בית המשפט המחוזי בירושלים התערב בפסק דין של בית משפט השלום בסכסוך בין שכנים, אך רק בנקודה אחת: ההוצאות. השלום מחק את תביעת השכנים ללא צו להוצאות, לאחר שהמחלוקת הועברה להליך חדש במחוזי. ערכאת הערעור קבעה כי אף שהמחיקה עצמה תישאר על כנה, העובדה שהסכסוך ממשיך להתנהל בערכאה אחרת אינה מבטלת את המשאבים שהשקיעו הצדדים בהליך שנמחק. המשיבים חויבו ב-20 אלף שקל שכר טרחה בגין ההליך בשלום, ובנוסף בהוצאות הערעור וב-7,000 שקל שכר טרחה בערעור.
עורכי הדין שלנו
הערעור נדון בבית המשפט המחוזי בירושלים בפני השופטים עודד שחם, אברהם רובין ודוד גדעוני. הוא הוגש נגד פסק דין של בית משפט השלום בירושלים ממאי 2026, שבו נעתר בית המשפט לבקשת התובעים למחוק את תביעתם, אך לא חייב אותם בהוצאות. המערערים, שהיו הנתבעים בהליך שנמחק, ביקשו לשנות את התוצאה הן ביחס לתנאים למחיקה והן ביחס להוצאות שהוציאו במהלך ניהול התיק.
ברקע עומד סכסוך בין בעלי שני בתים דו משפחתיים סמוכים בירושלים, החולקים גרם מדרגות ונקודות חיבור נוספות בין החלקות. ההליך בבית משפט השלום החל ביוני 2025 בבקשה לצו מניעה זמני שהגיש אחד השכנים. בין היתר התבקש בית המשפט לאסור על השכנים האחרים לבצע עבודות בנייה, הכשרה או פירוק בשטח שבמחלוקת עד להכרעה בזכויות הצדדים. בתחילת ההליך ניתן צו מניעה במעמד צד אחד.
יומיים לאחר מכן הגיעו הצדדים להסדר דיוני שלפיו הכרעת המרכז למיפוי ישראל ביחס לגבולות בין שתי החלקות תחייב אותם בעניינים שנקבעו בהסדר, ונקבע גם מנגנון להשגה. בהמשך הוגשה הכרעת המרכז למיפוי ישראל, התקיימו דיונים נוספים ונוספו הסכמות נקודתיות בנוגע לפרגולה, עבודות איטום ועבודות אחרות במקום. לאחר מכן הוגשה תביעה שכללה גם דרישה לפיצויים בסך 76 אלף שקל, ובהמשך כתב תביעה מתוקן שכלל סעדים קנייניים בדבר גבול הבעלות, זכות שימוש במדרגות וטענות נוספות.
לאחר שהתובעים טענו כי הסעד המרכזי בתביעה המתוקנת מצוי בסמכות בית המשפט המחוזי, הובהר להם בבית משפט השלום כי בטרם הוגש כתב הגנה ניתן להגיש את התביעה בבית המשפט המוסמך. בעקבות זאת הם פתחו הליך במחוזי וביקשו למחוק את התביעה בשלום. הנתבעים התנגדו לכך שהמחיקה תיעשה ללא שיפוי על הוצאותיהם.
בית משפט השלום קבע כי הכלל הוא שבעל דין המוחק את תביעתו יישא בהוצאות הצד שכנגד, אך החליט לסטות ממנו. הוא ציין שההליך עדיין בראשיתו, שכתב הגנה טרם הוגש ושאותו סכסוך מתנהל כעת בבית המשפט המחוזי, שיידרש ממילא למכלול טענות הצדדים. על בסיס שיקולים אלה נמחקה התביעה בלי שנפסקו הוצאות.
בערעור ביקשו הנתבעים לשנות לא רק את סוגיית ההוצאות. הם טענו שמחיקת ההליך ללא תנאים גרמה להם "נזק דיוני ומהותי אנוש", משום שלטענתם ההסדר הדיוני והכרעת המרכז למיפוי ישראל כבר קידמו את ההליך לנקודה מהותית. הם טענו גם לחוסר תום לב דיוני ול"פורום שופינג", ולכך שהמחיקה מאפשרת להתנער מן ההסדר שניתן לו תוקף של פסק דין.
המחוזי דחה את החלק הזה של הערעור. נקבע כי כאשר המערערים הגיבו בבית משפט השלום לבקשת המחיקה, הם לא העלו את הטענה הנוגעת להסדר הדיוני ולהכרעת המרכז למיפוי ישראל, ולא ביקשו להתנות את המחיקה בתנאי הנוגע לתוקפם. לכן לא היה מקום לברר את הטענה לראשונה בערעור. ההרכב הוסיף שטענת חוסר תום הלב הדיוני הייתה מרחיקת לכת, משום שהתובעים ביקשו מלכתחילה להעביר את הדיון למחוזי, והגישו הליך חדש רק לאחר החלטה של בית משפט השלום שכיוונה אותם לדרך זו. המחוזי הדגיש שאינו מכריע במחלוקת לגופה ושומר לצדדים את טענותיהם ביחס להסדר הדיוני.
לעומת זאת, בכל הנוגע להוצאות קיבל ההרכב את הערעור. המחוזי הזכיר שערכאת ערעור אינה נוהגת להתערב בפסיקת הוצאות אלא במקרים יוצאי דופן, אך קבע שבמקרה הזה היה מקום לחייב את התובעים בהוצאות. אמנם ההליך העיקרי טרם הגיע לשלב כתב ההגנה, אך בפועל כבר התקיימו לא פחות משלושה דיונים, והנתבעים נשאו במשאבים ובהוצאות ממשיות עקב ההליך שנפתח נגדם ונמחק לאחר מכן.
המשיבים טענו כי "אין בנמצא הכרעה שיפוטית סופית לטובת המערערים", אך בית המשפט קבע שהדבר אינו שולל את נקודת המוצא של שיפוי בעל דין בגין הוצאות שהוציא בהליך שהצד שכנגד בחר שלא להמשיך בו. ההרכב אף ציין כי נמצאו תימוכין מסוימים לעמדת המערערים בקביעת המרכז למיפוי ישראל וכי חלק מההסכמות שנרשמו בדיון קודם משקפות הכרה זמנית לפחות בחלק מטענותיהם. עם זאת, הוא לא הכריע בשאלות הקנייניות ולא קבע שהמערערים צודקים בסכסוך עצמו.
מן המסמכים שהוגשו עלה כי המערערים שילמו כ-45 אלף שקל שכר טרחת עורך דין עבור ההליכים שהתנהלו עד אותו שלב. המחוזי לא חייב את המשיבים להשיב את מלוא הסכום. הוא הביא בחשבון שההליך עסק בעיקר בסעדים זמניים ושכתב הגנה עדיין לא הוגש, ופסק למערערים 20 אלף שקל שכר טרחה בגין ההליך בבית משפט השלום.
דרישות נוספות להחזר הוצאות לא התקבלו בשלב זה. המחוזי קבע כי הוצאות שנגעו לעבודות איטום אינן הוצאות משפט ויש לבררן, אם בכלל, במסגרת המתאימה. לגבי הוצאות תשריט התיעוד למרכז למיפוי ישראל והמודד, נקבע כי ייתכן שניתן יהיה להשתמש בתוצרים בהליך המתנהל כעת במחוזי, ולכן אין הצדקה מספקת להורות על שיפוי בגינן בשלב הנוכחי.
התוצאה הייתה קבלה חלקית של הערעור: מחיקת התביעה נותרה בעינה, אך ההחלטה שלא לפסוק הוצאות שונתה. לצד 20 אלף השקלים שנפסקו בגין ההליך בבית משפט השלום, חויבו המשיבים לשאת באגרת הערעור ששילמו המערערים ובשכר טרחת עורך דין של 7,000 שקל בערעור. המשמעות שנקבעה בפסק הדין היא ממוקדת: עצם העובדה שהסכסוך ממשיך בהליך אחר אינה הופכת את המשאבים שהושקעו בהליך שנמחק לחסרי משמעות לצורך פסיקת הוצאות.
מספר התיק: ע"א 32986-07-26.
הצטרפו לדיון
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.