יאן יעקובוב לא יזם את תוכנית ההונאה המאורגנת שבה היו מעורבים עשרות נפגעים, לא נמנה עם המעגל הפנימי של הרשת ולא הורשע כמבצע העיקרי של עבירות המרמה. סנגורו טען כי היה גורם זוטר שהופעל בידי אחרים, וביקש להסתפק בעבודות שירות בשל מצבו הרפואי והקוגניטיבי. המדינה דרשה לפחות ארבע שנות מאסר. סגנית נשיא בית משפט השלום בנתניה, השופטת זהר דיבון סגל, קבעה כי סיווגו של אדם כמסייע אינו מבטיח שעונשו יהיה בדיוק מחצית מעונשו של המבצע העיקרי. היא מצאה שיעקובוב מילא תפקיד חיוני במערך שהונה 40 קורבנות, וגזרה עליו 26 חודשי מאסר בפועל, לצד פיצוי וקנס.
על פי כתב האישום המתוקן שבו הודה יעקובוב, מחודש ינואר 2024 ועד 3 במאי 2025 הוא פעל עם אחרים במסגרת רשת שהציבה קשישים כמטרה. חברי הרשת הציגו עצמם בפני קורבנות כנציגי חברות המספקות שירותים, כשוטרים או כעובדי בנקים, והשתמשו בהטעיה כדי לקבל שליטה מרחוק בטלפונים של הקורבנות או להשיג מהם כרטיסי תשלום וכסף. יעקובוב נטל חלק במימוש תוכנית המרמה באמצעות משיכת מזומנים מחשבונות הקורבנות בנתניה, באשדוד ובמבשרת ציון. בהמשך נפגש גם עם חלק מהנפגעים, הציג להם זהות מקצועית כוזבת ואסף מהם מעטפות ובהן כרטיסים או מזומן. בין אוגוסט 2024 למאי 2025 העביר באמצעות חלפנות כספים בנתניה 128,778 שקל מכספי המרמה לחשבונות בחו״ל.
בסך הכול, על פי עובדות כתב האישום, גנבו חברי הרשת מ-40 קורבנות 389,600 שקל ללא הסכמתם וניסו לגנוב 9,000 שקל נוספים. בין הנפגעים היו קשישים שאינם דוברי עברית. יעקובוב הורשע בריבוי עבירות סיוע לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 415 ו-31 לחוק העונשין, ובריבוי עבירות שימוש באמצעי תשלום לפי חוק שירותי תשלום.
התביעה טענה כי היקף הפגיעה, משך הפעילות, מספר הנפגעים והניצול של אוכלוסייה מוחלשת מצדיקים מתחם של שלוש עד חמש שנות מאסר. היא הכירה בנסיבותיו האישיות של יעקובוב ובחיסכון בזמן המשפט עקב הודאתו, אך ציינה שכספי המרמה לא הושבו לנפגעים, למעט שניים שקיבלו פיצוי מן הבנק, וששירות המבחן לא המליץ על טיפול. התביעה ביקשה עונש שלא יפחת מארבע שנות מאסר בפועל, פיצויים ומאסר מותנה.
הסנגור לא הכחיש את הפגיעה בקורבנות, אך ביקש מתחם שבין שמונה חודשי מאסר בעבודות שירות ל-28 חודשי מאסר. לטענתו, יעקובוב נוצל בידי אחרים, לא הכיר את תוכנית המרמה בכללותה ותפקידו היה שולי. חלקו ברווח, טען, היה פחות מאחוז מכספי המרמה. ההגנה הדגישה את קשייו הרפואיים והקוגניטיביים, את העובדה שלא הסתבך שוב בפלילים במהלך ההליך ואת נכונותו לפצות את הנפגעים מכספי קצבת הביטוח הלאומי. יעקובוב הביע חרטה בפני השופטת: ״עשיתי טעות, שטות ואני מצטער על זה״. הוא הוסיף כי אילו היה בריא לא היה מגיע למצב הזה.
השופטת קיבלה את עמדת שני הצדדים שלפיה יש לקבוע מתחם ענישה אחד לכלל העבירות, לנוכח הזיקה ביניהן ומאפייניהן הדומים. ואולם, אחדות האירוע לצורך הענישה אינה מבטלת את חומרת ריבוי המעשים והנפגעים. בגזר הדין ניתן משקל לא רק לפגיעה בזכות הקניין אלא גם לפגיעה בחופש הבחירה של אדם שהוטעה, באמון בין אנשים ובאמון באמצעי התשלום. אחד הנפגעים העיד על הנזק הכספי ועל עוגמת הנפש עקב ההונאה. השופטת הזכירה גם את הנזקים לחברות האשראי ואת העלויות שעלולות להתגלגל על ציבור הצרכנים. ביחס לבחירת הקורבנות כתבה: ״מדובר בעבירות מכוערות, בזויות, המלמדות על העדר מוסר ומצפון״.
לצד הדברים עמדה במרכז ההכרעה השאלה כיצד לגזור את עונשו של מי שהורשע בסיוע. סעיף 32 לחוק העונשין קובע שעונש המסייע הוא מחצית העונש הקבוע בחיקוק בגין העבירה העיקרית. במקרה זה העונש המרבי בגין קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות הוא חמש שנים, והנאשם הורשע בנוסף בעבירות שימוש באמצעי תשלום. ההסדר משקף הכרה בכך שבדרך כלל אשמו ומסוכנותו של המסייע נמוכים מאלה של המבצע העיקרי. אולם, כפי שהדגישה השופטת, ״אין בסיווגו כמסייע להבטיח עונש קונקרטי השווה בדיוק למחצית העונש שנגזר או היה צריך להיגזר על המבצע העיקרי״. קביעת העונש בפועל דורשת לבחון את עומק מעורבותו, משכה, תרומתו להצלחת העבירות ומידת הבנתו את מעשיו.
כך, אף שלא יזם או תכנן את המערך המורכב, יעקובוב לא הסתפק לאורך התקופה במשימות הראשונות שקיבל. השופטת ציינה כי הוא נפגש באופן ישיר עם תשעה קורבנות, רכש את אמונם והונה אותם בעצמו. העברות הכספים שביצע במשך חודשים מעידות לשיטתה גם על היקף האחריות שנטל ועל יכולת לתאם פעולות עם אחרים. היו לו הזדמנויות רבות לחדול מהמעשים, והם נפסקו רק בעקבות פעילות רשויות אכיפת החוק. ״אין המדובר באיש קצה ותפקידו אינו שולי או זניח, מדובר בחולייה בלעדיה אין״, קבעה השופטת.
טענת ההגנה לקשיים קוגניטיביים ולניצולו בידי אחרים נבחנה גם על רקע חוות דעת פסיכיאטרית מ-21 ביולי 2026, שלא הייתה בפני שירות המבחן כשגיבש את מסקנותיו. המומחה קבע כי אף שקיימת ירידה בתפקודים, ״הרי שלא מדובר בירידה הגורמת לפגיעה בכושר השיפוט״. בבדיקה הפגין יעקובוב הבנה של פרטי האישום ותפקידי המשתתפים במשפט. השופטת הוסיפה כי טענות ההגנה בדבר ניצולו וריחוקו מהפעילות לא היו חלק מעובדות כתב האישום המוסכמות, וכי טיב הפעולות השיטתיות שביצע אינו מתיישב עם חוסר הבנה של המתרחש. גם אילו היה תפקידו זוטר יותר, הוסיפה, יש אינטרס ציבורי בהרתעת אנשים מפני קבלת תפקידים מסוג זה במערך עברייני.
השופטת השוותה את המקרה לנאשם אחר באותה פרשה, שהוציא מחשבונות 58 קורבנות 592,200 שקל ונידון ל-14 חודשי מאסר בתוך מתחם של 14 עד 36 חודשים. במקרה ההוא הייתה הסכמה שמדובר בגורם זוטר, שלא הכיר את פרטי התוכנית ולא פגש בקורבנות. ליעקובוב, למרות סכום המרמה הנמוך יותר ומספר הנפגעים הקטן יותר, הייתה מעורבות ישירה ונרחבת יותר. תוך התחשבות בעקרון אחידות הענישה ובפסיקה בעבירות דומות, נקבע מתחם של 24 עד 48 חודשי מאסר.
יעקובוב, יליד 1964, נעדר עבר פלילי ומוכר כבעל 100% נכות לצמיתות. השופטת הכירה בכך שמאסר עלול להיות קשה עבורו בהשוואה לאסירים אחרים, אך המסמכים הרפואיים שהוגשו העידו על יציבות תפקודית וניידות ולא הוכיחו שאינו מסוגל לרצות מאסר או שהמאסר יקצר את תוחלת חייו. נוכח הפסיקה בדבר החריגה המצומצמת ממתחם הענישה מטעמי צדק, היא לא מצאה הצדקה לחרוג מהמתחם. גם נכונותו להביע חרטה, תנאי המעצר הממושכים והיעדר הרשעות קודמות נשקלו לזכותו. מנגד, הוא לא התייצב לכל הדיונים, כך שנדרש צו הבאה; תסקיר המבחן תיאר נטילת אחריות חלקית וקושי להציע לו טיפול מועיל, ולמרות הצהרותיו לא שולם מטעמו אפילו פיצוי סמלי לנפגעים.
בסופו של דבר גזרה השופטת על יעקובוב 26 חודשי מאסר בפועל, שישה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים בגין עבירות מרמה והונאה ועבירות לפי חוק שירותי תשלום, קנס של 1,800 שקל או עשרה ימי מאסר תמורתו, ופיצוי בסך 40,000 שקל שיחולק באופן יחסי בין נפגעי העבירה, למעט שניים שצוינו בגזר הדין. השופטת הבהירה כי מצבו הכלכלי של נאשם אינו קובע את שיעור הפיצוי הפלילי, שנועד לספק סעד מהיר לנפגע ואינו ממצה את הסעדים העשויים לעמוד לרשותו בהליך אזרחי.
ת״פ 57779-05-25

דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.