בית משפט השלום בתל אביב-יפו קיבל בחלקה תביעה של בני זוג נגד אמירי זכרון יעקב בע"מ בשל איחור במסירת דירה בפרויקט "אמירי פארק חדרה". השופט ליאור גלברד קבע כי החברה חייבת בפיצוי של 123,500 שקל בגין האיחור עד מועד הגשת התביעה. מהסכום הופחת חוב של הרוכשים בסך 73,820 שקל בשל ריבית על איחור בתשלום השני עבור הדירה, ולכן החברה חויבה לשלם להם 49,680 שקל, כשהסכום משוערך לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה ממועד הגשת התביעה. התביעה, שהוגשה על 299,700 שקל, התקבלה אפוא רק בחלקה.
בני הזוג התקשרו עם החברה בהסכם המכר ב-9 באוקטובר 2018 ורכשו דירת מגורים במחיר של 1.41 מיליון שקל כולל מע"מ. לפי ההסכם, מועד המסירה הצפוי היה בתוך 30 חודשים, ולכן לא הייתה מחלוקת שהמועד החוזי למסירה חל ב-9 באפריל 2021. סמוך לחתימה שילמו הרוכשים 423 אלף שקל. יתרת התמורה חולקה לתשלום של 987 אלף שקל עד 14 ימים לפני המסירה וליתרה סמוך למסירה בפועל, אולם ההסכם אפשר לדחות חלק מהתשלום האחרון בשיעור של עד 15% ממחיר הדירה כאשר חל עיכוב במסירה.
הדירה לא נמסרה במועד החוזי. לפי עמדת החברה היא הייתה ערוכה למסור אותה באוקטובר 2022, אך בשל מחלוקת כספית בין הצדדים נמסרה החזקה בפועל רק ב-7 ביוני 2023, לאחר הגשת התביעה. בית המשפט קבע כי בהתאם להסכם היה על הרוכשים לשלם 775,500 שקל, בצירוף הפרשי הצמדה, עד 26 במרץ 2021, ואת יתרת הקרן בסך 211,500 שקל בסמוך למסירה בפועל. בפועל הם לא שילמו תשלום נוסף עד 11 באוקטובר 2021, אז העבירו לחברה 1.057 מיליון שקל.
הרוכשים טענו כי הם זכאים לפיצוי עד יום המסירה בפועל. לדבריהם, החל ממאי 2021 הם פנו לחברה, אך במשך חודשים לא קיבלו תשובה סדורה לגבי הסכום שעליהם לשלם. עוד טענו שהחברה התנתה את מסירת הדירה בהסכמה להתחשבנות שלה, שלפיה הפיצוי על האיחור "מתקזז" עם חובם, שעיקרו ריבית פיגורים. בסיכומיהם ביקשו פיצוי של 146,750 שקל לפי דמי השכירות שקבע מומחה בית המשפט, וכן פיצוי על נזק לא ממוני. לטענתם, החברה ניסתה לגרום להם לוותר על טענותיהם, והם נשאו במקביל בתשלומי משכנתה, מגורים חלופיים והוצאות נלוות.
החברה טענה מנגד שהעיכוב בבנייה נגרם בשל "נסיבות שאינן בשליטתה", ובראשן מגפת הקורונה. לטענתה, סגרים, הגבלות על כניסת עובדים, בידודים ופעילות מצומצמת של רשויות, ספקים וקבלני משנה שיבשו את העבודות. החברה הדגישה כי ענף הבנייה אמנם הוגדר חיוני, אך התקדמותו הייתה תלויה בגורמים חיצוניים. היא טענה כי פעלה בשקיפות, עדכנה את הרוכשים ופעלה לצמצום העיכוב ככל שיכלה.
עוד טענה החברה שהתנהלות הרוכשים היא שעיכבה את המסירה עד יוני 2023. לפי גרסתה, הם איחרו בתשלום השני ולכן חויבו בריבית ובהצמדה, לא הגיעו לקבל חזקה אף שנמסר להם שהתקבל טופס 4, ולא פנו לחברת החשמל לשם חיבור הדירה. החברה טענה כי הציעה לקזז את חוב הרוכשים מהפיצוי המגיע להם, אך הם דחו את ההצעה. עמדתה הייתה שלכל היותר יש לחשב פיצוי עד אוקטובר 2022, המועד שבו לדבריה העמידה את הדירה למסירה.
בית המשפט דחה תחילה את טענת הרוכשים שלפיה החברה מנעה מהם לשלם את התשלום השני בזמן. נקבע כי האחריות לתשלום הייתה מוטלת עליהם וכי החברה הציגה חשבון מפורט שנשלח להם ב-4 במאי 2021. עוד עלה מן הראיות שהתשלום השני מומן במשכנתה שניטלה סמוך למועד התשלום בפועל. השופט קבע שאין בסיס לטענה שהחברה לא הייתה רשאית לחייב אותם בריבית פיגורים, וקיבל את תחשיבי הריבית וההצמדה שהפיקה החברה במערכותיה, לאחר שלא הוצג תחשיב חלופי ולא הוסבר פגם קונקרטי בהם.
מנגד, נקבע כי באוקטובר 2022 החברה לא הייתה רשאית להתנות את המסירה בתשלום נוסף או בוויתור על יתרת טענות הרוכשים. לפי תחשיב החברה, לאחר התשלום מאוקטובר 2021 נותר חוב של כ-73,820 שקל. באוקטובר 2022, לאחר כ-18 חודשי איחור במסירה, הפיצוי שהצטבר לטובת הרוכשים כבר עלה על 100 אלף שקל. סמנכ"ל הכספים של החברה הודה בעדותו כי עמדה לרוכשים זכות לקזז את הפיצוי. מכאן הסיק בית המשפט כי היה על החברה למסור את הדירה ללא תנאי כספי, משום שהחיוב שלה כלפי הרוכשים היה גבוה מיתרת חובם.
טענת החברה להפחתת הפיצוי בשל מגפת הקורונה נדחתה. בית המשפט קבע שהטענה הועלתה בכלליות ושלא הונחה תשתית המראה שהמגפה היא שגרמה לאיחור ובאיזה משך. לא הובאו קבלנים רלוונטיים לעדות, חוות דעת מומחה ללוחות זמנים, תוכניות עבודה, יומני עבודה או פירוט מלא של מצבת העובדים והעיכובים. החברה הציגה מכתבים מספקים וקבלני משנה, אישורי בידוד של שישה עובדים והוראה על סגירת מעברים לעובדים פלסטינים, אך נקבע שהמסמכים מלמדים לכל היותר שהעבודה לא התנהלה כסדרה לפרקים, ולא מוכיחים קשר בין הקורונה למשך האיחור.
השופט ציטט את מנהל הפרויקט, שאמר על מכתבי הספקים כי הם "תעודת יושר מבחינתם שאני לא אקנוס אותם על איחורים, זה הכל, לא מעבר לזה". נקבע כי לא פורט אילו חומרים התעכבו, מתי הוזמנו, מתי נדרשו באתר ומתי הגיעו, וגם הטענה לעיכובים מצד רשויות נותרה ללא פרטים. לפיכך החברה לא הרימה את נטל הראיה הנדרש כדי להפחית את הפיצוי לפי חוק המכר (דירות).
בית המשפט קבע גם שהמחלוקת הכספית, ולא אי חתימה על הסכם עם חברת החשמל, הייתה הסיבה לכך שהדירה לא נמסרה לאחר אוקטובר 2022. הרוכשים היו נכונים לקבל את הדירה, אך החברה הסכימה למסור אותה רק אם יסכימו שהחוב יקוזז במלואו ויוותרו על הטענה שהפיצוי גבוה יותר. בפסק הדין נקבע כי בעמדה זו נטלה החברה את הסיכון שאם יתברר כי הפיצוי גבוה מהחוב, תחויב גם בגין התקופה הנוספת שבה נמנעה המסירה. לכן חויבה בפיצוי גם לאחר אוקטובר 2022, אך רק עד הגשת התביעה.
הפיצוי חושב לפי נוסח חוק המכר שהיה רלוונטי להסכם. בגין שמונת חודשי האיחור הראשונים בשנת 2021 נפסקו 48 אלף שקל, על בסיס 150% מדמי שכירות חודשיים של 4,000 שקל. עבור 21 ימים נוספים באותה שנה נפסקו 3,500 שקל. בגין התקופה מתחילת 2022 עד הגשת התביעה ב-24 בינואר 2023 נפסקו 72 אלף שקל, לפי 125% מדמי שכירות חודשיים של 4,500 שקל. הסכום הכולל הגיע ל-123,500 שקל.
הרוכשים ביקשו בסיכומיהם להוסיף פיצוי עד המסירה בפועל ביוני 2023, אך בית המשפט דחה בקשה זו משום שכתב התביעה ותצהיריהם כימתו את הפיצוי רק עד הגשת התביעה, ולא הוגשה בקשה לתיקונה. גם הדרישה ל-60 אלף שקל בגין נזק לא ממוני נדחתה. נקבע שמנגנון הפיצוי הסטטוטורי נועד לכסות גם נזקים נלווים, וכי ממילא התצהירים בנושא היו כלליים. במהלך ההוכחות התברר שהרוכשים מכרו את הדירה ולא עברו להתגורר בה, ולא נמסר פירוט מספק על מצבם ועל השפעת האיחור על חייהם.
לאחר קיזוז חוב הריבית, החברה חויבה כאמור ב-49,680 שקל. נוסף לכך עליה לשפות את הרוכשים בחלק יחסי של האגרה לפי הסכום שנפסק, בעלות חוות הדעת של המומחה מטעמם לפי חשבונית ובעלות שבה נשאו עבור מומחה בית המשפט. לא נפסק החזר שכר לעדים מטעמם, משום שבית המשפט לא סבר שעדויותיהם היו נחוצות לבירור המחלוקת. שכר טרחת עורך הדין הועמד על 7,500 שקל. מספר התיק: ת"א 59192-01-23.
הצטרפו לדיון
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.