אזרח ישראלי שהתגייס לצה״ל לפי הכוונת מפעיל בארגון טרור, לאחר שכבר גנב נשק צבאי והעביר אמצעי לחימה לגורמים עוינים, נידון ל־24.5 שנות מאסר בפועל. הנאשם הודה בכתב אישום מתוקן בעבירות ביטחון חמורות, בהן חברות פעילה בארגון טרור וסיוע לאויב במלחמה. התביעה ביקשה להפריד בין גניבת הנשק בשנת 2019 לבין פעילותו המאוחרת בארגון ולהעניש במצטבר. ההגנה טענה שמדובר באירוע אחד וביקשה ענישה מתונה יותר, בין היתר משום שלא הוכח נזק גופני ישיר. הרכב השופטים קיבל את ההפרדה בין האירועים, הטיל ארבע וחצי שנות מאסר בגין הראשון ו־20 שנים בגין השני, והורה לרצות את העונשים בזה אחר זה.
הסיפור התחיל בשנת 2019, בעקבות צו הריסה מנהלי שהוצא לבית אביו של הנאשם. על פי עובדות כתב האישום המתוקן שבהן הודה, בעקבות הצו החליט לפעול נגד המדינה וביטחונה. בבוקר 19 בספטמבר באותה שנה הגיע לאזור יתיר, שבו שהו חיילים, וגנב רובה M4, מחסנית וסמן לייזר שהיו מונחים לצד חייל שישן במקום. הוא הסתיר את אמצעי הלחימה סמוך לביתו ושמר אותם במשך תקופה ארוכה. בית המשפט ראה בגניבה פעולה מתוכננת בעלת סיכון ביטחוני כשלעצמה, ולא אירוע מזדמן של נטילת רכוש.
רצף הפעילות המאוחר כלל קשרים עם גורמים ברצועת עזה, הזדהות עם מאבקם של ארגוני טרור והבעת רצון להצטרף לגדודי עז א־דין אלקסאם. בסופו של דבר גויס הנאשם לארגון כתאאב אלמג׳אהידין, שהוכרז ארגון טרור לפי הדין הישראלי. הקשרים עם מפעיל ברצועת עזה התנהלו בין היתר באמצעות אפליקציית טלגרם. המפעיל ביקש לברר אם יש בסביבת הנאשם אמצעי לחימה שניתן להשיג. הנאשם השיב שברשותו הרובה והתחמושת שגנב, והציע להעבירם בעצמו לגדה המערבית, ולא להמתין לאחרים שיגיעו לאסוף אותם.
בהמשך תיאם הנאשם העברת נשק ותחמושת לשטחי הרשות הפלסטינית, על פי הוראות שקיבל. במהלך פעילותו נדרש גם לאסוף מידע ממקומות שונים בישראל. כתב האישום תיאר צילום של בסיס צבאי והעברת הצילומים למפעיל, צילום מקומות בבאר שבע, לרבות תחנת רכבת, מסירת דיווח על אימון צבאי באזור מגוריו והעברת שמות, מספרי טלפון ותמונות של חיילים בדואים המשרתים בצה״ל. בהכרעת העונש הבהיר בית המשפט כי גם פרטי מידע שנראים במבט ראשון זמינים או חסרי חשיבות עלולים לקבל משמעות אחרת כאשר הם נמסרים בהכוונה של ארגון טרור.
השיא מבחינת בית המשפט היה החלטתו של הנאשם להתגייס לצבא עצמו, בהנחיית מפעילו. בגזר הדין נכתב כי ״לא ניתן להפריז במשמעות של עצם תחילת הליכי הגיוס לצה״ל״. הוא התגייס ב־22 במאי 2022, שלח למפעיל תמונה שלו במדים ונענה כי מעמדו החדש יוכל לאפשר לו לספק מידע על צה״ל. בית המשפט כינה את הנאשם מי שמלכתחילה ״נשתל״, ואף ״גייס חמישי״ בתוך הצבא. הוא הדגיש את ההבדל בין חייל שמוסר מידע לאחר שכבר התגייס ובין אדם שפועל בשליחות ארגון טרור עוד לפני הגיוס, ומתחיל את שירותו הצבאי מתוך מטרה לנצל את הגישה שתעמוד לרשותו. הפעילות הופסקה עם מעצרו ב־30 במאי 2022, ימים ספורים לאחר הגיוס. ההכרעה לא קבעה כי בעקבות פעילותו נגרמו נפגעים או נזק גופני קונקרטי, אלא הצביעה על הסיכון הממשי והרחב שטמון במעשים.
הסדר הטיעון הוצג בדצמבר 2025, לאחר שהסתיימה שמיעת הראיות ואף הוגשו סיכומי התביעה. הנאשם חזר בו מכפירתו והודה בכתב אישום מתוקן, אך הצדדים לא הגיעו להסכמה על העונש. התביעה ביקשה מתחם של ארבע עד שש שנות מאסר בגין גניבת הנשק והסלקתו, ומתחם של 18 עד 24 שנות מאסר בגין פעילות הטרור המאוחרת. היא עתרה לעונש מצטבר של 26 שנות מאסר, והדגישה את התכנון, התעוזה, השימוש במעמד האזרחי והפגיעה האפשרית בביטחון המדינה. ההגנה ביקשה לראות במכלול רצף אחד, לקבוע מתחם כולל של חמש עד 12 שנות מאסר ולגזור עונש בתחתיתו.
הסנגור הפנה לכך שהמעשים התרחשו לפני מלחמת חרבות ברזל ושלא הוכח שהתממש נזק ישיר בנפש או ברכוש. הוא הדגיש שהנאשם נעדר עבר פלילי, הודה לבסוף במעשיו ושההעמדה לדין והמעצר הממושך מלווים בתנאים קשים. הנאשם עצמו הביע צער וטען שהוא משלם מחיר קשה בשל החזקתו באגף ביטחוני. הוא הוסיף כי הוא חושב ״לעשות משהו טוב למען המדינה״. התביעה, מנגד, סברה שאין בנסיבות האישיות כדי להמעיט ממשקל המניע האידיאולוגי, והתנגדה לטענה שההימשכות של ההליך צריכה להקל עמו באופן משמעותי.
בית המשפט נדרש תחילה לשאלה אם מדובר באירוע עונשי אחד או בשני אירועים נפרדים. אף שגניבת הנשק הייתה שלב קודם בחלק מן הפעילות המאוחרת, חלפו שנים בין הגניבה לבין העברת האמצעים לגורמים עוינים. לפי גזר הדין, המעבר מפעולה עצמאית בשנת 2019 להתקשרות עם ארגון טרור ולפעולה בהכוונתו בשנים 2021 ו־2022 הצדיק הבחנה עונשית. על כן נקבעו מתחמים נפרדים. בית המשפט שקל גם את ההלכה המבחינה בין מעשים המצויים בקשר הדוק לבין רצף עבירות שאפשר להפרידו לאירועים עצמאיים לעניין גזירת העונש.
בהנמקה הודגש שהנאשם לא הסתפק בהזדהות מילולית. הוא ביקש להתגייס לארגון, עבר בדיקות התאמה, קיבל משימות, אסף והעביר מידע ופעל להעברת נשק. לפי גזר הדין הוא אף סירב להצעת תשלום עבור פעילותו, עובדה שהרכב השופטים פירש כעדות לעוצמת המניע האידיאולוגי. התנהלות באמצעות שמות בדויים והודעות שנמחקות אוטומטית לימדה, לשיטת בית המשפט, על תחכום ועל מאמץ להימנע מחשיפה. מנגד, צוינה במפורש העובדה שלא נטען ולא הוכח נזק ישיר קונקרטי שנגרם מן הפעילות, ושאין להשוות נזק אפשרי לתוצאה שהתרחשה בפועל.
בית המשפט נתן משקל מיוחד לכך שמדובר באזרח ישראלי שקיבל על עצמו משימות עבור ארגון טרור נגד מדינתו. בגזר הדין הוזכרה ההבחנה בפסיקת בית המשפט העליון בין ״מרגלים מבית״ לבין ״מרגלים מחוץ״, בהקשר של חומרת הפרת האמון והסיכון. בעניין הגיוס לצה״ל צוין כי הרכב השופטים לא מצא מקרה דומה שבו עצם ההתגייסות הייתה חלק ממשימת ארגון הטרור. הקביעה הזאת התייחסה לנסיבות ההליך שבפניו, ולא להכרזה על תקדים משפטי מחייב לכל מקרה עתידי.
לעניין העונש בתוך המתחמים, השופטים שקלו לקולה את גילו של הנאשם, עברו הפלילי הנקי ואת הודאתו, אך הזכירו שההודאה הגיעה בשלב מתקדם מאוד של המשפט. הם שקלו גם את תנאי המעצר והדגישו את הצורך בהרתעה בעבירות ביטחון. נקבעו ארבע וחצי שנות מאסר בגין גניבת הנשק ו־20 שנות מאסר בגין אירוע הטרור. הרכב השופטים סבר שהחומרה המצטברת מצדיקה שלא לחפוף בין התקופות, וציין כי ״העונשים ירוצו במצטבר האחד לשני״, ולכן גזר 24.5 שנות מאסר שיימנו מיום המעצר. נוסף לכך הוטלו מאסרים מותנים של 12 חודשים ושל שישה חודשים, בהתאם לסוגי העבירות ולתקופות שנקבעו, וכן קנס בסך 25,000 שקל או 90 ימי מאסר תמורתו. ההחלטה להצטברות היא שהפכה את ההפרדה בין האירועים לקביעה בעלת השפעה מעשית כה גדולה על משך המאסר.

דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.