בית משפט השלום בתל אביב-יפו קיבל בחלקה תביעה של סוכן ביטוח לשעבר נגד מנורה מבטחים ביטוח בע"מ, וקבע כי בתחשיב החוב שהגישה החברה לתיק ההוצאה לפועל חושבו בחסר העמלות המגיעות לסוכן. השופטת אפרת בוסני, סגנית הנשיאה, קבעה כי סכום העמלות נכון ל-13 בדצמבר 2023 צריך לעמוד על 1,328,661 שקל, במקום 1,127,624 שקל שנכללו בתחשיב מנורה, ולכן יש לקזז מחובו של התובע סכום נוסף של 200,047 שקל. מנגד נדחו דרישותיו להחיל על העמלות ריבית שנתית צמודה של 5% ולהפחית מן החוב סכומים נוספים בגין התאמות מע"מ.
עורכי הדין שלנו
התובע שימש בעבר כסוכן ביטוח של מנורה. בשנת 2004 חתמו הצדדים על הסכם שהסדיר את העמלות בביטוח חיים ובביטוח אלמנטרי, לצד הסכם מימון שבמסגרתו הקדימה החברה תשלומי עמלות צפויים והתובע התחייב לשלם יתרת חוב בגין המימון. לאורך השנים שולמו העמלות בדרך של מקדמות וקוזזו מול חיוביו של התובע לפי העמלות שנצברו בפועל.
בין הצדדים כבר התנהלו בעבר תביעות הדדיות בבית המשפט המחוזי. לפי תיאור פסקי הדין הקודמים בפסק הדין הנוכחי, בשנת 2021 נקבע כי תביעת מנורה נגד התובע התקבלה בסך 5,757,825 שקל נכון למועד הגשתה, בצירוף ריבית צמודה של 5% לפי ההסכם, ואילו תביעת התובע נגד מנורה התקבלה בחלקה ונפסקו לו 3,235,418 שקל. ההפרש בין הסכומים הוטל על התובע לשלם למנורה, יחד עם שכר טרחת עורך דין בשיעור 5% מן ההפרש בתוספת מע"מ.
עוד קודם לכן, בספטמבר 2016, פתחה מנורה תיק הוצאה לפועל לגביית חובו. לאחר פסק הדין המשלים הגישה החברה בדצמבר 2023 בקשה לעדכון החוב והעמידה אותו על 2,418,056 שקל נכון ל-13 בדצמבר 2023. התובע לא חלק בהליך הנוכחי על יתר רכיבי התחשיב, אלא על האופן שבו חושבו וקוזזו העמלות המגיעות לו.
מנורה קיזזה בתחשיב 1,127,624 שקל בגין עמלות. התובע טען כי הסכום הנכון הוא 2,009,619 שקל ודרש להכיר בהפרש של 881,885 שקל. לשיטתו, היה צריך לקזז כל עמלה במועד שבו קמה הזכאות אליה, ולהוסיף לעמלות ריבית שנתית צמודה של 5% בדומה לריבית שנצברה על חובו למנורה. הוא דרש גם להפחית סכום של 474,155 שקל בגין מה שכינה התאמת מע"מ שחויבה ביתר.
הצדדים הגישו חוות דעת של רואי חשבון, ובינואר 2025 מונתה רואת חשבון כמומחית מטעם בית המשפט. המומחית קיבלה את עמדת התובע באשר לקרן העמלות והעמידה אותה על 956,456 שקל לפני מע"מ, או 1,128,618 שקל כולל מע"מ. היא הותירה להכרעת בית המשפט את השאלה איזו ריבית והצמדה יש להחיל. לפי חישובה, אם תתקבל עמדת התובע בדבר ריבית צמודה של 5%, הסכום יגיע ל-1,550,470 שקל; ואם יוחלו הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, הסכום יעמוד על 1,328,661 שקל.
בית המשפט אימץ את קביעת המומחית לגבי קרן העמלות. השופטת בוסני קבעה כי "חישוב הנתבעת היה חסר", משום שהזיכויים צריכים להירשם ולקוזז במועד שבו קמה הזכאות לכל עמלה, ולא רק בערכם הנומינלי במועד מאוחר יותר. המומחית מצאה גם שמנורה לא כללה בחישובה את עמלות יולי 2016 ולא הציגה אסמכתה משכנעת לכך שנכללו בהליך המשפטי הקודם.
עם זאת, בית המשפט דחה את דרישת התובע לריבית צמודה של 5% על העמלות. בפסק הדין נקבע כי מנגנון הריבית הזה חל לפי הסכם המימון על חובו של התובע למנורה, בעוד שבנספחי ההסכם הנוגעים לעמלות נקבע מנגנון אחר, של הצמדה למדד המחירים לצרכן. השופטת הדגישה כי המומחית עצמה הבהירה ששיעור הריבית אינו שאלה חשבונאית אלא שאלה משפטית. על כן קבעה כי ההסכם הוא שמכריע, ואימצה את התחשיב של 1,328,661 שקל הכולל הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה.
מנורה טענה כי חלק מתביעת העמלות התיישן משום שהוא מתייחס לתקופה שלפני 3 באפריל 2017, וכן טענה לשיהוי. טענות אלה נדחו ביחס לעמלות. בית המשפט קבע שטענת ההתיישנות הועלתה ללא פירוט של הסכומים שלטענת החברה התיישנו וללא תחשיב חלופי, וכי גם מומחה מנורה כלל בחישובו עמלות מתקופה העולה על שבע שנים לפני הגשת התביעה. טענת השיהוי נדחתה בין היתר משום שההתחשבנות בין הצדדים נדונה בהליך שהסתיים רק ב-2021, ותחשיב החוב שעליו נסובה התביעה הוגש להוצאה לפועל בדצמבר 2023, חודשים ספורים לפני הגשת התביעה באפריל 2024.
דרישת התובע להפחתת סכומים בגין מע"מ נדחתה. התובע הסתמך על חיוב מע"מ שנרשם בכרטסת ועל פקודת התאמה מאוחרת יותר, אך בית המשפט קבע שטענה זו משיגה למעשה על חוב שנקבע בפסק דין חלוט. השופטת כתבה כי "טענה זו של התובע, משיגה על פסק דין חלוט ואין לקבלה". נקבע כי הטענות לגבי החוב המקורי נבלעו בפסק הדין הקודם ומקימות השתק עילה, וכי התביעה בעניין חיוב המע"מ הישן התיישנה גם לגופה.
בית המשפט אימץ גם את עמדת המומחית שלפיה אין להסתמך על תנועה בודדת בכרטסת שאינה משקפת את כלל ההתאמות שנעשו בעקבות פסק הדין. המומחית הסבירה בחקירתה כי "כרטסת היא כמו חשבון בנק", וכי כדי להבין משמעות של תנועה מסוימת יש לבחון את מכלול התנועות הקשורות אליה. עוד קבעה שלא הוצאו חשבוניות מס בגין העמלות, ובית המשפט קיבל את קביעותיה המקצועיות בעניין זה.
בסופו של דבר הועמד רכיב העמלות בתחשיב החוב על 1,328,661 שקל, כך שמנורה נדרשה להוסיף לקיזוז שכבר ביצעה עוד 200,047 שקל נכון ל-13 בדצמבר 2023. מאחר שהתביעה התקבלה רק בחלקה ובפער ניכר מן הסכום שנתבע, מנורה חויבה לשאת ב-23% מאגרת בית המשפט ששילם התובע. כל צד יישא בחלקו בהוצאות המומחית מטעם בית המשפט ובשכר עדותה, ומנורה חויבה לשלם לתובע שכר טרחת עורך דין בסך 20 אלף שקל.
ת"א 10237-04-24
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.