בית משפט השלום בירושלים קיבל תביעת לשון הרע שהגישה שקמה ברסלר בעקבות סדרת פרסומים ברשתות החברתיות לאחר 7 באוקטובר, שבהם יוחסו לה בין היתר בגידה במדינה, סיוע לחמאס וידיעה מוקדמת על האירועים. השופטת הבכירה דורית פיינשטיין קבעה כי הפרסומים הם לשון הרע, כי המפרסמת לא הוכיחה הגנה לפי החוק, וחייבה אותה בפיצוי של 100 אלף שקל. בנוסף נפסקו שכר טרחת עורך דין של 35 אלף שקל והוצאות בסך 5,500 שקל.
עורכי הדין שלנו
ברסלר טענה כי אין מדובר בביקורת פוליטית חריפה בלבד אלא ב"פרסומים חמורים ביותר" המייחסים לה עבירות ומעשים קשים שלא הוכחו. כתב התביעה התייחס לפרסומים רבים שנעשו בתקופה סמוכה, ובהם כינויים והאשמות שנקשרו לאירועי 7 באוקטובר. חלק מן הפרסומים כללו גם אמירות אלימות ביחס לאופן שבו יש לנהוג בה. ברסלר ביקשה פיצוי וכן סעדים הנוגעים להסרת הפרסומים ולהבהרה.
הנתבעת טענה כי מדובר ב"תביעת השתקה קלאסית" שנועדה ליצור אפקט מצנן ולהרתיע אותה מהבעת דעה על דמות ציבורית. לגוף הדברים היא טענה שהפרסומים אינם לשון הרע, ולחלופין ביקשה להסתמך על הגנות אמת בפרסום, תום לב והבעת דעה. היא הצביעה על פרסומים של אחרים ועל חומרים שלטענתה נתנו בסיס לחשדות שהעלתה.
בית המשפט דחה את טענות ההגנה. נקבע כי ייחוס בגידה, סיוע לארגון טרור וידיעה מראש על טבח הם קביעות עובדתיות חמורות, ולא הבעת דעה כללית בלבד. הנתבעת לא הציגה תשתית שמוכיחה את אמיתותן ולא הראתה שביצעה בדיקה מספקת לפני הפרסום. גם הטענה לתביעת השתקה נדחתה לאחר שבית המשפט בחן את חומרת התוכן, מספר הפרסומים ועילת התביעה, וקבע שאין מדובר בהליך חסר יסוד שנועד לחסום ביקורת לגיטימית.
פסק הדין סקר את הפרסומים מ-8 באוקטובר ועד 3 בנובמבר 2023 ובחן אותם כמכלול. נקבע שהטענות חזרו בווריאציות שונות על אותה ליבה של בגידה וסיוע לאויב, ולעיתים צורפו להן תמונות, כינויים ואמירות על ענישה. העובדה שברסלר היא דמות ציבורית לא הפכה את ההאשמות לעובדות מותרות לפרסום, ובית המשפט הבחין בין ביקורת ציבורית חריפה לבין ייחוס עבירות פליליות ללא תשתית.
בשאלת מספר הפרסומים הציגה ברסלר עמדה שלפיה מדובר ב-26 מעשי פרסום נפרדים. הנתבעת ביקשה לראות בהם מסכת אחת. בית המשפט בחן את מבחני התוכן, פרק הזמן וזהות הנמענים, וקבע שהפרסומים דומים, נעשו בתקופה של פחות מחודש והופנו לקהל עוקבים דומה. לכן הם נחשבו לפרסום אחד לצורך סעיף הפיצוי, אך מספרם וחומרתם השפיעו על גובהו. בית המשפט קבע גם שהייתה כוונה לפגוע ולכן נפסק כפל הפיצוי המקסימלי.
לצורך הפיצוי התייחס בית המשפט לרצף הפרסומים כאל פרסום אחד במובן הרלוונטי לחישוב הסטטוטורי, בהתחשב בסמיכות הזמן, בתוכן ובקהל. נפסק פיצוי של 100 אלף שקל, וכן הוצאות ושכר טרחה. ת"א 16281-11-23
הצטרפו לדיון
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.