בית משפט השלום בנתניה גזר 4.5 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות על נאשם שהורשע, בהתאם להודאתו, בעבירת איומים ממניע של גזענות. לפי כתב האישום המתוקן שבו הודה, הנאשם קרא כמה פעמים "מוות לערבים" לעבר עוברת אורח ערבייה ישראלית, ולאחר מכן השליך לעברה אריח קרמיקה מהקומה השלישית. השופטת, סגנית הנשיא זהר דיבון סגל, קבעה כי המעשה מחייב ענישה מוחשית, אך מיקמה את עונשו ברף הנמוך של מתחם הענישה נוכח הודאתו, נטילת האחריות החלקית ותשלום הפיצוי לנפגעת העבירה.
האירוע התרחש ב-11 באוקטובר 2023 בשעות הצהריים בנתניה. על פי העובדות שבהן הודה הנאשם, הוא קרא את הקריאות מחלון בניין, ולאחר מכן זרק לעבר המתלוננת אריח קרמיקה בגודל של כ-7 סנטימטרים. האריח התנפץ על המדרכה סמוך אליה ורסיסיו פגעו בקרבתה, באופן שגרם לה לפחד ובהלה. בית המשפט ציין כי לא נגרם לה נזק ישיר, אך הדגיש את פוטנציאל הנזק שבהשלכת חפץ מגובה.
המאשימה ביקשה לקבוע מתחם ענישה של 7 עד 18 חודשי מאסר, וטענה כי מדובר בפגיעה מוגברת בערכים המוגנים, בין היתר בשל המועד שבו בוצעה העבירה והעובדה שנעשתה ממניע גזעני. בטיעוניה הודגש גם כי "בדרך נס נמנעה פגיעה גופנית". לשיטתה, לאחר התחשבות בהודאת הנאשם ובנסיבותיו אך גם בעברו הפלילי ובקשיים שעלו מחוות הדעת מטעם ההגנה, היה מקום לגזור עליו 9 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות לצד רכיבי ענישה נוספים.
ההגנה טענה מנגד כי אף שהמעשה אינו מוצדק, הוא נעשה "ללא תכנון מוקדם או כוונה לפגוע", וכי האירוע היה קצר ולא היו בו נפגעים. היא ביקשה שלא לאמץ את המתחם המחמיר שהציעה המאשימה, והפנתה לחוות דעת פרטית שלפיה הנאשם הביע חרטה ורמת הסיכון להישנות עבירות נמוכה. ההגנה ביקשה גם לתת משקל לשיהוי בהגשת כתב האישום ולכך שלא הייתה מעורבות נוספת בפלילים לאחר האירוע.
בית המשפט דחה את הניסיון להמעיט ממשמעות המניע הגזעני. השופטת קבעה כי טענה המטילה ספק במניע הזה "עומדת בסתירה מוחלטת לעובדות כתב האישום, בהן הודה הנאשם", שלפיהן המעשים בוצעו בשל מוצאה של המתלוננת. היא הוסיפה כי העובדה שהמעשה בוצע ארבעה ימים לאחר 7 באוקטובר 2023, בתקופה של מתיחות ביטחונית וטראומה לאומית, אינה מקלה עם הנאשם אלא מחמירה את נסיבות המעשה.
בגזר הדין נקבע כי הערכים שנפגעו הם זכותו של אדם לכבוד, להגנה על חייו ושלמות גופו, לשלוות נפש ולתחושת ביטחון. בית המשפט כתב כי "איומים כלפי קורבן זר ואקראי רק משום מוצאו הוא מעשה חמור, המגלה פסול ערכי ומוסרי". עוד צוין כי לפי תצהיר נפגעת העבירה, בעקבות האירוע היא הפסיקה את עבודתה וחוותה פחד, חוסר ביטחון וירידה בביטחון העצמי.
השופטת הדגישה כי הנזק אינו מוגבל למתלוננת עצמה, וכי איומים והתבטאויות גזעניות עלולים להגביר פחד, חוסר אמון וקיטוב בין קבוצות. היא כתבה כי "חברה מתוקנת אינה יכולה להשלים עם התנהגות גזענית ופסולה, ויש להוקיע אותה מן השורש", וקבעה כי תחתית מתחם הענישה אינה יכולה להסתכם במאסר מותנה בלבד. בהתאם לכך נקבע מתחם שנע בין מספר חודשי עבודות שירות לבין 15 חודשי מאסר בפועל, לצד רכיבי ענישה נוספים.
בשלב גזירת העונש התייחס בית המשפט גם לעברו הפלילי של הנאשם. בגזר הדין צוין כי לחובתו שתי הרשעות קודמות בגין ריבוי עבירות איומים, תקיפה סתם של בת זוג והחזקת סמים. מנגד, ניתן משקל לכך שהודה, חסך את הצורך בעדות המתלוננת ושילם מראש את מלוא הפיצוי. עם זאת, בית המשפט קבע כי נטילת האחריות הייתה חלקית, משום שהנאשם ניסה לצמצם מחומרת העבירה ומהמניע הגזעני ולא הביע בדברו האחרון אמפתיה ישירה וספציפית למתלוננת.
בית המשפט העניק משקל מועט לחוות הדעת הפרטית שהגישה ההגנה. השופטת ציינה כי חוות דעת פרטית אינה שקולה לתסקיר של שירות המבחן ואינה יכולה לשמש לו תחליף. היא פירטה קשיים בחוות הדעת, ובהם הסתמכות במידה רבה על מידע שנמסר מהנאשם בפגישת אבחון אחת, ללא אימות מול גורמים חיצוניים וללא בחינה מעמיקה של מלוא חומרי החקירה והראיות. בנוסף קבעה כי המסקנה בדבר מסוכנות נמוכה אינה מתיישבת עם התרשמות בית המשפט מעברו ומהקושי שלו לשלוט בדחפים אימפולסיביים.
בסופו של דבר קבע בית המשפט כי יש למקם את העונש ברף הנמוך של המתחם. לצד 4.5 חודשי המאסר בעבודות שירות נגזרו על הנאשם 6 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים אם יעבור עבירות אלימות, לרבות איומים, וכן פיצוי של 5,000 שקל לנפגעת העבירה, שכבר הופקד.
ת"פ 50178-04-25
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.