כספומט נעקר ממקומו בגדרה באמצעות רכב שברולט ורצועת גרירה, אך ניסיון להוציא את קופסת המתכת ובה שטרות הכסף נכשל. שני אחים שהודו בתכנון המעשה ובביצועו הורשעו בקשירת קשר לפשע, בניסיון גניבה, בהיזק במזיד ובהסתייעות ברכב לביצוע עבירה. המדינה ביקשה מאסר ממושך וחילוט של הרכב, בעוד ההגנה ביקשה להסתפק בענישה שתאפשר שיקום, על יסוד תסקירי שירות המבחן. השופט יריב בן דוד קבע כי התכנון, התעוזה והנזק מחייבים מאסר ממשי, וגזר על כל אחד מהאחים 15 חודשי מאסר בפועל, לצד קנס ופיצוי. בכך נדחתה האפשרות להמיר את המאסר בעבודות שירות, אף שלא נגנב כסף מתוך הכספומט.
על פי כתב האישום המתוקן שבו הודו סאלם קורעאן ויוסף קורעאן, השניים קשרו קשר לעקור מכשיר למשיכת מזומנים ולגנוב את תכולתו. הם הצטיידו מראש בשברולט סילוורדו שהיה בבעלות אחד מהם, ברצועת גרירה, בכלי פריצה, בכפפות ובמסכות פנים. בליל 14 במאי 2025 הגיעו לצומת שדרות בגין וחיים הרצוג בגדרה. השניים ירדו מהרכב רעולי פנים ועטויי כפפות, חיברו את הרצועה לכספומט ומשכו אותו ממקומו בכוח הרכב.
עקירת המתקן לא סיימה את המשימה שתכננו. השניים ניסו לפרוץ אל קופסת המתכת הפנימית שבה הוחזקו השטרות, אך לא הצליחו להוציא אותה. כאשר חשדו שעובר אורח הבחין בהם, נמלטו מהמקום. נזקו של הכספומט הוערך ב־30,000 שקל. ההבחנה בין הניסיון להשיג כסף לבין הנזק שנגרם בפועל עמדה במרכז גזר הדין: אף שהגניבה עצמה לא הושלמה, בית המשפט ראה במעשה פגיעה משמעותית ברכוש ובתחושת הביטחון של הציבור.
בהליך המשפטי הודו השניים בעובדות כתב אישום מתוקן. התביעה הדגישה כי לא מדובר בהחלטה רגעית אלא במבצע שהצריך אמצעי הסוואה, ציוד ייעודי ורכב כבד. היא ביקשה לקבוע מתחם ענישה של 18 עד 36 חודשי מאסר ולהטיל על הנאשמים עונשים בשליש התחתון שלו. נוסף על מאסר, ביקשה התביעה קנס משמעותי, פיצוי, מאסרים מותנים, פסילת רישיון נהיגה וחילוט רכב השברולט, ששימש כלי מרכזי בעקירת הכספומט. עם זאת הכירה בכך שמדובר בשני נאשמים ללא הרשעות קודמות, שהודו וחסכו זמן שיפוטי.
הסנגור ביקש לראות באירוע מעידה יחידה של שני אנשים צעירים, שהיו נתונים למצוקות כלכליות, הוכו בהלם מן המעצר ולקחו אחריות על המעשים. הוא הזכיר כי השניים שהו כשלושה חודשים במעצר ממש, ולאחר מכן תקופה נוספת בפיקוח אלקטרוני, ושיתפו פעולה עם שירות המבחן ללא הפרות. לגבי האח הראשון ביקש לקבל את ההמלצה למאסר קצר בעבודות שירות; לגבי השני ביקש צו מבחן ושירות לתועלת הציבור או תסקיר נוסף. במהלך הטיעונים הגיעו הצדדים להבנה אחרת באשר לרכב: במקום חילוטו בפועל, יופקד סכום של 5,000 שקל.
שירות המבחן הציג תמונה אישית מורכבת של סאלם, שהיה בן 25 על פי התסקיר. הוא תיאר קשיים כלכליים מילדות, לימודים שנקטעו מוקדם, חובות, קושי בהצבת גבולות והשפעתם של קשרים עם חברה שולית. לצד גורמי הסיכון ציין השירות כי עבד בעבר באבטחה ובהמשך בתיקון גגות, ניסה לשמור על רציפות תעסוקתית והביע רצון להתנתק מגורמים שוליים. ניסיון לשלבו בתוכנית ייעודית לצעירים לא הבשיל לתוכנית מתאימה, ולבסוף המליץ השירות על צו מבחן בשיחות פרטניות ועל מאסר קצר בעבודות שירות. סאלם אמר בבית המשפט: ״אני מצטער על מה שעשיתי״.
התסקירים של יוסף, בן 28, נשוי ואב לשלושה ילדים קטנים, הציגו מסלול שונה. הוא סיפר על שנות עבודה באבטחה ובהתקנת פאנלים סולריים, ועל הלחץ הכלכלי בתקופה שקדמה לעבירה. בשירות המבחן השתתף בקבוצת עצורי בית, הביע בושה, שיתף בקשייו והסכים להשתלב בטיפול. הוא היה ברשימת המתנה לקבוצה טיפולית, והשירות המליץ על צו מבחן לשנה ו־140 שעות שירות לתועלת הציבור. גם יוסף הביע חרטה ואמר: ״אני מצטער על הטעות שעשיתי, למדתי ממנה ולא אחזור עליה״.
בגזר הדין הבחין השופט בין נכונות לטיפול לבין שיקום שמצדיק חריגה ממתחם הענישה. הוא בחן פסיקה קודמת במקרים של עקירת כספומטים, ובמיוחד את משקלם של תכנון מוקדם ונזק לרכוש. בית המשפט קבע כי האחים פעלו יחד כשותפים מלאים: אמנם הרכב היה בבעלות אחד מהם, אך שניהם הגיעו מוסווים, חיברו את אמצעי הגרירה וניסו לפרוץ למתקן. מכאן שלא נמצא הבדל משמעותי בחומרת מעשיהם שמצדיק מתחם או עונש שונה.
בית המשפט תיאר את העבירה כ״אופרציה עבריינית נועזת וחסרת עקבות״, וציין שהרווח הכספי לא מומש, אולם הביצוע כבר הסב נזק והעמיד סכנות נוספות. עקירת מתקן כבד במרחב הציבורי יכולה ליצור מפגע בטיחותי, וסוג כזה של פעולה עלול גם להסלים למרדף או לעימות עם כוחות האכיפה. על רקע זה קבע מתחם של 15 עד 30 חודשי מאסר לשני הנאשמים, נמוך מן המתחם שביקשה התביעה, אך רחוק מהענישה הקהילתית שהציע שירות המבחן לאחד מהם.
באשר לשיקום, השופט הבהיר כי לפי הפסיקה, עצם קיומו של תהליך טיפולי חיובי אינו מוביל אוטומטית לסטייה מהמתחם. בגזר הדין הובאו דברי בית המשפט העליון שלפיהם יש להיזהר מפני מצב שבו ״החריג מרוקן מתוכן את הכלל״. השופט אף קבע כי ״לא ניתן להצביע על מדרג חומרה משמעותי בין השניים״. הוא יישם את עקרון השיקום החריג על שני הנאשמים: ההודאה, התקופה במעצר, ההרתעה שחוו והנכונות לטיפול נשקלו לטובתם, אך לא הצדיקו ויתור על מאסר בפועל. הוא הדגיש גם שהמלצות שירות המבחן הן שיקול חשוב, ולא הכרעה המחייבת את בית המשפט.
העונש שנקבע לשניהם הוצב בתחתית המתחם: 15 חודשי מאסר בפועל לכל אחד, בניכוי ימי המעצר. נוסף לכך נגזרו תשעה חודשי מאסר על תנאי לעבירת רכוש מסוג פשע ושישה חודשי מאסר על תנאי לעבירות רכוש מסוג עוון או קשירת קשר, בתנאים שנקבעו. כל אחד חויב בקנס של 10,000 שקל ובפיצוי של 15,000 שקל למתלונן. עוד נקבעה הפקדה של 5,000 שקל חלף חילוט הרכב, בהתאם להבנת הצדדים. כך הסתיים ניסיון הגניבה ללא שלל כספי, אך עם עונשי מאסר וחיובים כספיים ממשיים.

דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.