בית המשפט המחוזי בירושלים גזר 58 חודשי מאסר בפועל על נאשם שהודה בעבירות של סחר בנשק, ניסיון סחר בנשק, סחר בנשק בצוותא וירי בנשק חם בצוותא. השופט מרדכי כדורי קבע כי כלל המעשים, שבוצעו מול סוכן משטרתי במשך יותר משלושה חודשים, מהווים אירוע אחד לצורך קביעת המתחם, והעמיד את מתחם הענישה על 56 עד 80 חודשי מאסר. בית המשפט קבע שהנאשם היה המבצע העיקרי, "הרוח החיה" והדמות הדומיננטית בעסקאות, אך מיקם אותו סמוך לחלק התחתון של המתחם בשל הודאתו ונסיבות נוספות. לצד המאסר הוטלו שנת מאסר על תנאי וקנס של 10,000 שקל, ובית המשפט הורה על חילוט 6,658 שקל שנתפסו בחשבונו.
הנאשם הורשע במסגרת הסדר טיעון שלא כלל הסכמה לעונש. ההסדר כלל הסכמה של הצדדים לבקש חילוט של 6,658 שקל. כתב האישום המתוקן כלל חלק כללי ושלושה אישומים. לפי החלק הכללי, הנאשם והסוכן המשטרתי עבדו יחד בארבע השנים שקדמו לאירועים, ובתקופה זו נהג הנאשם להציע לסוכן אמצעי לחימה. על בסיס היכרות זו ידע הסוכן, לפי כתב האישום, שלנאשם יש גישה לכלי נשק.
באישום הראשון פנה הסוכן לנאשם ביולי 2024 ושאל אם יש לו אקדח. בין השניים התנהלו מגעים שבהם שלח הנאשם תמונות של אקדחים, הציע לאתר אקדח מסוג גלוק והציע גם תחמושת לנשק מסוג M16. לבסוף הוצע לסוכן אקדח תקני מסוג זיג זאוור בקוטר 9 מ"מ במחיר של 40 אלף שקל. העסקה הושלמה במשרדו של הנאשם. הסוכן קיבל את האקדח, והנאשם טען מחסנית בחמישה כדורים וירה אותם דרך החלון לפני שהסוכן שילם את התמורה.
באישום נוסף נעשה ניסיון למכור אקדח מסוג גלוק במחיר של 38 אלף שקל, אך העסקה לא הושלמה. באישום השלישי נמכר לסוכן כלי נשק דמוי רובה סער מסוג M16 תמורת 62,500 שקל. העסקה כללה גם מחסנית טעונה בכדורים, ובמהלכה בוצע ירי בנשק. בית המשפט תיאר את אופן ביצוע העסקה האחרונה כחשאי במיוחד: הנאשם הוביל את הסוכן לוואדי, נכנס עמו למערה ועטה כפפות, בעוד אדם אחר המתין מחוץ למקום והשגיח.
המאשימה ביקשה להחמיר בענישה נוכח מספר העסקאות, סוגי הנשק, הירי והסכומים ששולמו. עמדתה הסופית הייתה כי יש להטיל "תשע שנות מאסר בפועל". התביעה הדגישה שהנאשם לא מילא תפקיד שולי, אלא ניהל מגעים חוזרים, הציע מגוון אמצעי לחימה, קבע מחירים, דאג לאספקה וקיבל את הכסף. היא ביקשה גם לקבוע כי הוא ניהל אורח חיים המבוסס על שימוש בתקבולי עבירה, בהתאם להסדר החדש בחוק העונשין הנוגע לסחר בנשק.
ההגנה ביקשה להטיל "שלוש שנים" מאסר. הסנגור טען כי הסוכן היה מי שיזם את הקשר ושאל את הנאשם על אקדח, וכי אין לראות בנאשם סוחר נשק מקצועי. ביחס לאישום של ניסיון הסחר נטען כי הוא שימש מתווך בלבד וכי העובדה שבעל הנשק סירב למכור מלמדת שהנאשם לא שלט בנשק. ביחס לאישום השלישי הודגש כי הכסף שקיבל הנאשם הועבר לאחר. ההגנה ביקשה לראות בעסקאות חלק מאותה מסכת ולמקם את הנאשם בחלק התחתון של המתחם.
בית המשפט קיבל את הטענה שיש לקבוע מתחם אחד לכלל המעשים, אך לא את הניסיון לצמצם את חלקו של הנאשם. השופט קבע כי מדובר ברצף אחד, על רקע דומה, מול אותו סוכן ובתקופה של כשלושה חודשים, ולכן חלוקה לכמה אירועים נפרדים תהיה מלאכותית. לאחר מכן בחן את חלקו האישי וקבע כי הוא היה הדמות המרכזית: הוא ניהל את הקשר, הציע כלי נשק ותחמושת, ניהל משא ומתן, מכר בפועל שני כלי נשק, ירה בנשק וקיבל את התמורה.
בגזר הדין הודגשה חומרתן של עבירות הנשק והפגיעה בשלום הציבור ובביטחונו. בית המשפט ציין את הסיכון בכך שכלי נשק בלתי חוקיים עוברים לידיים שאין עליהן פיקוח ואת מדיניות הענישה המחמירה שנקבעה בפסיקה. הוא התייחס גם לעונש המזערי שקבע המחוקק לעבירת סחר בנשק, תוך הבחנה בין עסקה מושלמת לבין ניסיון סחר, שלגביו לא נקבע אותו עונש מזערי. עם זאת, השופט הדגיש שגם בתוך עבירות נשק יש לבחון את נסיבותיו של כל מקרה ואת תפקידו של כל נאשם.
במקרה זה מצא בית המשפט פגיעה גבוהה בערכים המוגנים. הנשק הראשון היה אקדח תקני, והנשק באישום השלישי היה כלי דמוי רובה סער מסוג M16. בעסקה השלישית הייתה גם מחסנית טעונה ובוצע ירי. השופט הביא בחשבון שהירי בוצע לכיוון סלע ושבסופו של דבר כלי הנשק הגיעו לסוכן משטרתי ולכן הסכנה לא התממשה, אך קבע כי זו תוצאה של פעולת המשטרה ולא של ניסיון מצד הנאשם למנוע את הגעת הנשק לידיים בלתי מורשות.
לצד החומרה, בית המשפט ציין כי מידת הסכנה של כלי הנשק הייתה נמוכה במידה מסוימת מזו של רובי סער תקניים וכי העסקאות בשני האישומים הראשונים לא כללו מכירת תחמושת תואמת יחד עם האקדחים. שיקולים אלה, לצד ההבדלים בין האישומים, הובאו בחשבון בקביעת המתחם. לאחר סקירת הפסיקה נקבע מתחם של 56 עד 80 חודשי מאסר בפועל.
בתוך המתחם נשקלה הודאת הנאשם, שניתנה לאחר סיום הדיון המקדמי אך עדיין חסכה שמיעת עשרות עדים ומשאבים רבים. בית המשפט נתן משקל גם לגילו הצעיר, לחרטה שהביע ולהתחייבותו שלא לשוב לעבירות. לחובתו עמדה הרשעה נוספת, אף שהשופט ציין שמדובר בהרשעה שניתנה לאחרונה בגין עבירה ישנה שאינה מאותו סוג. האיזון הוביל למיקום העונש בחלק התחתון של המתחם, אך לא על הרף התחתון ממש.
בית המשפט נדרש גם לבקשת החילוט. סעיף 144(ט) לחוק העונשין מאפשר, בתנאים שנקבעו, לקבוע כי מי שהורשע בסחר בנשק ניהל אורח חיים המבוסס על שימוש בתקבולי עבירה. השופט מצא כי מתקיימים שני תנאים: העבירות נגעו ביותר מכלי נשק אחד, והנאשם קיבל תמורה בסכום העולה על 50 אלף שקל. לכן נקבע כי הוא ניהל אורח חיים המבוסס על שימוש בתקבולי עבירה, ובהתאם הורה בית המשפט על חילוט 6,658 שקל שנתפסו בחשבון הבנק.
התוצאה היא 58 חודשי מאסר בפועל, שנת מאסר על תנאי למשך שלוש שנים אם יעבור עבירת נשק, קנס של 10,000 שקל וחילוט הכספים בסך 6,658 שקל. מספר התיק: ת"פ 70325-07-25.
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.