בית משפט השלום בקריות גזר שמונה חודשי מאסר בעבודות שירות על כל אחד משני נאשמים שהורשעו בחבלה חמורה בצוותא לאחר שתקפו אדם מחוץ למסעדה בקריית ים. לפי כתב האישום המתוקן שבו הודו, השניים היכו את המתלונן במכות ובבעיטות, הפילו אותו לקרקע והמשיכו לבעוט בו גם כשהיה שרוע. כתוצאה מהתקיפה נגרם לו שבר באף וכן פגיעה באצבע ביד. השופטת מריה פיקוס בוגדאנוב קבעה מתחם ענישה של שמונה עד 18 חודשי מאסר בפועל, אך בחרה ברף התחתון ואפשרה לשניים לרצות את המאסר בעבודות שירות.
עורכי הדין שלנו
האירוע התרחש ב-17 בפברואר 2024 במסעדת "מול הים" ברחוב פנחס ספיר בקריית ים. הנאשמים והמתלונן לא הכירו קודם לכן. לפי העובדות המוסכמות, הנאשמים הזמינו אותו לשבת עמם. בהמשך, בשעה 13:56 לערך, בחניית המקום, התפתחה תקיפה מסיבה שלא הובררה במדויק. השניים הכו ובעטו במתלונן עד שנפל. גם לאחר מכן המשיכו לבעוט בו. הם ניסו להרים אותו מהקרקע, וכשלא הצליחו, אחד הנאשמים בעט בו שוב.
במסגרת הסדר דיוני הוסכם שלא ניתן לקבוע איזו מהמכות היא שגרמה לשבר באפו של המתלונן. עובדה זו לא שינתה את ההרשעה, משום ששני הנאשמים הודו בעבירה של חבלה חמורה בצוותא לפי סעיפים 333 ו-29(א) לחוק העונשין. בית המשפט בחן את התנהלותם כמכלול משותף ולא נדרש לייחס את תוצאת השבר למכה מסוימת של אחד מהם.
המאשימה ביקשה ענישה ממשית והדגישה את האופן שבו שניים תקפו אדם אחד והמשיכו גם כשהיה על הקרקע. בטיעוניה נאמר כי "החברה הפכה בשנים האחרונות לאלימה", וכי יש צורך בהרתעה כאשר אלימות משמשת דרך לפתרון מחלוקות. המאשימה עתרה למתחם של שנה עד שלוש שנות מאסר וביקשה למקם את הנאשמים בחלק התחתון שלו, לצד מאסרים מותנים, קנס ופיצוי.
ההגנה ביקשה להסתפק בעבודות שירות. בא כוח אחד הנאשמים הדגיש את מצבו הרפואי, לרבות אירוע לבבי וקוצב לב, וטען כי "הטלת עונש מאחורי סורג ובריח יפגע בנאשם קשות בהתחשב במצבו הרפואי". ההגנה הצביעה גם על כך שהנאשמים הודו, קיבלו אחריות, נעדרו עבר פלילי וניהלו עד האירוע אורח חיים נורמטיבי. ביחס לנאשם האחר נטען כי מאז האירוע ביצע שינוי באורחות חייו, ירד במשקל והפסיק לצרוך אלכוהול ולעשן.
שירות המבחן בחן את שני הנאשמים. מהתסקירים עלו נסיבות חיים שונות, אך גם נתונים משותפים: שניהם בסביבות גיל 50, ללא הרשעות קודמות, והאירוע אינו חלק מרצף ידוע של עבירות אלימות. אחד מהם עבר טיפול ביחידה לטיפול בהתמכרויות, אף שלדבריו אינו תלוי בחומרים. לגבי האחר הוצגו מצבו הרפואי וההליך שעבר מאז האירוע. בית המשפט נתן משקל גם לכך שהשניים שהו תקופה במעצר ובהמשך תחת מגבלות.
בבחינת חומרת המעשה קבעה השופטת כי אין מדובר בדחיפה רגעית או במכה בודדת. התקיפה נמשכה במשך דקות, ושני הנאשמים יכלו להפסיק אותה בשלבים שונים אך לא עשו כן. העובדה שהמתלונן כבר היה על הקרקע לא הביאה להפסקת האלימות. בית המשפט ראה בכך נסיבה שמגבירה את חומרת המעשה, משום שבשלב הזה פחתה יכולתו של המתלונן להגן על עצמו.
מצד שני, בית המשפט קיבל שאין מדובר באירוע שתוכנן מראש לאורך זמן. לפי פסק הדין, התקיפה הייתה ספונטנית והתפתחה לאחר שתיית אלכוהול ועל רקע ויכוח שנגע, לפי החומר שהוצג, גם למלחמה בין רוסיה לאוקראינה. הסיבה המדויקת לתקיפה לא נקבעה בכתב האישום, ולכן השופטת לא קבעה מניע חד משמעי מעבר למה שהוסכם בין הצדדים.
הנזק למתלונן היה מוחשי: שבר באף, המטומה תת עורית ורגישות באצבע הרביעית ביד ימין. בית המשפט הביא בחשבון את הנזק הזה בקביעת המתחם. לאחר סקירת מדיניות הענישה במקרים דומים, נקבע כי טווח הענישה המתאים נע בין שמונה ל-18 חודשי מאסר בפועל, בצירוף רכיבי ענישה נוספים. השופטת לא מצאה בסיס לסטות מן המתחם מטעמי שיקום, אך גם לא מצאה הצדקה למקם את השניים מעל תחתיתו.
לזכות הנאשמים נשקלו ההודאה והחיסכון בזמן שיפוטי, קבלת האחריות והבעת הצער, גילם, היעדר עבר פלילי, תקופות המעצר והמגבלות וכן חלוף הזמן מאז האירוע ללא הסתבכות נוספת. בעניינו של אחד מהם ניתן משקל נוסף למצבו הרפואי. השילוב בין הנתונים האלה הוביל לכך שהמאסר שנגזר, שמונה חודשים לכל אחד, הומר לריצוי בעבודות שירות.
לצד עבודות השירות חויב כל אחד מהנאשמים לשלם למתלונן פיצוי בסך 3,000 שקל. בנוסף הוטל על כל אחד מאסר על תנאי של שישה חודשים למשך שלוש שנים בגין עבירת אלימות מסוג פשע. בית המשפט לא ביטל את חומרת התקיפה, אך קבע כי בנסיבות האישיות והדיוניות ניתן להסתפק ברף התחתון של המתחם ולא לשלוח את השניים לכלא.
ההסדר הדיוני צמצם גם מחלוקת אפשרית בנוגע לזהות מי שגרם לשבר באף. הצדדים הסכימו שלא ניתן לדעת איזו מכה ספציפית גרמה לשבר, אך ההרשעה הייתה בעבירה שבוצעה בצוותא. לכן בית המשפט לא נדרש לבחור בין הנאשמים בשאלת גרימת החבלה החמורה, והאחריות העונשית נגזרה מן הפעולה המשותפת כפי שתוארה בכתב האישום המתוקן.
לעניין העונש, השופטת לא קבעה ששני הנאשמים זהים בכל נסיבותיהם. היא בחנה בנפרד את התסקירים ואת מצבם האישי, ובעניינו של אחד מהם נתנה משקל למצב הלבבי ולקוצב הלב. עם זאת, התוצאה הסופית הייתה זהה משום ששניהם עמדו בתחתית אותו מתחם, שניהם נטולי עבר פלילי ושניהם הורשעו באותה מסכת תקיפה משותפת.
הפיצוי שנפסק, 3,000 שקל מכל אחד, מצטרף לעונש המאסר ואינו תחליף לו. בית המשפט הטיל גם מאסר מותנה כדי ליצור רכיב מרתיע לעתיד. כך נשמרה ההבחנה בין הפגיעה שנגרמה למתלונן, שקיבלה ביטוי בפיצוי, לבין האחריות הפלילית על האלימות, שקיבלה ביטוי במאסר ובעונש המותנה.
מספר התיק: ת"פ 66399-02-24.
הצטרפו לדיון
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.