תקף את בת זוגו בשני מקרים: שמונה חודשי מאסר בעבודות שירות

בית משפט השלום בבאר שבע גזר שמונה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות על נאשם שהודה בשתי עבירות אלימות כלפי בת זוגו, אחת מהן גרמה לה חבלות של ממש. השופט ערן צברי קבע מתחם ענישה של שמונה עד 24 חודשי מאסר בפועל, אך מיקם את עונשו של הנאשם בחלקו התחתון של המתחם בשל מכלול נסיבותיו, ובהן היעדר עבר פלילי, הודאה, תקופת מעצר משמעותית ותפקוד תעסוקתי חיובי. לצד עבודות השירות הוטלו עליו שישה חודשי מאסר על תנאי ופיצוי של 5,000 שקל לנפגעת העבירה.

יש לך מקרה דומה? רוצה לשאול עורך דין ולקבל הכוונה ראשונית? הצטרפו לקבוצת הפייסבוק שלנו ותוכלו לקבל מענה מעורכי הדין שבקבוצה. פרטים

הנאשם הורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בכתב אישום מתוקן בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש לבת זוג ובעבירה נוספת של תקיפת בת זוג. לא הייתה הסכמה בין הצדדים לעניין העונש. לפי העובדות שבהן הודה, באוגוסט 2025 נערכה בביתם בבאר שבע חגיגת יום הולדת לבנם בנוכחות בני משפחתה של בת הזוג. לאחר ששתה משקה אלכוהולי, וכאשר בת הזוג האכילה את בנם בחדר השינה, הוא אחז בצווארה בחוזקה והכה בראשה בידיו.

בני משפחה ששמעו את צעקותיה נכנסו לחדר, הרחיקו את הנאשם והזעיקו משטרה. כתוצאה מן המעשים נגרמו לבת הזוג נפיחות וסימנים בידה הימנית. כתב האישום המתוקן כלל גם אירוע נוסף, כשלושה חודשים קודם לכן, שבו תקף אותה בדירתם והכה בצווארה בידיו לעיני בני משפחתה. הרשעתו מתבססת על הודאתו בעובדות אלה, ולא על קביעות שנעשו לאחר שמיעת ראיות מלאה.

המאשימה ביקשה לקבוע מתחם ענישה של 14 עד 28 חודשי מאסר בפועל. היא עמדה על הערכים שנפגעו ועל חומרת האלימות במסגרת התא המשפחתי, וטענה כי ההתמודדות עם התופעה מחייבת "ענישה קונקרטית, מוחשית ומכאיבה מאחורי סורג ובריח". היא ביקשה למקם את העונש בחלק התחתון של המתחם שהציעה, אך לא בתחתיתו. ההגנה הציגה עמדה שונה מאוד. היא ביקשה בתחילה לבטל את ההרשעה, ולחלופין טענה כי "העונש ההולם והסביר" הוא "עונש צופה פני עתיד בדמות מאסר על תנאי בלבד", תוך הדגשת הודאת הנאשם, עברו הנקי, תקופת המעצר והפגיעה האפשרית בפרנסתו.

שירות המבחן תיאר נאשם ללא עבר פלילי, בעל רצף תעסוקתי, שלקח אחריות על העבירות והביע צער וחרטה, אך גם ציין שלא גילה תובנה מספקת לדפוסים האלימים ולצורך בטיפול. הנאשם שלל צורך בטיפול בתחום האלימות או ההתמכרויות. גורמי הסיכון שנמנו כללו את חומרת העבירות, תובנה נמוכה לגבי הבעייתיות בהתנהלותו וקושי בהתמודדות במצבי לחץ. מנגד צוינו היעדר עבר פלילי, תפקוד תעסוקתי תקין ולקיחת אחריות.

שירות המבחן שוחח גם עם נפגעת העבירה. לפי התסקיר, היא תיארה את מערכת היחסים כחיובית ברובה ואת האירוע כחריג, אמרה שאינה חוששת מן הנאשם ורוצה שיסייע בגידול הילדים, אך שללה רצון לחדש את הקשר הזוגי. שירות המבחן התרשם שהיא נוטה לצמצם את חומרת התנהלותו ולייחס לעצמה אחריות לכעסיו. למרות התמונה המורכבת, השירות לא המליץ על מסלול שיקומי ולא מצא בסיס להימנע מענישה.

בקביעת מתחם העונש התייחס בית המשפט לכך שהמעשים לא היו מתוכננים מראש, אך אירעו בתוך מערכת זוגית ובמרחב הביתי. השופט נתן משקל לכך שהאירוע המרכזי התרחש כאשר בת הזוג טיפלה בילד, ולכך שלא מדובר באירוע יחיד אלא בשני מקרים נפרדים. מנגד, הפגיעה הפיזית שתועדה הייתה מוגבלת יחסית ולא נטען לנזק רפואי מתמשך. על בסיס מכלול הנתונים והפסיקה שנבחנה נקבע מתחם של שמונה עד 24 חודשי מאסר בפועל, לצד רכיבי ענישה נוספים.

כאשר עבר לקבוע את העונש בתוך המתחם, בית המשפט שקל שורה ארוכה של נסיבות אישיות. הנאשם הודה בכתב אישום מתוקן ולא ניהל הוכחות, אין לחובתו הרשעות קודמות, והוא שהה במעצר במשך תקופה משמעותית. בפסק הדין הודגש גם הרקע התעסוקתי: הנאשם השלים לימודי מקצוע, שירת שירות צבאי מלא ועבד ברצף במשך שנים, ומעסיקו מסר דברים חיוביים עליו. השופט כתב שנתונים אלה מלמדים כי "בהיבטים רבים בחייו ניהל אורח חיים נורמטיבי עד למעשים נשוא כתב האישום".

עם זאת, בית המשפט לא התעלם מן הקושי הטיפולי. הנאשם לא נרתם להליך טיפולי משמעותי ולא עשה שינוי יסודי בתפיסותיו, מעבר להבנת הפסול במעשים. השופט סבר כי יש להעביר מסר מרתיע, אך קבע שבנסיבותיו של הנאשם עדיף להימנע משליחתו למאסר ממש, שעלול לנתק אותו ממסגרת תעסוקתית חיובית ולהגדיל את חשיפתו לנורמות עברייניות.

לכן הוחלט על שמונה חודשי עבודות שירות, שהם הרף הגבוה של תקופה שניתן לרצות בדרך זו לפי המתואר בגזר הדין. בית המשפט גם החליט שלא לנכות מתקופה זו את ימי המעצר שבהם שהה הנאשם. השופט הסביר כי השילוב בין תקופת עבודות השירות לבין אי ניכוי ימי המעצר יוצר מסר מרתיע ומשמעותי, גם ללא שליחה למאסר מאחורי סורג ובריח.

בגזר הדין נכללה גם ביקורת על כך שקולה של נפגעת העבירה לא הובא באופן ישיר יותר במסגרת הטיעונים לעונש. השופט כתב כי "נפגעת העבירה אינה בבחינת 'עץ שנפל ביער'", וקבע כי ראוי להקדיש לה קשב לאורך ההליך ולהביא את עמדתה, באופן ישיר או עקיף, לפני בית המשפט כחלק מן השיקולים לעונש. הדברים נאמרו אף שבמקרה זה עמדתה הופיעה בתסקיר שירות המבחן.

בקשת ההגנה להימנע מהרשעה לא התקבלה. בית המשפט קבע את העונש לאחר הרשעה קיימת על בסיס הודאת הנאשם, ובחן את נסיבותיו בתוך מתחם הענישה שנקבע. שירות המבחן אמנם המליץ על ענישה צופה פני עתיד, אך לא הציג אופק טיפולי או שיקומי שבית המשפט יכול היה לבסס עליו חריגה מן המתחם.

בסופו של דבר נגזרו על הנאשם שמונה חודשי מאסר בעבודות שירות, שישה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים בגין עבירות אלימות או איומים כלפי בן משפחה, ופיצוי של 5,000 שקל לנפגעת העבירה. בית המשפט לא אימץ את המתחם המחמיר יותר שביקשה המאשימה, אך גם דחה את בקשת ההגנה להסתפק במאסר מותנה. מספר התיק: ת"פ 27276-08-25.