בית משפט השלום בתל אביב-יפו קיבל בחלקה תביעה של שני תובעים נגד שני עורכי הדין שטיפלו עבורם בתביעת ליקויי בנייה שנמחקה מחוסר מעש. השופט ערן גלברד קבע כי עורכי הדין התרשלו בניהול ההליך וכי רשלנותם גרמה לנזקי התובעים, וחייב אותם, ביחד ולחוד, לשלם 97,315 שקל. בנוסף נפסקו לטובת התובעים שכר טרחת עורך דין של 38,000 שקל והוצאות של 6,000 שקל. בחלוקת האחריות הפנימית בין הנתבעים נקבע כי על עורך הדין שעמו נחתם הסכם שכר הטרחה מוטלים 30% מהאחריות, ועל עורך הדין שקיבל לידיו את הטיפול השוטף מוטלים 70%.
עורכי הדין שלנו
התובעים התקשרו ביולי 2022 בהסכם שכר טרחה עם אחד הנתבעים לצורך הגשת תביעה נגד חברת מ.ד.ע.ר נדל״ן ויזמות בע״מ, לאחר שלטענתם התגלו בבית שרכשו ליקויי בנייה ונזקי רטיבות. הטיפול הועבר לעורך דין נוסף שעבד עם הנתבע הראשון כפרילנסר. ימים לאחר חתימת ההסכם הוגשה נגד היזם תביעה כספית בסך 396,000 שקל.
ביולי 2024, כשההליך עדיין היה בשלב מקדמי ולפני בדיקת הנכס בידי מומחה בית המשפט, נמחקה התביעה מחוסר מעש. בקשה לביטול המחיקה נדחתה, ובהמשך חויבו התובעים לשלם ליזם הוצאות בסך 52,357 שקל. בפסק הדין הנוכחי ציטט השופט גלברד בהרחבה מההחלטה שדחתה את בקשת הביטול, ובה תוארו מחדלים חוזרים בניהול ההליך, ובהם אי מתן תגובות להחלטות בית המשפט ואי הסדרת תשלום למומחה תוך הימנעות מעדכון בית המשפט.
התובעים טענו כי הנתבע שעמו התקשרו הציג עצמו כמי שילווה וינהל את ההליך, אך לאחר שהטיפול השוטף הועבר לעורך הדין השני הוא חדל, לטענתם, למלא את חובותיו המקצועיות. לדבריהם, פניות נותרו ללא מענה, מידע מהותי לא הועבר אליהם בזמן אמת, והם אף הגיעו למשרד מגשר מבלי שידעו כי ישיבת הגישור בוטלה. עוד טענו כי על מחיקת התביעה נודע להם בדיעבד ממומחה בית המשפט ולא מעורכי דינם.
מנגד טענו הנתבעים כי פעלו במקצועיות, במיומנות ובמסירות וכי התובעים קיבלו עדכונים שוטפים. לפי גרסתם, התובע היה מעורב מאוד בניהול התיק ובהחלטות האסטרטגיות, ואף הנחה לעכב את הליך הגישור. לאחר שהייצוג של שני הנתבעים נפרד במהלך ההליך הנוכחי, כל אחד מהם ביקש להרחיק מעצמו את האחריות: הנתבע הראשון טען כי הטיפול היה בידי עורך הדין השני וכי לא היה לו חלק בייצוג, ואילו הנתבע השני טען, בין היתר, כי ללקוח היה "אשם תורם משמעותי", כי המחיקה נבעה מ"כשל טכני" בהנהלת בתי המשפט וכי התובעים מנעו ממנו להגיש ערעור.
בית המשפט דחה את הניסיון לתאר את המחיקה כאירוע נקודתי. השופט גלברד קבע כי מההחלטה שדחתה את בקשת ביטול המחיקה עולה שההליך נמחק בעקבות "התנהלות מתמשכת אשר התבטאה באי קיום החלטות שיפוטיות ובחוסר מעקב אחר התקדמות ההליך". בחקירתו הנגדית אמר הנתבע השני: "יש תיקים מסוימים שאתה מחויב לא להגיב להחלטות בית המשפט כדי לקבל איזו החלטה שאתה רוצה לקבל, כן."
השופט הוסיף כי גם אם חלק מהמחדלים נבעו מהחלטות דיוניות של הלקוחות, מבלי לקבוע שכך היה, אין בכך לגרוע מהחובה המקצועית של עורכי הדין לפעול באופן אקטיבי, לעקוב אחר ההליך ולוודא שהחלטות בית המשפט מקוימות. הוא המחיש את מערכת היחסים בין לקוח לעורך דינו באמצעות השוואה בין נוסע לטייס, וקבע כי הלקוח הוא בעל האינטרס בהליך אך עורך הדין הוא בעל המקצוע שמופקד על ניהולו. לדבריו, "האחריות לכך רובצת, בראש ובראשונה, על כתפיו של עורך הדין".
על יסוד הדברים קבע בית המשפט כי שני הנתבעים הפרו את חובת הזהירות והמיומנות והתרשלו בניהול ההליך. השופט גם הביע תמיהה על כך שבמקום לקבל אחריות ולצמצם נזקים, הנתבעים ניסו להרחיק עצמם מהאירוע ולהטיל את האחריות זה על זה, על הנהלת בתי המשפט ועל התובע, תוך הימנעות מהתמודדות עם המחדלים שפורטו בהחלטה הקודמת. נקבע כי התנהלות זו האריכה את ההליך הנוכחי שלא לצורך והגדילה את הוצאות הצדדים.
בבחינת הנזק קיבל בית המשפט את דרישת התובעים להשבת 52,357 השקלים שבהם חויבו כהוצאות היזם. כן נפסק להם החזר של 4,958 שקל ששילמו כמחצית הראשונה של אגרת בית המשפט בתביעה שנמחקה, משום שמדובר בהוצאה שנשאו בה לשווא עקב התנהלות הנתבעים.
לעומת זאת, נדחתה הדרישה להשבת 2,632.5 שקל בגין הוצאות גישור. בית המשפט ציין שלא הוצגה אסמכתה לסכום, וממילא מדובר בהוצאה שנדרשה במסגרת ניהול המחלוקת מול היזם, כאשר התובעים מנהלים נגדו הליך חדש. נדחתה גם הדרישה ל-14,625 שקל בגין שכר טרחת מומחה בית המשפט, בין היתר משום שלא צורפה אסמכתה, משום שבחקירות עלה שהתובעים כנראה שילמו את הסכום אך לא צוין סכומו המדויק, ובשל האפשרות שנבחנה לעשות שימוש בתשלום במסגרת ההליך החדש או לקבלו בחזרה.
באשר לנזק הלא ממוני, התובעים ביקשו 50,500 שקל. בית המשפט קבע כי הם ניהלו למעשה הליך סרק במשך כשנתיים, השקיעו זמן ומשאבים, ולאחר מחיקת התביעה נאלצו לפתוח הליך חדש מההתחלה. על רקע זה נפסק לכל אחד משני התובעים פיצוי של 20,000 שקל, ובסך הכול 40,000 שקל בגין עוגמת נפש.
בית המשפט קבע כי כלפי התובעים הנתבעים חבים ביחד ולחוד. נקבע כי התובעים התקשרו בהסכם למתן שירותים משפטיים עם הנתבע הראשון, שהעביר את הטיפול בפועל לנתבע השני, ושניהם נטלו חלק כלשהו בניהול הייצוג. ביחסים הפנימיים ביניהם, ובהתאם לחלקו של כל אחד בניהול התיק ולמבחן האשמה המוסרית שנזכר בפסק הדין, נקבעה חלוקת אחריות של 30% לנתבע הראשון ו-70% לנתבע השני.
בנפרד מהתביעה העיקרית, הנתבעים הגישו נגד התובעים תביעה שכנגד בסך 150,000 שקל בטענה שלא שולם מלוא שכר הטרחה. במהלך ההליך ביקש הנתבע הראשון לחזור בו ממנה, ולאחר דיון היא נמחקה לבקשת הנתבעים. בית המשפט ציין כי שאלת הוצאותיה מובאת בחשבון בפסק הדין הסופי.
התוצאה הסופית הייתה קבלה חלקית של התביעה: חיוב בסך 97,315 שקל, בתוספת 38,000 שקל שכר טרחת עורך דין ו-6,000 שקל הוצאות. מספר התיק: ת"א 7543-11-24.
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.