בית המשפט המחוזי בנוף הגליל-נצרת הכריע במחלוקת בין שכנים בצפת על שביל גישה ברוחב כ-1.4 מטר, שמחציתו מצויה בכל אחת משתי החלקות. נקבע כי לתובעת קיימת זכות לזיקת הנאה בשביל, אך ניתן לבטל אותה אם הנתבעים ישלמו לה 26 אלף שקל, מחצית מהעלות שהוערכה להתאמת שביל חלופי בתוך חלקתה.
התובעת ביקשה להצהיר כי השביל משותף וכי הנתבעים אינם רשאים למנוע ממנה להשתמש בו, וכן להורות על רישום זיקת הנאה. היא טענה כי המדרגות והשביל "מיועדים לכניסה משותפת לשתי החלקות". הנתבעים טענו מנגד כי התובעת מבקשת לפגוע בזכות הקניין שלהם, וכי "לתובעת יש דרכי גישה חלופיות לביתה" שאינן מצריכות מעבר בחלקתם.
בית המשפט קבע כי מהמסמכים והנסיבות עולה שבשיווק המקורי של המגרשים הייתה כוונה לשימוש משותף בשביל. העובדה שזיקת ההנאה לא נרשמה במרשם לא שללה את האפשרות להכיר בזכות מכוח ההתקשרות החוזית והנסיבות.
עם זאת, נקבע כי ניתן להרחיב את חלק השביל המצוי בתחום חלקת התובעת כך שהמעבר לביתה יהיה כולו בשטחה. טענתה כי הדבר אינו אפשרי מבחינה הנדסית לא הוכחה, ובית המשפט ציין שחוות הדעת שהגישה בעצמה פירטה עבודות הנדרשות לביצוע שביל מחדש ועלותן.
מומחה התובעת העריך את עלות העבודות ב-52 אלף שקל, והערכתו לא נסתרה בחקירה. בית המשפט קבע כי מאחר שהנתבעים הם שמבקשים לשנות את המצב הקיים, אין הצדקה שהתובעת תישא לבדה בכל העלות, ולכן הורה על חלוקה שווה והעמיד את התשלום על 26 אלף שקל.
נקבע כי זיקת ההנאה תבוטל רק אם הסכום ישולם בפועל. אם לא ישולם בתוך 90 ימים, ניתן יהיה לרשום את זיקת ההנאה בהתאם לפסק הדין. אם הסכום ישולם, לא יבוצע שינוי בשביל במשך ארבעה חודשים ממועד התשלום, כדי לאפשר לתובעת לבצע התאמות בשטחה.
בשל התוצאה המעורבת לא נפסקו הוצאות. מספר התיק: ת"א 19778-07-22.
הצטרפו לדיון
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.