המלחמה הסבירה את הדריכות, לא את האצבע על ההדק: השוטר הורשע בערעור

הערעור לא עסק בשאלה אם קצין המשטרה הוא שוטר מוערך, וגם לא התעלם מן המציאות החריגה שבה פעל כחודשיים לאחר 7 באוקטובר. בית המשפט המחוזי מרכז-לוד קיבל את התמונה החיובית שעלתה על שירותו, את הדריכות שבה היו נתונים כוחות הביטחון ואת העובדה שנדרש לשאת נשק ארוך נוסף על אקדחו. ובכל זאת הוא הפך את ההחלטה לסיים את ההליך ללא הרשעה. מבחינת ההרכב, ברגע שבו אדם שכב על הרצפה, ידיו במצב כניעה, והקצין ניסה לאזוק אותו כשהוא מחזיק רובה טעון ודרוך, לא נצור, ואצבעו על ההדק, המתח הביטחוני כבר אינו מסביר את רמת הרשלנות.

יש לך מקרה דומה? רוצה לשאול עורך דין ולקבל הכוונה ראשונית? הצטרפו לקבוצת הפייסבוק שלנו ותוכלו לקבל מענה מעורכי הדין שבקבוצה. פרטים

האירוע התרחש בחנות נוחות. המתלונן הגיע למקום ברכב שנשאר מונע, התנהג בתוקפנות כלפי המוכר והניף את ידיו. קצין המשטרה, שהיה בדרכו לפעילות מבצעית, נכנס לחנות כשהוא חמוש ברובה M-16 ובאקדח. הוא דרך את הרובה, פתח את הנצרה והניח את אצבעו בשמורת ההדק. לאחר שהפיל את המתלונן לרצפה, המתלונן הרים את ידיו ואמר לו: "זה בן דוד שלי". בהמשך הוא הונח על בטנו, ידיו על עורפו כאות כניעה, והקצין החל לאזוק אותו ביד אחת בעודו אוחז ברובה ביד השנייה. אז נפלטה ירייה לכיוון גבו. לפי כתב האישום נגרמו למתלונן שני פצעי ירי והוא פונה לטיפול רפואי.

הקצין הודה בעבירה של מעשה פזיזות ורשלנות. בבית משפט השלום בכפר סבא הוחלט שלא להרשיע אותו. הוטלו עליו 100 שעות שירות לתועלת הציבור, פיקוח שירות המבחן לחצי שנה ופיצוי של 5,000 שקל למתלונן. הערכאה הראשונה נתנה משקל רב לכך שהאירוע התרחש בשיאה של מלחמת חרבות ברזל, לכך שהקצין סבר כי הוא נקלע לאירוע שנחזה כשוד, ולכך שפעל לבדו, בלי גיבוי, בתנאי אי ודאות. היא גם התרשמה משירותו הארוך, מהמלצות מפקדיו ומהטיפול שבו השתלב לאחר האירוע.

מח״ש ערערה בעיקר על אי ההרשעה. המדינה טענה שבית משפט השלום אימץ נרטיב שלא היה חלק מהעובדות המוסכמות, ובעיקר את ההנחה שהקצין נכנס לחנות מתוך תפיסה מוכחת שמדובר בשוד. לטענתה, בשלב שבו נורתה הירייה כבר לא נשקפה סכנה מן המתלונן. בערעור תוארה ההתנהלות כ"סטייה קיצונית מסטנדרט הזהירות המצופה מאיש חוק", והמדינה הדגישה שהסיכון לא נוצר במקרה: הקצין דרך את הנשק, פתח את הנצרה והשאיר את האצבע על ההדק בשעה שהעצור היה מרותק.

ההגנה ביקשה להשאיר את החלטת השלום על כנה. היא טענה שיש לבחון את הפעולה בתוך המציאות שבה התרחשה ולא בתנאים סטריליים, והזהירה כי "אין לבחון את המעשה בחוכמה שבדיעבד בתנאי מעבדה". עוד נטען כי החמרה עם אנשי כוחות הביטחון שפועלים תחת לחץ עלולה ליצור אפקט מצנן, לפגוע ביוזמה ולהרתיע שוטרים מחתירה למגע. ההגנה הפנתה גם לתסקירי שירות המבחן, לתהליך הטיפולי ולחשש שהרשעה תפגע בהמשך שירותו ובקידומו במשטרה.

המחוזי, בהרכב השופטים דנה מרשק מרום, עידו דרויאן-גמליאל ומאור אבן חן, קיבל את הערעור. ההרכב קבע תחילה שבית משפט השלום הרחיק מעבר למסד העובדתי המוסכם כשאימץ כנקודת מוצא את הטענה שהאירוע נראה לקצין כשוד. גם בצפייה בסרטוני האבטחה, צוין, לאחר התנהגותו התוקפנית של המתלונן לא נראתה סכנה מיידית ואקוטית, והקצין נראה נכנס לחנות בשלווה יחסית.

הנקודה המכריעה הייתה תפעול הנשק. בית המשפט הדגיש כי עצם העובדה שהמשטרה חייבה את הקצין לשאת רובה בשל המצב הביטחוני אינה עומדת לחובתו. הבעיה הייתה בדרך שבה השתמש בו. מלכתחילה, לפי פסק הדין, לא היה מקום לדרוך את הנשק ולפתוח את הנצרה בנסיבות שנראו בסרטון. בוודאי שבשלב האזיקה, כשהמתלונן שכב על הרצפה וידיו מאחורי העורף, החזקת רובה דרוך ולא נצור עם אצבע על ההדק יצרה סיכון ממשי לחיי אדם. ההרכב קבע שמדובר ברשלנות ברף גבוה ולא במקרה גבולי שאפשר להסביר רק באמצעות לחץ מבצעי.

גם התוצאה בפועל קיבלה משקל. העבירה אמנם אינה דורשת שהסיכון יתממש, אך כאן הוא התממש והמתלונן נפגע מירי. המחוזי קבע שהפגיעה בערכים המוגנים גבוהה, ובהם הגנה על חיי אדם, שלמות הגוף וביטחון הציבור. דווקא משום שמדובר בשוטר, נקבע, קיים אינטרס ציבורי ברור להציב רף מקצועי וזהיר בשימוש בכוח ובנשק ולשמור על אמון הציבור במשטרה.

ההרכב לא התעלם מן המחיר שהרשעה עלולה לגבות מהקצין. הוא קיבל את התרשמות הערכאה הראשונה שמדובר בשוטר מסור ומפקד מוערך שעבר תהליך של התבוננות וטיפול. אלא שהשאלה אם ימשיך לשרת, יקודם או יפוטר אינה, לפי פסק הדין, שאלה שבית המשפט צריך להכריע בה באמצעות הימנעות מהרשעה. את ההשלכות המקצועיות יש להשאיר לשיקול דעתם של הגורמים המוסמכים במשטרה, שההרשעה היא רק אחד מן השיקולים העומדים לפניהם.

ערעור המדינה התקבל והקצין הורשע, על בסיס הודאתו, בעבירת מעשה פזיזות ורשלנות לפי סעיף 338(א)(5) לחוק העונשין. הסנקציות שנקבעו בבית משפט השלום לא שונו, והן הפכו לעונשים לאחר הרשעה. בכך נשמרה ההקלה המעשית בעונש, אך נמחקה ההקלה הסמלית והמקצועית המשמעותית ביותר: האפשרות לסיים את ההליך ללא כתם הרשעה. מספר התיק: עפ״ג 35797-05-26.