בית משפט השלום בתל אביב-יפו התיר לנאשם המואשם בתקיפת בת זוג שגרמה חבלה של ממש לחזור בו מהודאתו כי היה בן זוגה של המתלוננת במועד הרלוונטי. השופט איתי הרמלין דחה את בקשתו לחזור בו גם מהודאותיו כי השניים התגוררו יחד וכי קנאתו הייתה הרקע לוויכוח ביניהם. מדובר בהחלטת ביניים שניתנה לפני הסיכומים והכרעת הדין, ואין בה הכרעה אם הנאשם ביצע את העבירה המיוחסת לו.
במענה לכתב האישום בינואר 2025 כפר הנאשם בתקיפה ובחניקה, אך הודה בחמש הפסקאות הראשונות, שבהן נכתב בין היתר כי הוא והמתלוננת היו בני זוג, התגוררו יחד וכי ויכוח התגלע ביניהם במועדון על רקע קנאתו. לקראת סיום שמיעת הראיות נפרדו דרכיהם של הנאשם וסנגורו הראשון, וסנגוריו החדשים ביקשו לאפשר לו לחזור משלוש ההודאות האלה.
ההגנה טענה כי הראיות שנשמעו במשפט מלמדות שמדובר בהודאת שווא. לשיטתה, הנאשם לא הבין את המשמעות המשפטית של המונח "בן זוג", וסנגוריו החדשים סבורים שיש לפרש אותו, כאשר בני הזוג אינם נשואים, בדומה למבחנים של ידועים בציבור בדיני המשפחה. ביחס לאמירת הנאשם במשטרה כי התגורר עם המתלוננת, טענה ההגנה כי "מדובר בתיאור עובדתי-עממי של שהות פיזית, ולא בהודאה בסטטוס המשפטי של 'מגורים משותפים' כדרישת הדין". ההגנה הבהירה שאינה מייחסת לסנגור הקודם כשל בייצוג ואינה מבקשת לשמוע מחדש עדים.
המאשימה התנגדה לבקשה בשלב שבו המשפט כבר נקבע לסיכומים. היא טענה כי אילו הנאשם היה כופר בעובדות מלכתחילה, החקירות היו מתנהלות אחרת. עם זאת, לשיטתה, הקנאה, המגורים והיות השניים בני זוג "הוכחו במשפט מעבר לספק סביר". לכן הודיעה כי גם אם תותר החזרה מההודאה, היא אינה מבקשת בשלב זה להחזיר עדים לדוכן.
סעיף 153 לחוק סדר הדין הפלילי מאפשר לנאשם לחזור בו מהודאה בכל שלב של המשפט, ברשות בית המשפט ומנימוקים מיוחדים שיירשמו. בהחלטה נסקרה פסיקת בית המשפט העליון, שלפיה העילות המרכזיות לכך הן פגם ברצון החופשי, כשל בייצוג או רצון כן לחשוף את האמת העובדתית. מועד הגשת הבקשה משמש כלי עזר לבחינת השאלה אם מדובר בחזרה כנה או בתכסיס דיוני.
בית המשפט קבע כי הבקשה בנוגע להודאה בהיותם של הנאשם והמתלוננת בני זוג לא נבעה מתכסיסנות. המחלוקת החריפה בין הנאשם לסנגורו הראשון הייתה אמיתית, והסיבה לבקשה הייתה פרשנות שונה של סנגוריו החדשים למונח "בן זוג" בעבירת התקיפה. נקבע כי זו טענת חפות כנה הנגזרת משאלה משפטית, וכי בנסיבות שבהן המאשימה אינה עומדת על שמיעת העדים מחדש אין להיעתרות גם עלות דיונית ממשית.
מנגד, נקבע כי המגורים המשותפים והקנאה אינם יסודות של העבירה אלא תיאורים עובדתיים. הנאשם עצמו אמר בחקירתו במשטרה ובעדותו כי התגורר עם המתלוננת בתקופה הרלוונטית. גם המתלוננת מסרה כי הוא התגורר אצלה, והצדדים לא חקרו את העדים כדי לערער על עובדה זו.
גם הבקשה ביחס לקנאה נדחתה. בית המשפט הפנה לדברי הנאשם במשטרה ובמשפט, שבהם תיאר כיצד ראה את המתלוננת רוקדת עם גבר אחר, כעס ואמר שאינו מעוניין עוד בקשר. נקבע כי הוא לא חזר בעדותו מן ההודאה שקנאתו הייתה הרקע לוויכוח, אלא מסר פרטים נוספים שתמכו בה.
בעקבות ההחלטה יידרשו הצדדים להתייחס בסיכומיהם למשמעות המשפטית של המונח "בן זוג" בעבירה המיוחסת לנאשם, ולשאלה אם מערכת היחסים שהוכחה במשפט עומדת בהגדרה זו. בית המשפט הבהיר כי המאשימה תוכל לבקש להפנות שאלות למתלוננת או לחקור את הנאשם בנושא אם תשנה את עמדתה.
מספר התיק: ת"פ 22290-07-23.
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.