בית משפט השלום בנתניה קיבל באופן חלקי תביעה של עו"ד אלון בולדו נגד לקוחה לשעבר לתשלום שכר טרחה ראוי. עורך הדין דרש 32,760 שקל, אך הרשם הבכיר גיא סמולרצ'יק קבע כי היקף העבודה שהוכח היה מצומצם ביחס לדרישה והעמיד את השכר הראוי על 4,500 שקל כולל מע"מ. בנוסף נפסקו לטובת עורך הדין 1,500 שקל הוצאות.
התביעה הוגשה בגין שירותים משפטיים שניתנו לנתבעת בקשר לסיום עבודתה אצל מעסיקה. לטענת בולדו, הטיפול החל ביוני 2024 וכלל פגישת ייעוץ, בחינת חוזה עבודה באנגלית, הכנה לשימוע, ייעוץ וחישוב זכויות, מכתב תגובה, שיחות טלפון והתכתבויות רבות, וכן משא ומתן מול בא כוח המעסיקה. הוא טען שהשירות היה אינטנסיבי ושמעולם לא הסכים לעבוד ללא תמורה.
עורך הדין טען גם כי בעקבות התערבותו בוטלה כוונת המעסיקה לשלול מהלקוחה פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת, וכי הושגה עבורה הצעת פשרה בכתב של כ-140 אלף שקל. לתביעה צורפה חוות דעת מומחית שלפיה שכר ראוי עבור העבודה עומד על 22,300 שקל בתוספת מע"מ, ובנוסף דרש התובע 20% מכספי פיצויים שלטענתו התקבלו אצל הלקוחה. לצורכי אגרה העמיד את התביעה על 32,760 שקל כולל מע"מ.
הנתבעת טענה כי התביעה חסומה בשל מעשה בית דין. בהליך קודם בבית המשפט לתביעות קטנות בפתח תקווה נקבע שהסכם שכר הטרחה בוטל ביוזמת עורך הדין, והוא חויב להשיב לה 17,550 שקל ששילמה לו. בקשת רשות ערעור על אותו פסק דין נדחתה. לטענתה, לאחר שעורך הדין הפסיק את הייצוג ביוזמתו אין הוא זכאי לשכר ראוי, ובכל מקרה השירות שניתן לפני חתימת הסכם שכר הטרחה הוצע לה בחינם כמחווה לאחיה.
בית המשפט דחה את טענת מעשה בית הדין. הרשם סמולרצ'יק קבע כי פסק הדין הקודם חייב אמנם את עורך הדין בהשבת הסכום ששולם לפי הסכם שכר הטרחה, אך במפורש לא הכריע בשאלה אם הוא זכאי לשכר ראוי עבור עבודה שביצע בפועל. לכן הייתה הצדקה לדון בתביעה הנוכחית לגופה.
גם הטענה להסכמה על עבודה ללא תמורה נדחתה. בית המשפט מצא את עדותו של עורך הדין בעניין זה עקבית ומשכנעת וקבע שהנתבעת לא הציגה הסכמה בכתב או ראיה אחרת לכך שהשירות ניתן בחינם. הרשם ציין: "ככלל בעל מקצוע אינו עובד בהתנדבות".
לחובת גרסת הנתבעת נשקלו גם הודעות שכתבה לעורך הדין לאחר הפסקת הייצוג. באחת מהן כתבה: "אני חושבת שסך של 5,000 ₪ יהיה מכובד מאוד בהתחשב בעובדה שזו אני שרציתי לשלם לך, ואשלם את זה בשמחה". בית המשפט קבע שהצעה זו אינה מתיישבת עם הטענה שהוסכם מראש שכל העבודה תיעשה ללא תמורה. עוד נקבע כי תשובותיה בחקירה בנקודה זו היו מתחמקות ולא מהימנות.
מכאן עבר בית המשפט לשאלת גובה השכר. חוות הדעת שצירף עורך הדין לא קיבלה משקל ראייתי. נקבע שהיא לקונית, אינה כוללת דוגמאות השוואה או פירוט מספק, ועורכת חוות הדעת לא התייצבה לחקירה. עוד מצא בית המשפט אי-דיוקים: חוות הדעת ייחסה לעורך הדין שני מכתבים, בעוד שהוצג מכתב אחד בלבד, וכן פגישה לבניית אסטרטגיה שלא הוכחה מעבר לפגישת הייעוץ.
בהיעדר חוות דעת בעלת משקל קבע הרשם כי השכר הראוי ייקבע בדרך של אומדנה, לפי הפעולות שהוכחו. בין הפעולות שנמצאו מוכחות היו פגישת ייעוץ של כשעה וחצי, התכתבויות ושיחות טלפון רבות, ייעוץ בנוגע לשימוע, מכתב אחד לבא כוח המעסיקה ומשא ומתן קצר. מנגד, לא הוכח שעורך הדין נדרש לתרגם את חוזה העבודה מאנגלית, ולא הוגש פירוט מלא של שעות העבודה.
בית המשפט קבע כי הלקוחה הפיקה תועלת מסוימת מן השירות, ובכלל זה הוצעה לה הצעת פשרה של כ-140 אלף שקל, אך מאחר שההליך מול המעסיקה טרם הסתיים קשה לכמת את התועלת. עוד נקבע כי מרבית העבודה שנכללה בהסכם שכר הטרחה לא בוצעה: לא הוגשה תביעה ולא הושג הסכם פשרה, והפעולות שבוצעו היו "מינוריות באופן יחסי". נלקחו בחשבון גם העובדה שעורך הדין יזם את הפסקת הייצוג, העובדה שהלקוחה נאלצה להסתייע בעורך דין אחר והיעדר ראיות למורכבות מיוחדת של הפעולות.
על דרישת התשלום כתב הרשם כי הסכום של 32,760 שקל "מופרז ביותר ואינו עומד בהלימה עם השירות החלקי" שניתן. בסופו של דבר הועמד השכר הראוי על 4,500 שקל כולל מע"מ. מאחר שהתביעה התקבלה רק בחלק קטן מסכומה, לא נפסקו הוצאות רגילות לפי מלוא התביעה, אך לאחר שקלול החלטות ביניים קודמות חויבה הנתבעת גם ב-1,500 שקל הוצאות לטובת עורך הדין.
מספר התיק: תאד"מ 64225-07-24.
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.