בית משפט השלום בתל אביב-יפו הכריע במחלוקת שהתעוררה לאחר גזר הדין בנוגע לימי המעצר שיש לנכות מעונש מאסר של 42 חודשים שהוטל במסגרת הסדר טיעון. נקבע כי ינוכו 23 ימי מעצר, שישה חודשי מעצר שבהם הנאשם היה עצור במקביל למאסר בתיק אחר, וכן 17 ימי מעצר נוספים.
בהסדר הטיעון נמסר לבית המשפט כי "יוטלו 42 חודשי מאסר בפועל על כל תיקיו בניכוי ימי מעצרו, מתוכם 36 חודשים במצטבר למאסר אותו מרצה כעת". לאחר גזר הדין טען הנאשם כי הוסכם למעשה על תקופה מצטברת קצרה יותר, ואמר: "אמרנו נעשה עסקה שנתיים וחצי, הורדנו חצי שנה, עשינו עסקה שנתיים במצטבר".
המאשימה התנגדה לניכוי מלוא התקופה שבה הנאשם היה גם אסיר בתיק אחר וגם עצור בתיק שצורף. לטענתה, ההסכמה הייתה לחפיפה של שישה חודשים בלבד, בעוד יתרת המאסר המוסכם תרוצה במצטבר. בית המשפט קיבל את עמדתה העקרונית וקבע כי דברי ההסדר בפרוטוקול ברורים ואינם תומכים בפרשנות המאוחרת שהציג הנאשם.
בית המשפט עמד על ההבחנה בין מעצר בלבד לבין מצב שבו נאשם עצור ובמקביל מרצה מאסר בתיק אחר. נקבע כי הרציונל הרגיל של ניכוי ימי מעצר אינו מתקיים במלואו בתקופה שבה חירותו של הנאשם נשללת ממילא מכוח מאסר אחר, ולכן ככלל ימים כאלה אינם מנוכים אוטומטית.
עם זאת, לאחר גזר הדין התקבל מידע משירות בתי הסוהר שלפיו המאסר בתיק ראשון לציון הסתיים כבר ב-31 במאי 2026, עוד לפני גזר הדין בתיק הנוכחי. בית המשפט ציין כי נתון זה לא היה ידוע בעת גזר הדין, ולכן לא ניתן היה בפועל לחפוף שישה חודשי מאסר לעונש שכבר הסתיים.
כדי לקיים את הסדר הטיעון במהותו, הורה בית המשפט לנכות שישה חודשי מעצר החל מ-14 ביולי 2025, שבהם הנאשם היה עצור במקביל למאסרו בתיק האחר. בנוסף ינוכו 23 ימי מעצר שפורטו בהודעת המאשימה ו-17 ימים שבין סיום המאסר הקודם לבין תחילת ריצוי המאסר בתיק זה.
מספר התיק: ת"פ 42089-02-25.
הצטרפו לדיון
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.