בית משפט השלום בחיפה גזר 10 חודשי מאסר בפועל על נאשם שהודה והורשע בחבלה חמורה, בתקיפה הגורמת חבלה של ממש בידי שניים או יותר ובהתנהגות פרועה במקום ציבורי, ו-6 חודשי מאסר בפועל על נאשם נוסף שהודה והורשע בתקיפה הגורמת חבלה של ממש בידי שניים או יותר ובהתנהגות פרועה במקום ציבורי. האירוע התרחש במסדרון בית משפט השלום בחדרה, על רקע סכסוך בין שתי משפחות. אחד המתלוננים סבל, בין היתר, משבר מרוסק ברצפת ארובת עין ימין, ובית המשפט קבע כי החבלה החמורה נגרמה ממכת אגרוף של הנאשם הראשון.
גזר הדין ניתן בידי השופטת מריה פיקוס בוגדאנוב. לפי עובדות כתב האישום המתוקן שבהן הודו הנאשמים, ביום 23 באפריל 2026 הגיעו שני המתלוננים לבית משפט השלום בחדרה לצורך מתן עדות בדיון הקשור לקרובי משפחתם. הנאשמים הגיעו אף הם לבית המשפט, יחד עם קטין ועם אדם נוסף שזהותו אינה ידועה למאשימה, כדי לתמוך בקרוב משפחתם באותו דיון.
לפי כתב האישום המתוקן, כאשר הקבוצות חלפו זו מול זו במסדרון, האדם הנוסף התנגש בידו של אחד המתלוננים והנאשם הראשון התנגש בו בכתפו. לאחר מכן הסתובב הנאשם הראשון, הכה את המתלונן באגרוף בפניו, תפס אותו בפניו, הורידו לרצפה והכה בגבו. בהמשך תקפו הנאשמים, הקטין והאדם הנוסף את אותו מתלונן בידיהם ובעיטות עד שנפל. כאשר המתלונן השני הגיע כדי לסייע לו, הוא הוצמד לקיר והוכה באגרופים ובעיטות.
במהלך האירוע השתמשו גם המתלוננים בחפצים שהיו במקום כדי להרחיק את התוקפים. אחד מהם נטל מגב מעגלת ניקיון, הניף אותו ופגע בראשו של הנאשם השני מאחור, והמתלונן האחר נטל מטאטא כדי להרחיק ממנו את הנאשמים והאחרים. האירוע הסתיים לאחר שמאבטחים ואנשים נוספים הגיעו והפרידו בין הצדדים. בית המשפט ציין כי גם המתלוננים תקפו את הנאשמים במהלך האירוע וכי לנאשם השני נגרמו חבלות בראש, אך קבע כי חלקם של שני הנאשמים היה דומיננטי, אף שלא בלעדי.
כתוצאה מן האירוע פונה אחד המתלוננים לבית החולים. לפי גזר הדין, נגרם לו שבר מרוסק ברצפת ארובת עין ימין, לצד חבלות נוספות, ואילו למתלונן האחר נגרמו פצע מדמם ונפיחות בשפה התחתונה. השופטת קבעה כי הנאשמים הם שהתגרו ראשונים וכי בעקבות אותה התגרות התפתחה הקטטה. היא תיארה את האירוע כ"אלימות משוללת רסן", וציינה כי הוא נמשך דקות ארוכות והסתיים רק עם הגעת המאבטחים ואנשים נוספים.
בית המשפט נתן משקל מיוחד למקום שבו התרחשה האלימות. השופטת כתבה כי "חומרה מיוחדת יש לראות בעובדה כי האירוע התרחש בתוך כותלי בית המשפט על רקע דיון משפטי", והוסיפה כי זהו מקום שבו אזרח אמור לחוש ביטחון להביא את עניינו לפני בית המשפט מבלי לחשוש מתקיפה מצד יריבו. עוד קבעה כי בהתחשב באופי האלימות ובחבלות שנגרמו, הפגיעה בערכים המוגנים היתה "מוחשית".
לצורך הטיעונים לעונש הגישה המאשימה מסמכים רפואיים בעניינם של המתלוננים ותמונות שתיעדו את החבלות. בעניינו של הנאשם השני הוגש גם גיליון רישום פלילי שכלל קביעה של בית משפט לנוער בדבר ביצוע עבירות אלימות, קביעה שהתיישנה אך טרם נמחקה. בית המשפט התייחס לנתונים אלה בהמשך בעת בחינת הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירות.
המאשימה ביקשה לקבוע מתחם ענישה של 15 עד 30 חודשי מאסר לנאשם הראשון ושל 8 עד 18 חודשי מאסר לנאשם השני, ולגזור על שניהם עונש ברף הנמוך של המתחמים, לצד מאסר על תנאי, קנס ופיצוי. היא הדגישה את חומרת האירוע בתוך בית המשפט ואת החבלות שנגרמו למתלוננים.
ההגנה טענה מנגד כי מדובר באירוע נקודתי וספונטני שהתפתח לאחר קנטור מצד מתלונן, וכי אדם נוסף שהיה מעורב באירוע היה דומיננטי באופן שמפחית מחלקם של הנאשמים. בעניינו של הנאשם השני נטען גם לאכיפה בררנית, משום שהוא עצמו נפגע בראשו ממגב אך לא הוגש כתב אישום נגד המתלונן שפגע בו. ההגנה ביקשה לקבוע מתחמים נמוכים יותר, 6 עד 12 חודשי מאסר לנאשם הראשון ו-3 עד 9 חודשי מאסר לנאשם השני, ולהימנע מענישה כלכלית.
בקביעת מתחמי הענישה יישם בית המשפט את עיקרון ההלימה, תוך התחשבות בערך החברתי שנפגע, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות ביצוע העבירה, והפנה בין היתר לע"פ 8641/12. בגזר הדין נסקרה גם פסיקה שעסקה בעבירות אלימות, ובהן פסיקה של בית המשפט העליון שהדגישה את הצורך בהחמרה ובהרתעה בעבירות אלימות במרחב הציבורי. לאחר בחינת נסיבות המקרה והפסיקה קבע בית המשפט מתחם של 10 עד 24 חודשי מאסר בפועל לנאשם הראשון ומתחם של 6 עד 14 חודשי מאסר בפועל לנאשם השני.
בית המשפט לא מצא הצדקה לחרוג מן המתחמים, לא לחומרה ולא לקולה. לזכות הנאשמים נשקלו הודאתם במסגרת הליך מוקד, נטילת האחריות והבעת החרטה. עוד נשקלו גילם הצעיר, העובדה שלנאשם הראשון אין עבר פלילי, ולעומת זאת לנאשם השני תיק מבית המשפט לנוער שהתיישן אך טרם נמחק, וכן העובדה ששניהם היו עצורים במשך מספר חודשים, לראשונה בחייהם. הנאשמים עצמם התנצלו בפני בית המשפט ובפני המתלוננים וביקשו הזדמנות לחזור לחייהם הרגילים.
לנאשם הראשון נגזרו 10 חודשי מאסר בפועל, שיימנו מיום מעצרו ב-23 באפריל 2026, וכן שני מאסרים מותנים: שישה חודשים בגין עבירת אלימות מסוג פשע ושלושה חודשים בגין עבירת אלימות מסוג עוון או עבירה של התנהגות פרועה במקום ציבורי, בתנאים שנקבעו בגזר הדין. בנוסף חויב לפצות מתלונן אחד ב-5,000 שקל ואת המתלונן האחר ב-1,500 שקל.
לנאשם השני נגזרו 6 חודשי מאסר בפועל, שגם הם יימנו מיום מעצרו ב-23 באפריל 2026. הוטלו עליו מאסרים מותנים של חמישה חודשים ושלושה חודשים בתנאים שנקבעו, והוא חויב לשלם לכל אחד משני המתלוננים פיצוי בסך 1,500 שקל. השופטת קבעה כי בנסיבות התיק אין מקום להטיל עונש כלכלי נוסף.
ת"פ 10774-05-26
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.