בית משפט השלום בתל אביב-יפו הרשיע נאשם בעבירות של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית והפרת הוראה חוקית, אך קבע בתוך כך כי המשטרה פעלה ללא הסמכה מפורשת בדין כאשר ביצעה צפייה יזומה ואקראית בזמן אמת במצלמות המעקב של עיריית תל אביב, עוד לפני שהתעורר חשד קונקרטי לביצוע עבירה. השופט שמאי בקר קבע גם כי הורדת הסרטונים ממצלמות העירייה בידי המשטרה, ללא צו שיפוטי, נעשתה שלא כדין. למרות הפגמים, בית המשפט לא פסל את הסמים שנתפסו והורה להרשיע את הנאשם בכל העבירות שיוחסו לו.
כתב האישום ייחס לנאשם, באישום הראשון, החזקת 20.6525 גרם הרואין, מחולקים לשתי אריזות ובהן 22 מנות, וכן 5.3479 גרם קוקאין, מחולקים לשתי אריזות ובהן 10 מנות, שלא לצריכתו העצמית. באישום השני יוחסה לו הפרת הוראה חוקית לאחר שלא התייצב לדיון שנקבע במסגרת תנאי שחרורו בערובה. ההגנה כפרה באישום הסמים אך הודתה באישום השני.
המחלוקת המרכזית נסבה על הדרך שבה נולד החשד שהוביל לחיפוש. התביעה הסכימה כי היסוד הסביר לחיפוש נבע רק מצפייה של תצפיתן במצלמות העירייה ומהעברת התרשמותו לשוטרים בזמן אמת. לפי הראיות שאימץ בית המשפט, התצפיתן הבחין בנאשם באזור שהוגדר בפסק הדין כמאתר סמים מוכר, כשהוא מחזיק סכום כסף ומוסר אותו לאחר, ובהמשך מעביר דבר מה לאישה שהחביאה אותו במכנסה. בעקבות הדיווח הגיעו שוטרים, ערכו חיפוש בתיק שנשא הנאשם ומצאו את הסמים.
התביעה ביקשה להרשיע את הנאשם וטענה כי פעולות המשטרה היו חוקיות. בסיכומיה טענה בין היתר כי חוק הגנת הפרטיות מאפשר העברת מידע לרשות ביטחון לצורך מילוי תפקידה, וכי ההסדר בין עיריית תל אביב למשטרה מסדיר את הגישה למידע. ביחס לצפייה במרחב הציבורי טענה התביעה: "עצם השימוש במצלמה לצורך צפייה במתרחש במרחב הציבורי אינו משנה, כשלעצמו, את טיבה של התצפית ואינו הופך אותה לפעולה פולשנית או לחיפוש אסור, מקום שבו המצלמה קולטת את שניתן היה לראות ממילא בעין בלתי מזוינת". עוד טענה כי גם אם יימצא פגם, אין לפסול את הסמים, שהם ראיה חפצית בעלת קיום עצמאי.
ההגנה ביקשה לפסול את תוצרי החיפוש ולזכות את הנאשם מעבירת החזקת הסמים. היא מיקדה את טענתה לא בעצם התקנת המצלמות או בשימוש בתיעוד לאחר אירוע, אלא בצפייה המשטרתית היזומה בזמן אמת ללא חשד מוקדם. בלשונה: "הטענה מצומצמת לפעולה שהובילה לחיפוש בענייננו: צפייה משטרתית יזומה בזמן אמת במצלמות במרחב הציבורי, בהעדר חשד מוקדם לביצוע עבירה". לטענתה, חוק הגנת הפרטיות, פקודת המשטרה ופקודת העיריות אינם מעניקים למשטרה סמכות לבצע מעקב כזה, והסכם בין העירייה למשטרה אינו יכול ליצור סמכות שהמחוקק לא העניק.
השופט בקר קיבל את עמדת ההגנה בשאלת הסמכות לצפייה האקראית. הוא דחה את הטענה שסעיפים כלליים בפקודת המשטרה או הוראות חוק הגנת הפרטיות יכולים לשמש מקור סמכות מספיק למעקב יזום אחר הציבור. לדבריו, חוק הגנת הפרטיות מסדיר פגיעות בפרטיות ואת תוצאותיהן, אך אינו מעניק למשטרה כשלעצמו סמכות לפעולה הפוגעת בזכות חוקתית. בית המשפט קבע כי כאשר פעולה מנהלית פוגעת בזכות יסוד נדרשת הסמכה ברורה, מפורטת ומפורשת בחקיקה ראשית.
בפסק הדין נמתחה ביקורת חריפה על שיטת הצפייה. השופט כתב כי מאחורי טיעוני המדינה ניצבת עובדה פשוטה: "לא קיימת הסמכה מפורשת, אף לא מכללא, בדין, המאפשרת למשטרה לנהוג כ"אח גדול", לשלוח תצפיתן, באופן "שגרתי", סתמי ואקראי, לצפות באמצעות מצלמות העיריה על העוברים והשבים, בזמן אמת, online". הוא הבהיר כי הדברים מתייחסים למעקב שלא נעשה במסגרת חשד מסוים או קונקרטי שקדם לצפייה ולא אגב פעילות משטרתית ספציפית.
גם הורדת הסרטונים לאחר האירוע זכתה לביקורת. בית המשפט קבע כי הסרטונים ממצלמות עיריית תל אביב הורדו בידי חוקר ללא צו שיפוטי וכי מדובר בפעולה המנוגדת לדין. השופט הסתמך לעניין זה על הקביעה שהובאה בפסק הדין שלפיה גישת המשטרה לחומר מחשב שבידי רשות מקומית לצורך חקירה פלילית כפופה לצו שיפוטי, וכי הסכם בין גופים ציבוריים אינו גובר על הוראת חוק מפורשת. עם זאת, הוא ציין שלפגם זה הייתה בנסיבות המקרה משמעות ראייתית אפסית, משום שגם ללא הסרטונים נותרו ראיות מפלילות אחרות.
מכאן עבר בית המשפט לשאלה המכרעת: האם אי החוקיות מחייבת לפסול את הסמים שנתפסו. השופט קבע כי עצם השגת ראיה שלא כדין אינה מובילה אוטומטית לפסילתה, וכי יש לבחון את חומרת ההפרה, את השפעתה על הראיה ואת העניין הציבורי בקבלתה או באי קבלתה. במקרה הזה הוא מצא שהפגיעה בזכותו של הנאשם לפרטיות הייתה מינורית ושולית, אף שהמעקב עצמו נעשה ללא הסמכה.
אחד הנימוקים לכך היה ההקשר שבו נצפה הנאשם. לפי קביעת בית המשפט, הוא לא נקלט באקראי מוחלט אלא שהה במאתר סמים המוכר למשטרה וביצע במרחב ציבורי פעולות שעוררו חשד. לכן קבע השופט כי ציפייתו הסבירה לפרטיות הייתה מוחלשת. עוד קבע כי המשטרה פעלה בתום לב וכי היחידה החוקרת הייתה משוכנעת שהטפסים והסכמת העירייה מאפשרים את הצפייה והורדת התוכן. בפסק הדין הודגש כי לאחר פרסום הכרעת הדין, ובכפוף לאפשרות של ערעור, השקפה מקלה זו לא תוכל לעמוד עוד לטובת המשטרה בעתיד.
בית המשפט נתן משקל גם לאופי הראיות. הסמים הם ראיות חפציות בעלות קיום עצמאי, ולכן הפגם בדרך שהובילה לחיפוש לא פגע באמינותן. השופט הוסיף כי הנאשם החזיק כמות הרואין שהיא פי 68 מהכמות שנקבעה בפקודת הסמים המסוכנים כמשמשת לצריכה עצמית, וכן כמות קוקאין שלא לצריכה עצמית. לאחר איזון בין הפגיעה בזכויות לבין האינטרס הציבורי במיצוי הדין, הוא קבע שאין הצדקה לפסול את הסמים, שכן פסילתם הייתה מובילה לזיכוי בעבירת ההחזקה.
הכרעת הדין עסקה גם באופן חקירתו של הנאשם. השופט קבע כי בשתי חקירות הוא היה במצב פיזי ירוד, נרדם לסירוגין, ראשו שמוט ולעיתים רק מלמל. לאחר שישב מנומנם, החוקרות אסרו עליו לשבת והוא נדרש להשיב בעמידה אף שהתקשה לעמוד. בית המשפט קבע כי מדובר בפגם נוסף בהתנהלות המשטרה. השופט כתב: "חובה היה על היחידה החוקרת לראות מה שכל אדם סביר רואה (החקירות תועדו בווידאו) - ולקיים חקירה המכבדת, שומרת על כבודו, של הנחקר, גם במחיר המתנה להתאוששותו".
לצד זאת ציין השופט כי חקירה אחרת של הנאשם נערכה כשהיה במצב תקין, ובמהלכה הקפיד החוקר לשמור על כבודו. לכן קבע שהפגמים בחקירות אינם מגיעים לעוצמה המצדיקה ביטול כתב האישום או זיכוי, אך הם מצטרפים לפגמים שנפלו בשימוש במצלמות. בית המשפט הבהיר כי לפגמים אין במקרה הזה משמעות לשאלת האשמה, אולם משקלם המצטבר יובא בחשבון בעת קביעת עונשו של הנאשם.
בסופו של דבר קבע בית המשפט כי התביעה הוכיחה מעבר לכל ספק סביר את עבירת החזקת הסמים שלא לצריכה עצמית, וכי ההגנה הודתה באשמה באישום השני. הנאשם הורשע בכל העבירות שיוחסו לו בכתב האישום.
מעורכי דינו של הנאשם - עו"ד פולינה סורין ועו"ד נעם ברקוביץ' (מטעם הסניגוריה הציבורית במחוז תל-אביב) - נמסר כי: "מדובר בהכרעת דין חשובה ומהדהדת. בית המשפט קבע באופן נחרץ וברור שבדמוקרטיה מתוקנת המדינה אינה רשאית להפעיל טכנולוגיות מעקב כלפי אזרחים שאינם חשודים בדבר ללא הסמכה מפורשת בחוק. לצד זאת, בית המשפט קבע שהמשקל להתנהלותה הבלתי חוקית בעליל של המשטרה יינתן רק במסגרת גזר הדין ואין בו די כדי להביא לזיכוי הנאשם. לעמדתנו היה מקום לזכות את הנאשם ועל כך בכוונתנו להגיש ערעור לבית המשפט המחוזי."
ת"פ 23817-09-25
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.