בית משפט השלום בחדרה גזר 22 חודשי מאסר בפועל על צעיר שהורשע, על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בעבירה של חברות בארגון טרור לאחר שנשבע אמונים לדאע"ש בתקופת מלחמת "חרבות ברזל". סגנית הנשיאה ליזי פרוינד קבעה מתחם ענישה של 26 חודשי מאסר עד ארבע שנות מאסר, אך סטתה מתחת לרף התחתון לאחר שמצאה כי חרטתו של הנאשם כנה וכי דבריו מצביעים על "סיכוי של ממש שישתקם". לצד המאסר הוטלו עליו מאסר על תנאי, קנס של 10,000 שקל והתחייבות כספית בסך זהה.
לפי כתב האישום המתוקן שבו הודה הנאשם, מפברואר 2025 ועד מעצרו ב-4 באוגוסט 2025 הוא גילה עניין הולך וגובר בדאע"ש ופיתח הזדהות אידיאולוגית עם פעולות הארגון, ערכיו ומטרותיו. הוא צרך תכנים באתרי אינטרנט, בקבוצות טלגרם ובאינסטגרם, צפה בתיעוד של פעילות הארגון, לרבות הוצאות להורג ולחימה, והוריד לטלפון מדריך להכנת חומרי נפץ ומטעני חבלה ותכנים אידיאולוגיים.
במהלך החודשים מרץ עד מאי 2025 צפה הנאשם בסרטון הכולל את נוסח שבועת האמונים לארגון ולמנהיגו, ולאחר מכן קרא את השבועה בקול. בפסק הדין נקבע כי מאותו מועד ראה עצמו חבר בארגון ומחויב לו ולמנהיגו. בהמשך הוא בחן אפשרות לנסוע לסומליה ולהצטרף שם לפעילי הארגון.
המאשימה ביקשה לקבוע מתחם ענישה של 30 עד 54 חודשי מאסר. היא טענה כי "תמיכתו הממושכת של הנאשם בארגון, הצטרפותו לשורותיו, שבועת האמונים ובחינת האפשרות לנסוע לסומליה, יש בהם כדי לחזק את ארגון הטרור ולתרום ליכולתו להמשיך ולפעול". עוד הדגישה את חומרת העבירה בעת מלחמה ואת הצורך בהרתעת הרבים.
ההגנה ביקשה מתחם של 15 עד 30 חודשי מאסר ולהסתפק בימי המעצר. לטענתה, הנאשם לא פעל בשליחות הארגון, לא היה בקשר עם נציגיו ולא ביצע פעולה אופרטיבית לקידום החברות בו. ההגנה טענה כי "כל המיוחס בכתב האישום התרחש במרחב הרשתות החברתיות" וכי המחשבה לנסוע לסומליה לא חרגה מגדר מחשבה. היא גם הפנתה להודאה המוקדמת, להיעדר עבר פלילי, לשיתוף הפעולה בחקירה ולתנאי המעצר.
הנאשם עצמו התנצל בבית המשפט ואמר בין היתר: "אני מתנצל, בפני המשפחה שלי, בפני מדינת ישראל, לא אחזור על זה". הוא תיאר כיצד תכנים באינסטגרם משכו אותו, וטען כי במהלך שהותו בכלא נחשף להבנה אחרת של דתו ושל התכנים שצרך קודם לכן.
השופטת פרוינד קבעה כי גם כאשר הפעילות "הסתכמה" במרחב האינטרנטי, מידת הפגיעה בערכים המוגנים היא גבוהה וממשית, במיוחד בתקופת מלחמה. היא ציינה כי דרכי ההפצה והגיוס של דאע"ש נשענות במידה רבה על המרחב המקוון וכי חברות בארגון, גם בלי פעילות מבצעית, מחזקת את בסיס התמיכה בו ומייצרת פוטנציאל עתידי לפעילות טרור.
בבחינת נסיבות העבירה נתן בית המשפט משקל לתהליך ההדרגתי של ההתקרבות לארגון, לצריכת תכנים רבים, לצפייה בסרטוני טרור, להורדת המדריך להכנת חומרי נפץ ולבחינת האפשרות לנסוע לסומליה. השופטת הוסיפה כי מעשיו של הנאשם לא נעצרו ביוזמתו אלא עקב פעילות גורמי הביטחון.
בגזר הדין הודגש הצורך בענישה מחמירה בעבירות מסוג זה בתקופת מלחמה. השופטת כתבה: "צוק העיתים מחייב להחמיר בענישה החמרה משמעותית וממשית" וקבעה כי מתחם העונש ההולם נע בין 26 חודשי מאסר לארבע שנות מאסר.
עם זאת, בעת קביעת העונש האישי ניתן משקל להודאה, להיעדר עבר פלילי, לעמדת המשפחה ולחרטה. פרוינד קבעה כי חרטתו של הנאשם כנה והתרשמה מדבריו על שינוי בדרך החשיבה. היא ציינה במיוחד את בקשתו "סליחה ממדינת ישראל" וקבעה כי יש בכך אינדיקציה ל"סיכוי של ממש שישתקם". השופטת הפנתה לפסיקת בית המשפט העליון שלפיה תהליך שיקומי אינו מביא באופן אוטומטי להקלה בעונש, אך מצאה שבנסיבות המקרה יש הצדקה לסטייה מתונה מתחת למתחם.
בסופו של דבר נגזרו על הנאשם 22 חודשי מאסר בפועל מיום מעצרו, 12 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים בגין עבירה בעלת היבט של פגיעה בביטחון המדינה, קנס של 10,000 שקל והתחייבות לשלם 10,000 שקל אם בתוך שלוש שנים מיום שחרורו יעבור עבירה המערבת את ביטחון המדינה.
ת"פ 10321-09-25
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.