נעל את דלת השירותים ונישק שוטרת בניגוד לרצונה: שוטר הורשע במעשה מגונה

בית משפט השלום בחיפה הרשיע שוטר בעבירה של מעשה מגונה, לאחר שקבע כי דחף שוטרת ששירתה בעבר לצדו לתא שירותים בתחנת דלק, חסם את יציאתה, ניסה לנשק אותה ולבסוף נישק אותה בפיה בניגוד לרצונה. השופט אחסאן חלבי קבע כי גרסת המתלוננת הוכחה מעבר לכל ספק סביר, וכי לצדה הוצג צבר ראיות חזק שכלל דיווחים סמוכים לאירוע, הקלטות וראיות אובייקטיביות. הנאשם, שבחקירתו הראשונה הכחיש כל נשיקה ובהמשך שינה את גרסתו וטען להסכמה, נמצא בלתי מהימן.

יש לך מקרה דומה? רוצה לשאול עורך דין ולקבל הכוונה ראשונית? הצטרפו לקבוצת הפייסבוק שלנו ותוכלו לקבל מענה מעורכי הדין שבקבוצה. פרטים

לפי הכרעת הדין, האירוע התרחש בלילה שבין 2 במרץ 2024, בעת שהנאשם שירת כשוטר סיור והמתלוננת, ששירתה בשירות חובה במשמר הגבול, הכירה אותו מתקופה שבה עבדו יחד. השניים נפגשו במקרה בתחנת דלק בחיפה. לאחר שיחה וחיבוק חברי הם ניגשו לאזור השירותים כדי להצטלם מול מראה, כפי שנהגו להצטלם בעבר במסגרת הקשר החברי ביניהם.

בכתב האישום נטען כי לאחר הצילום ביקשה המתלוננת לצאת, אך הנאשם תפס את ידה, סובב אותה, דחף אותה לתא השירותים וחסם בגופו את היציאה. לפי האישום, הוא ביקש ממנה נשיקה, נעל את דלת התא, נטל את הטלפון שלה וניסה לנשק אותה מספר פעמים, עד שאחז בפניה ונישק אותה. המאשימה ייחסה לו מעשה מגונה "בלא הסכמתה" לפי סעיף 348(ג) לחוק העונשין.

הנאשם אישר את המפגש ואת העובדה שהייתה נשיקה, אך טען במשפט שהיא הייתה "בהסכמת המתלוננת". לדבריו, המתלוננת היא שיזמה את הקרבה ואת הנשיקה, והוא זרם עמה בתחילה. הוא הכחיש את התיאור שלפיו דחף אותה לתא, נעל את הדלת, חסם את יציאתה וניסה לכפות עליה מגע. ההגנה תקפה גם את מהימנות המתלוננת וטענה למחדלי חקירה.

בית המשפט העדיף את גרסת המתלוננת. השופט קבע כי היא מסרה גרסה סדורה, מפורטת ועקבית, לא הפריזה בתיאוריה וידעה להבחין בין פרטים שזכרה לבין כאלה שלא הייתה בטוחה בהם. הכרעת הדין העניקה משקל גם לכך שהמתלוננת תיארה בכנות את הקשר הטוב שהיה לה עם הנאשם לפני האירוע, ולא ניסתה להציג את מערכת היחסים הקודמת ביניהם באור שלילי.

חיזוק מרכזי לגרסתה נמצא בדברים שמסרה מיד לאחר שיצאה מתחנת הדלק. חברתה, שהמתינה לה ברכב, תיארה אותה כנסערת ובוכה וסיפרה כי המתלוננת ביקשה ממנה לנסוע מהמקום מיד. זמן קצר לאחר מכן שוחחה המתלוננת עם מפקדה. השיחה הוקלטה אוטומטית במכשירו, ובית המשפט קבע כי ההקלטה היא ראיה אובייקטיבית בעלת מהימנות גבוהה. בהקלטה נשמעה המתלוננת כשהיא נסערת ובוכה ומספרת שהנאשם ניסה לנשק אותה למרות שאמרה לו לא.

ראיה נוספת הייתה שיחת טלפון בין הנאשם למתלוננת זמן קצר לאחר האירוע, שהוקלטה בידי חברתה. בשיחה אמרה המתלוננת לנאשם כי התנצלותו אינה משנה את העובדה שכבר עשה את המעשה וכי אמרה לו "לא". הנאשם ביקש סליחה כמה פעמים. בית המשפט קבע כי אם השיחה אינה עולה כדי הודאה, הרי שלכל הפחות מדובר בהתנהגות מפלילה, וכי ההסבר של הנאשם שלפיו התנצל רק משום שהמתלוננת כעסה עליו בשל ניסיונו למחוק תמונה לא היה משכנע.

הכרעת הדין התייחסה גם להתנהלות הנאשם לאחר שהמתלוננת עזבה. לפי הראיות, הניידת שבה נסע הגיעה לחניון המועדון שבו תכננה המתלוננת לבלות, והנאשם התקשר אליה כמה פעמים ממספר חסוי. המתנדב שהיה עמו מסר שהנאשם ביקש להגיע למקום שבו נמצאה החברה שפגש בתחנת הדלק. בית המשפט ראה בהתנהלות זו, בצירוף שיחת ההתנצלות, חיזוק נוסף לתמונה הראייתית.

מנגד, בית המשפט מתח ביקורת חריפה על גרסאות הנאשם. בחקירתו הראשונה במחלקה לחקירות שוטרים הוא הכחיש כל נשיקה וכל מגע אינטימי וטען שהמתלוננת הייתה שתויה ושביקשה להתנקם בו משום שביקש ממנה למחוק תמונה. בחקירה שנייה, לאחר שביקש להיחקר שוב, שינה את גרסתו וטען שהייתה נשיקה מוסכמת ואף שנשיקות דומות התרחשו ביניהם בעבר. במשפט אימץ את גרסת ההסכמה.

השופט קבע כי הנאשם לא הצליח להסביר באופן משכנע את שינוי הגרסאות. הוא העלה שורה של הסברים, ובהם לחץ מהחקירה, חשש שהדבר ייוודע למשפחה, כאבי שיניים, עייפות לאחר משמרת וטענות לגבי הייעוץ המשפטי שקיבל. בית המשפט קבע כי הסברים אלה לא התיישבו עם התנהלותו בחקירה הראשונה, שבה דיבר בביטחון, עמד במשך שעות על הכחשתו וסירב לחתום על מסמכים ולמסור את קוד הטלפון שלו. בהכרעת הדין נכתב כי "האמת לא הייתה נר לרגליו" וכי גרסאותיו היו סותרות וחסרות היגיון פנימי.

ההגנה הצביעה על כך שהמתלוננת וחברתה לא סיפרו תחילה כי לאחר האירוע המשיכו למועדון, ואף תיאמו למסור שחזרו הביתה. בית המשפט קבע שמדובר באי אמירת אמת, אך לא מצא שהיא פוגעת במהימנות הגרסה על עצם המעשה. השופט נתן משקל לכך שהפרט אינו בליבת העבירה, שהגרסה הנכונה נמסרה כבר למחרת, ולהסבר שלפיו המתלוננת התביישה בדרך שבה בחרה להתמודד עם האירוע ולא רצתה לאכזב את מפקדה, שביקש ממנה לחזור למקום בטוח.

גם טענות ההגנה למחדלי חקירה נדחו. ההגנה טענה בין היתר שלא בוצעו שחזור, בדיקות פורנזיות בתא השירותים ובדיקות נוספות של המרחקים והיתכנות הגרסה. בית המשפט קבע כי לא כל פעולת חקירה שלא בוצעה היא מחדל, וכי הפעולות הנטענות לא היו משנות את התמונה הראייתית ולא קיפחו את הגנת הנאשם. נקבע כי לצד עדות המתלוננת עמדו ראיות רבות ובעלות משקל שיצרו תמונה שלמה של האירוע.

בסיכום הראיות קבע השופט כי "צבר הראיות שהוצג חזק ביותר". הוא אימץ את גרסת המתלוננת וקבע כממצא עובדתי שהנאשם דחף אותה לתא השירותים, נעל את הדלת, נטל את הטלפון שלה, ניסה לנשק אותה כשהיא מתנגדת, ולבסוף אחז בפניה ונישק אותה. מאחר שהמגע נעשה ללא הסכמה ובעל הקשר מיני מובהק, נקבע כי התקיימו יסודות עבירת המעשה המגונה. הנאשם הורשע לפי סעיף 348(ג) לחוק העונשין.

מספר התיק: ת"פ 67331-12-24.