמה ביוני 2022, ובינואר 2023 הוקנו הזכויות למועצה המקומית.
האגודה ביקשה פיצוי בגין אובדן זכויות החכירה, השימוש והחזקה, וכן בגין שווי הקרקע והמחוברים. הנתבעות טענו בין היתר כי החכירה הייתה ממילא עתידה להסתיים באוגוסט 2023, ובסיכומיהן הדגישו כי "במועד הגשת התביעה לתובעת לא היו זכויות במקרקעין, חוזה החכירה פקע וממילא לא היה מקום להאריכו...".
השופט חננאל שרעבי הבחין בין הנזק הנטען כתוצאה משינוי הייעוד התכנוני לבין הפגיעה הנובעת משלב ההפקעה עצמו. נקבע כי טענות הנוגעות לשינוי הייעוד ולאי חידוש החכירה היו צריכות להתברר במסלול הקבוע בסעיף 197 לחוק התכנון והבנייה, וכי המועד להגשת תביעה מסוג זה חלף. לכן נותרה לבירור שאלת הפיצוי עקב ההפקעה.
באשר לקרקע ולזכות החכירה קבע בית המשפט כי האגודה המשיכה להחזיק במקרקעין ולהשתמש בהם באופן רגיל עד תום תקופת החכירה ב-10 באוגוסט 2023. במצב זה לא הוכח שנגרם לה אובדן של זכות החכירה עצמה בשל ההפקעה, ולכן אין לפסוק פיצוי בגין רכיב זה.
התוצאה הייתה שונה לגבי המבנים. הנתבעות טענו כי מדובר במבנים בני כ-47 שנים שמיצו את חייהם הכלכליים ולכן "אין מקום למתן פיצוי בגינם נוכח ההפקעה". האגודה מנגד טענה כי "מצבם הפיזי של המבנים תקין, למרות גילם". בית המשפט דחה גישה גורפת זו וקבע כי "שנות קיומם של המחוברים כשלעצמם אינן שוללות את עצם הפיצוי בגינם בעת הפקעה". בפסק הדין צוין כי המבנים נבנו כדין, הם קיימים פיזית וניתנים לשימוש, ואף עשויים להשתלב בשימושים הציבוריים העתידיים של הקרקע.
השופט קבע: "משכך יש להם שווי כלכלי, ויש מקום כי הנתבעות יפצו את התובעת על אובדן המחוברים בעקבות ההפקעה". עם זאת, הוא לא אימץ את הערכת השווי של מי מהצדדים. מומחה האגודה הציג הערכות שונות, ומומחה הנתבעות ייחס למבנים שווי אפס בשל גילם. לנוכח הפערים קבע בית המשפט שאין בסיס מספק לקביעת הסכום על סמך חוות הדעת הקיימות.
לשם כך מונה מהנדס ושמאי מקרקעין כמומחה מטעם בית המשפט, והוא התבקש להעריך את שווי המבנים ליום פרסום הודעת ההפקעה, 29 ביוני 2022. ההוצאות ושכר הטרחה הסופיים הושארו להכרעה בהמשך ההליך.
מספר התיק: ת"א 20285-11-24.
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.