בית משפט השלום ברמלה גזר 14 חודשי מאסר בפועל על צעיר בן 26 שהורשע, על יסוד הודאתו בכתב אישום מתוקן, בעבירות של מתן שוחד בצוותא ואספקת סם מסוכן בצוותא. לפי כתב האישום שבו הודה, הנאשם מסר לסוהר שפעל כסוכן חבילה שנועדה להיכנס לבית הסוהר ניצן, ובה חשיש במשקל 166.82 גרם ברוטו, 40 בולי LSD, 15 אלף שקל במזומן ושבעה דיסקים. השופטת דורית סבן נוי קבעה כי חלקו של הנאשם היה שונה ופחות דומיננטי מזה של האסיר שיזם את התוכנית, ולכן קבעה בעניינו מתחם ענישה של 14 עד 30 חודשי מאסר. עם זאת, היא דחתה את בקשת ההגנה לחרוג מהמתחם בשל שיקום והעמידה את העונש בתחתיתו.
ההליך עסק בנאשם השני בפרשה. לפי העובדות שבהן הודה, הנאשם הראשון היה אסיר בבית הסוהר ושיתף תא עם אדם אחר. באוגוסט 2024 הוא פנה לסוהר בבית הסוהר והציע לו להכניס סמים לתוך הכלא תמורת שוחד. הסוהר דיווח על הדברים לגורמי החקירה והחל לפעול כסוכן. בהמשך נוצר קשר עם הנאשם השני, והסוהר תיאם עמו פגישה מחוץ לבית הסוהר.
ביום 8 בספטמבר 2024 נפגש הנאשם עם הסוהר בחניה סמוכה לבית הסוהר ניצן. לפי כתב האישום המתוקן, הוא הוציא מתחתית מושב הנהג חבילה ובה שתי קופסאות סיגריות שבתוכן חשיש, 40 בולי LSD, שבעה דיסקים וסכום של 15 אלף שקל. הסכום נועד כשוחד לסוהר תמורת הכנסת החבילה לבית הסוהר. הצדדים הסכימו במסגרת הסדר הטיעון כי ההגנה רשאית לטעון שהנאשם פעל מתוך עצימת עיניים באשר לסוג הסמים ולכמותם, וכי המאשימה לא תחלוק על תיאור זה של היסוד הנפשי, אך תוכל לטעון שאין לכך השפעה על העונש.
המאשימה ביקשה לקבוע לנאשם מתחם ענישה זהה לזה שנקבע לנאשם הראשון, 20 עד 48 חודשי מאסר, ולהטיל עליו 20 חודשי מאסר בפועל. היא הדגישה את חומרת השילוב בין סמים לשוחד ואת הצורך להגן על סדרי בית הסוהר. ביחס לטענת עצימת העיניים טענה כי "אין באי מודעות הנאשם לסוגי הסמים והיקפם בכדי להפחית באופן משמעותי מאחריותו הפלילית או מחומרת מעשיו". לפי עמדתה, גם אם הנאשם לא ידע את ההרכב המדויק של החבילה, הוא היה חוליה הכרחית בהעברתה לסוהר.
ההגנה הציגה תמונה שונה של חלקו היחסי. עורכי דינו טענו כי תפקידו היה "מינורי ושולי, בגדר "שליח" בלבד", וכי הוא לא יזם את העבירה ולא הרכיב את החבילה. עוד נטען כי מן העובדות עולה שהוא ביטל מפגשים וניסה להתחמק ממעורבותו, וכי הופעלו עליו לחצים מצד אחיו ומצד הנאשם הראשון. ההגנה ביקשה לקבוע מתחם שמתחיל במספר חודשי מאסר שניתן לרצות בעבודות שירות ומגיע עד 14 חודשים, ולהעדיף את המלצת שירות המבחן לצו של"צ בהיקף של 350 שעות ולמאסר מותנה.
בפני בית המשפט הונחו שלושה תסקירי שירות מבחן. מהם עלה כי הנאשם נעדר עבר פלילי, נמצא ביציבות תעסוקתית וזוגית והחל להשתלב בהליך טיפולי. בתסקיר האחרון צוין כי הוא השתתף בקבוצה טיפולית לצעירים עוברי חוק, הגיע למפגשים באופן עקבי, שיתף בנסיבות ביצוע העבירה וגילה יכולת להתבוננות ביקורתית. שירות המבחן המליץ להימנע ממאסר בפועל ולהטיל עליו 350 שעות שירות לתועלת הציבור לצד צו מבחן.
השופטת סבן נוי קבעה כי אין מקום להשוות באופן מלא בין שני הנאשמים. בפסק הדין הודגש שהנאשם הראשון היה הדמות שיזמה את הפנייה לסוהר, עקבה אחר התקדמות התוכנית וקישרה בין הסוהר לנאשם השני. לעומת זאת, הנאשם השני אמנם היה חוליה מרכזית והכרחית לביצוע העבירה, משום שהוא זה שמסר בפועל את הסמים ואת הכסף, אך נסיבותיו וחלקו בתכנון היו שונים. בית המשפט נתן משקל גם לעובדה שמפגשים בוטלו ולכך שבתסקיר תואר לחץ שהופעל עליו.
בהכרעת מתחם העונש התייחס בית המשפט לשני הערכים שנפגעו. בעבירת השוחד הודגשה הפגיעה בטוהר המידות ובאמון הציבור, ובאספקת הסמים הודגשה הסכנה שבהחדרת סמים לבית סוהר. השופטת ציינה את הקושי באיתור עבירות שוחד שבהן לכל המעורבים אינטרס להסתירן, ואת הצורך בהרתעת הרבים כאשר מדובר במערכת בתי הסוהר. לצד זאת, היא לא קיבלה את עמדת המאשימה שלפיה חלקו של הנאשם מצדיק את אותו מתחם שנקבע ליוזם הפרשה.
לאחר בחינת מדיניות הענישה ונסיבות המעשה נקבע מתחם של 14 עד 30 חודשי מאסר בפועל. בכך התקבלה למעשה טענת ההגנה כי יש להבחין בין הנאשם לבין הנאשם הראשון, אך לא התקבלה עמדתה שלפיה ניתן להסתפק במתחם שעשוי להתחיל בעבודות שירות. השופטת קבעה כי העובדה שהנאשם פעל בעצימת עיניים ביחס לסוגי הסמים ולכמותם אינה מבטלת את חומרת מעשיו, שכן הוא ידע שהוא משתתף בהעברת חבילה אסורה ובתשלום שוחד לסוהר.
בשלב קביעת העונש בתוך המתחם זקף בית המשפט לזכות הנאשם את גילו, היעדר העבר הפלילי, הודאתו, החיסכון בניהול משפט, נטילת האחריות והחרטה. השופטת נתנה משקל גם ליציבותו בעבודה ובזוגיות ולהליך הטיפולי שבו השתלב. עם זאת, היא קבעה כי השיקום עדיין אינו מגיע לרמה המצדיקה סטייה מן המתחם. בפסק הדין נאמר שלא התקיימה "דרישת המהפך", כלומר לא הוכח הליך שיקומי שהוביל לשינוי משמעותי באישיותו, בתפיסותיו ובהלכותיו של הנאשם.
בית המשפט הדגיש כי יש לברך על הדרך הטיפולית, אך קבע כי היא מצדיקה מיקום בתחתית המתחם ולא מעבר לענישה מחוץ לו. לצד שיקולי השיקום נשקלו הרתעת היחיד והרתעת הרבים, ובפרט הצורך להעביר מסר מרתיע כלפי מי שמעורב בהכנסת סמים לכלא באמצעות שוחד.
בסופו של דבר נגזרו על הנאשם 14 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו. בנוסף נגזרו שמונה חודשי מאסר על תנאי בגין עבירת סמים מסוג פשע או עבירת שוחד, ארבעה חודשי מאסר על תנאי בגין עבירת סמים מסוג עוון וקנס בסך 10,000 שקל. בהסכמת הצדדים הורה בית המשפט גם על חילוט 15 אלף השקלים לטובת אוצר המדינה ועל השמדת הסמים.
מספר התיק: ת"פ 58471-09-24.
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.