נאשם שהורשע בהחזקת כמות גדולה של קוקאין שלא לצריכה עצמית ובנהיגה בזמן פסילה לא יישלח למאסר מאחורי סורג ובריח. בית המשפט המחוזי בירושלים קבע כי הליך השיקום שעבר במשך תקופה ממושכת מצדיק חריגה משמעותית ממתחם הענישה.
הנאשם הודה במסגרת הסדר טיעון בהחזקת סמים שלא לצריכה עצמית ובנהיגה בזמן פסילה. לפי גזר הדין, בתחתוניו הוסתרו סמים מסוג קוקאין וקטמין במשקל כולל של כ-100.8 גרם, מהם 100 גרם קוקאין. הוא נהג באופנוע בזמן שהיה פסול לנהיגה ותלויה נגדו גם פסילה מותנית.
המאשימה הדגישה את חומרת הסם והכמות, וטענה כי גם לאחר שנתיים של ניסיונות "ההליך השיקומי נמצא רק בראשיתו" ולכן אין הצדקה לחרוג ממתחם הענישה. היא ביקשה מאסר בפועל, וכן ביקשה להכריז על הנאשם כסוחר סמים ולחלט את האופנוע, 706 שקל ומשקל אלקטרוני.
ההגנה ביקשה תשעה חודשי מאסר בעבודות שירות והדגישה שהנאשם היה בן 22 בעת העבירות, קיבל אחריות ושינה לאורך השנים את אורח חייו. הסנגור טען כי יש לבחון "את הסיכוי השיקומי, את המוטיבציה שהפגין הנאשם ואת האינדיקציות לשינוי של התנהגותו" ולא להגביל שיקום רק למי שסבל מהתמכרות.
השופטת חנה מרים לומפ קבעה כי מתחם העונש ההולם נע בין 20 ל-40 חודשי מאסר בפועל, לצד פסילה. למרות זאת החליטה לחרוג ממנו. היא נתנה משקל לתקופה הארוכה שבה הנאשם היה בפיקוח ובטיפול, להתנתקותו מסביבה שולית, להשתלבות בעבודה ולהתרשמות הגורמים הטיפוליים כי חל שינוי ממשי בדפוסי חשיבתו ובסיכון הנשקף ממנו.
נגזרו עליו תשעה חודשי מאסר בעבודות שירות, מאסרים על תנאי, עשרה חודשי פסילה והפעלה מצטברת של שישה חודשי פסילה מותנית, כך שסך הפסילה הוא 16 חודשים, קנס של 5,000 שקל וצו מבחן לחצי שנה. בהסכמת הצדדים חולטו 706 שקל, האופנוע ומשקל אלקטרוני. בית המשפט לא הכריז עליו כסוחר סמים, בין היתר משום שהבקשה הוגשה באיחור ולא היה צורך בהכרעה לצורך החילוט המוסכם.
מספר התיק: ת"פ 23853-03-23
הצטרפו לדיון
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.