לא שילם דבר על רכישת חלקה בבית: הערעור נדחה והנכס יימכר

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד דחה במלואו ערעור של גבר שלא שילם את התמורה שנקבעה בהסכם פשרה לרכישת חלקה של בת זוגו לשעבר בבית המשותף. ההסכם חייב אותו לשלם לה 2 מיליון שקל בארבעה תשלומים, וקבע כי אם לא ישלם במועדים שנקבעו, הבית יימכר בשוק החופשי באמצעות עורך דינה של בת הזוג שימונה לכונס נכסים. לאחר שבית המשפט למשפחה הורה על מימוש מנגנון המכירה, המחוזי קבע כי אין בסיס לטענות שנועדו לדחות את חיוביו והותיר את מינוי הכונס על כנו. המערער חויב בהוצאות של 25 אלף שקל.

עורכי דין שעשויים להתאים

עורכי הדין שלנו

ד דנה בן חמו נדל״ן ומקרקעין · דיני משפחה הרצליה לפרופיל ע עו״ד אלירן חזן נדל״ן ומקרקעין · דין מנהלי ועתירות חדרה לפרופיל

הצדדים הם בני זוג שנפרדו. במסגרת תביעה לפירוק השיתוף בבית מגוריהם הגיעו ביולי 2024 להסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין. לפי ההסכם, המערער ירכוש את חלקה של המשיבה בנכס תמורת 2 מיליון שקל, בארבעה תשלומים שווים ורצופים. עוד נקבע כי הוא יפקיד 400 אלף שקל בנאמנות לטובת ארבעת הילדים, וכי אם לא ישלם או יפקיד סכום במועד, הדירה תימכר בשוק החופשי למרבה במחיר. הצדדים הסכימו מראש שעורך דינה של המשיבה ימונה, לפי בקשת מי מהם, לכונס נכסים לצורך המכירה.

בספטמבר 2024 פנה המערער לבית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה וביקש צו עשה שיחייב את המשיבה לשלם חובות עבר לרשויות בקשר לבית. הוא טען כי חוב ארנונה בסך 18,438.70 שקל מנע ממנו לקבל משכנתא לצורך ביצוע ההסכם, וביקש לדחות בחצי שנה את מועדי התשלום עד להסדרת החובות. אלא שבפסק הדין צוין כי לבקשה לא צורפה אסמכתה לפנייה לבנק למשכנתאות, לאישור עקרוני או להתניה של משכנתא בתשלום חוב הארנונה.

המשיבה, מצדה, ביקשה למנות את בא כוחה לכונס נכסים לאחר שחלף המועד לתשלום הראשון. בפסק הדין הודגש כי "אין מחלוקת בין הצדדים על כך שהמערער לא שילם מאומה על-פי הסכם הפשרה עד עצם היום הזה". בית המשפט לענייני משפחה דחה את בקשתו לצו עשה, קבע שלא קיים בהסכם תנאי מתלה מהסוג שטען לו, ומינה את עורך הדין של המשיבה לכונס נכסים לצורך מכירת הבית.

בערעור טען המערער כי בית המשפט למשפחה פירש את ההסכם באופן צר מדי. לדבריו, שיתוף הפעולה של המשיבה בקבלת משכנתא היה למעשה תנאי מתלה לקיום חיוביו, גם אם הדבר לא נכתב כך במפורש. עוד טען כי המשיבה סירבה לחתום על מסמכי בנק, כי צו עיכוב יציאה מהארץ שהוצא לבקשתה פגע ביכולתו לגייס מימון, וכי מינוי עורך דינה לכונס יחיד יוצר ניגוד עניינים.

המשיבה השיבה כי חיוביו של המערער הם עצמאיים ובלתי מותנים, וכי אין בלשון ההסכם כל זכר לתנאי מתלה. היא טענה שהטענה שלפיה סירבה לחתום על מסמכי משכנתא "שקרית, מהווה הרחבת חזית אסורה ולא הוכחה כלל ועיקר". עוד ציינה כי מינוי בא כוחה לכונס נכסים נקבע במפורש בהסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין, ולכן המערער אינו יכול לפתוח את הסוגיה מחדש.

הרכב השופטים צ. ויצמן, א. ברנד וצ. גרדשטיין פפקין דחה את הערעור. בפסק הדין נקבע כי הטענות בדבר סירוב המשיבה לחתום על מסמכי משכנתא ובדבר תנאי מתלה לא הועלו בכתבי הטענות המקוריים בבית המשפט למשפחה, ולכן הן מהוות הרחבת חזית אסורה. המחוזי הדגיש כי הגמישות הדיונית בבית המשפט לענייני משפחה אינה מעניקה לבעל דין חופש להעלות טענות חדשות כרצונו, תוך פגיעה ביכולתו של הצד שכנגד להיערך להן.

גם לגופו של עניין מצא בית המשפט שאין בסיס לטענה. המערער לא הראה שפנה לבנק וקיבל אישור עקרוני, לא הציג מסמכי משכנתא ששלח למשיבה לחתימה ולא הוכיח שהיא סירבה לחתום על מסמך כלשהו. בית המשפט הוסיף כי ההסכם חייב את המשיבה לחתום על מסמכים מקובלים לצורך קבלת משכנתא, אך לא חייב אותה להגיע יחד עם המערער לבנק.

בית המשפט עמד גם על כך שהמערער לא שילם אף חלק מהתמורה. לפי פסק הדין, גם אילו התקבלה טענתו לקיומו של תנאי מתלה הקשור למשכנתא, הוא לא שילם אפילו את רכיב ההון העצמי שאמור היה לעמוד לרשותו ללא קשר למימון בנקאי. לכן נקבע שהפר גם את חלק ההתחייבות שלא היה תלוי בתנאי הנטען.

טענה נוספת נגעה לצו עיכוב היציאה מן הארץ. המערער טען כי הצו, שהתבקש בידי המשיבה, מנע ממנו לטפל בעסקיו בחו"ל ולגייס מימון. אלא שבדיון בערעור התברר שהצו הוטל רק חודשים לאחר המועד שבו היה עליו לבצע את התשלום הראשון, ולמעשה לאחר המועד שבו היה אמור להשלים את מלוא התמורה. בא כוחו אף אישר לבסוף שהצו לא גרם לאי קיום ההסכם. על רקע הסתירה בין עמדה זו לטענות קודמות, קבע המחוזי כי "עצם העלאת טענה זו לפני בית המשפט פעם אחר פעם" למרות מסגרת הזמנים היא פעולה בחוסר תום לב דיוני.

גם הטענה נגד מינוי עורך דינה של המשיבה ככונס נכסים נדחתה. בית המשפט קבע כי המינוי נקבע בהסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין חלוט יותר משנתיים קודם לכן, וכי המערער הסכים לכך מראש. לכן לא נמצא פגם בכך שבית המשפט למשפחה לא פתח מחדש את ההסכמה. המחוזי קבע כי הטענה מבקשת למעשה לתקוף מחדש הוראה בהסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין חלוט, ולכן דחה אותה.

בסיכום נקבע כי הערעור נדחה במלואו. בית המשפט הותיר על כנה את ההחלטה למנות את בא כוחה של המשיבה ככונס נכסים לצורך מכירת בית המגורים בהתאם להסכם. בהתחשב בתוצאה, בהתנהלות המערער, בכך שלא השתתף בדיון אף שבית המשפט הורה לו לעשות כן ובהתנהלות שנקבעה כחסרת תום לב דיוני, הוא חויב לשלם למשיבה הוצאות בסך 25 אלף שקל.

תיק עמ"ש 84133-12-25.