בית משפט השלום בנתניה קיבל תביעת לשון הרע שהגיש מפקד יחידת אופנועים במשטרת ישראל בעקבות שיתופים ופרסומים בפייסבוק לאחר אירוע מחאה ברמת השרון, וחייב שישה מהנתבעים בפיצויים בסכומים נפרדים. השופטת ליאת הר ציון קבעה כי הביטויים שפורסמו על השוטר היו לשון הרע וכי הנתבעים לא הוכיחו את הגנת אמת בפרסום או את הגנת תום הלב. לאחר בחינת תיעוד האירוע קבע בית המשפט כי השוטר לא פעל באלימות כלפי המפגינה שנפגעה וכי המכה שקיבלה הייתה מקרית, בעת שהשוטר ניסה למנוע ממפגין אחר להגיע לפניו.
צריכים עו"ד?
התביעה, בסך 225 אלף שקל, הוגשה בעקבות אירוע מחאה שהתקיים ב-8 באוגוסט 2023 בסמוך למתחם רדיו 99 ברמת השרון, בעת שבמקום ביקר שר התקשורת שלמה קרעי. התובע נכח במקום במסגרת תפקידו במשטרה. לפי גרסתו, בשלב שבו התלהטו הרוחות ביקש דובר השר סיוע בחילוצו מהמקום. התובע טען כי אחד המפגינים ניסה להסיר את המסכה מפניו, וכאשר הבחין בכך הרים את ידו בתנועת מניפה כדי למנוע ממנו להגיע לפניו. מאחוריו עמדה מפגינה שקיבלה כתוצאה מכך מכה באזור הפנים.
הנתבעים הציגו גרסה שונה. הם טענו כי השוטר פעל ״באלימות משטרתית״ כלפי המפגינה, מתוך כוונה וללא סיבה. שעות לאחר האירוע הופצו ברשתות החברתיות סרטונים ותיאורים של המקרה. בן זוגה של המפגינה פרסם בפייסבוק פוסט שבו תיאר את האירוע לפי גרסתו, והנתבעים שיתפו אותו. לא הייתה מחלוקת כי הנתבעים שנדונו בפסק הדין לא היו באירוע ולא הכירו את פרטיו ממקור ראשון. לצד השיתוף הם הוסיפו התבטאויות משלהם.
בין הביטויים שנדונו בפסק הדין היו ״מנוול״, ״שוטר פח אשפה״, ״הרפש הזה לא ראוי להיות שוטר״, ״חלאה בן חלאה״ ו״בן זונה״. בפרסום נוסף נכתב, בין היתר, ״להמשיך לשתף ולהפיץ שוטרים מפגינים אלימות כלפי אזרחים״. התובע טען כי ההתבטאויות מציגות אותו כאדם אלים וכשוטר שאינו ראוי לתפקידו, ומשפילות ומבזות אותו. הנתבעים טענו מנגד כי אין מדובר בלשון הרע, ולחלופין כי עומדות להם הגנות אמת בפרסום ותום לב. הם הוסיפו שאם תידחה עמדתם, מדובר לכל היותר בלשון הרע ברף נמוך.
התביעה נגד שני נתבעים אחרים כבר הסתיימה קודם לכן בפסקי דין לפי סעיף 79א ללא נימוקים, והתביעה נגד נתבעת נוספת נמחקה. פסק הדין הנוכחי עסק בששת הנתבעים שנותרו. בית המשפט בחן תחילה אם הביטויים הם בגדר לשון הרע, ובפרט את שאלת מעמדם של קללות וגידופים. השופטת ציינה את הפסיקה שלפיה לא כל גידוף בכל נסיבה מקים עילת תביעה, ויש לבחון את ההקשר, את המשמעות הסבירה בעיני הקורא ואת מידת הפגיעה. עם זאת, במקרה הנוכחי לא מדובר רק בקללות מנותקות, אלא בפרסומים שנקשרו לטענה קונקרטית על אלימות של שוטר במהלך מילוי תפקידו.
ביחס לטענת האמת בפרסום בחן בית המשפט את הסרטון מהאירוע. לאחר הצפייה קבעה השופטת כי לא הוכח שהתובע הפעיל אלימות כלפי המפגינה. בפסק הדין נקבע כי הוא פעל בתגובה לניסיון של מפגין אחר להגיע אל פניו, וכי תנועת היד הייתה פעולה סבירה של הגנה עצמית בנסיבות שתועדו. המפגינה עמדה מאחוריו, ובית המשפט קבע שלא היה קשר עין בינה לבין התובע לפני הפגיעה ולא הוכחה כוונה לפגוע בה. לפי ההכרעה, המגע בפניה היה מקרי.
הנתבעים הסתמכו על הסרטון ועל התיאור שהופץ ברשת, אך בית המשפט קבע כי החומר אינו מוכיח את הטענה שהשוטר תקף את המפגינה במכוון. אחת העדויות שנשמעו התייחסה גם לתלונה שהוגשה למחלקה לחקירות שוטרים ונאמר כי היא נסגרה. פסק הדין לא קבע את סיבת הסגירה, וההכרעה בשאלת אמת הפרסום נשענה על הראיות שהובאו בפני בית המשפט ועל צפיית השופטת בתיעוד האירוע.
גם הגנת תום הלב נדחתה. השופטת נתנה משקל לכך שהנתבעים לא נכחו במקום, לא הכירו את האירוע בעצמם ובכל זאת שיתפו טענות חמורות והוסיפו להן ביטויים מבזים. נקבע כי לא הוכחה בדיקה מספקת של העובדות לפני הפרסום. אופי ההתבטאויות, שכלל קללות קשות לצד ייחוס אלימות, פעל אף הוא נגד טענת תום הלב. בית המשפט לא קיבל גם את הטענה שמדובר בתביעת השתק או בזוטי דברים.
בקביעת הפיצויים הבחין בית המשפט בין הנתבעים לפי תוכן הפרסום והנסיבות. נתבע אחד חויב ב-2,000 שקל, אחר ב-5,000 שקל, שני נתבעים חויבו ב-1,800 שקל כל אחד, נתבע נוסף ב-5,000 שקל והנתבע האחרון ב-1,800 שקל. בית המשפט לא קבע בפסק הדין סכום פיצוי כולל אחד אלא חייב כל נתבע בנפרד. בנוסף נפסקו לטובת התובע הוצאות משפט בסך 7,500 שקל ושכר טרחת עורך דין, בחיוב משותף כפי שנקבע בפסק הדין.
הכרעת בית המשפט התמקדה בהבדל בין ביקורת או גידוף לבין ייחוס מעשה קונקרטי של אלימות. כאשר הפרסום תיאר את השוטר כמי שהפעיל אלימות כלפי אזרחית, נבחנה האמת העובדתית של הטענה. לאחר שהסרטון לא תמך בגרסת הנתבעים לפי קביעת בית המשפט, נפלה הגנת האמת. לצד זאת, דרך הניסוח והעדר הבדיקה מצד מי שלא נכחו באירוע הובילו לדחיית הגנת תום הלב.
בסופו של דבר התקבלה התביעה נגד ששת הנתבעים שנדונו בפסק הדין, וכל אחד מהם חויב בפיצוי בהתאם לפרסום שיוחס לו. התביעות נגד הנתבעים האחרים הסתיימו כאמור בדרכים אחרות עוד קודם למתן פסק הדין הנוכחי. מספר התיק: ת״א 2698-12-23.
הצטרפו לדיון
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.