השופט עדי סומך קבע כי עורך הדין דוד גדנסקי הפר חובות מקצועיות כלפי רוכשת נכס בירושלים בעקבות טיפול שהתמשך במשך יותר מ-20 שנה ברישום הזכויות. עם זאת, בית המשפט דחה את מרבית ראשי הנזק הכספיים שתבעה הרוכשת ופסק לה 30 אלף שקל בגין נזק לא ממוני, לצד 7,000 שקל הוצאות ו-15 אלף שקל שכר טרחת עורכת דין.
צריכים עו"ד?
התובעת הגישה נגד עו"ד גדנסקי תביעה כספית בסך 232,500 שקל. היא טענה כי התרשל בייצוגה בעסקת מכר מאפריל 2003 לרכישת נכס מקרקעין בירושלים וכי לא השלים במשך שנים את רישום זכויותיה. במקור ביקשה גם צו שיורה להשלים את הרישום, אך סעד זה נמחק לאחר שהזכויות נרשמו על שמה במהלך ניהול התביעה. התובעת טענה בין היתר כי שילמה לעורך הדין את מלוא שכרו וכי הוא היה אחראי לטיפול בהסכם וברישום. היא העלתה גם טענות הנוגעות להיטל השבחה, לאפשרות למכור את הנכס ולעוגמת הנפש שנגרמה לה. בעדותה, בהתייחס למחלוקת סביב היטל ההשבחה, אמרה: "אז אמרתי, יכול להיות, אבל הוא היה אמור לעזור לנו בכל התהליך".
עו"ד גדנסקי הכחיש כי ייצג את התובעת בעסקת המכר וטען כי היא ובעלה בחרו שלא להיות מיוצגים וכי לא שילמו לו שכר עבור ייצוגם. הוא טען שהפעולות שעשה בעניינה היו פעולות נקודתיות שנלוו לייצוג המוכרים. כאשר נשאל כיצד עמדה זו מתיישבת עם פעולות משפטיות שביצע עבור התובעת, השיב: "יכול להיות שאני בן אדם טוב מדי, אדוני יחייב אותי על זה." בית המשפט דחה את טענת ההתיישנות שהעלה הנתבע. הוא קבע כי בכל הנוגע לרישום זכויות במקרקעין מדובר בחובה מקצועית נמשכת וכי בנסיבות העניין אין לראות במועד כריתת ההסכם כמועד שבו בהכרח נולדה עילת התביעה.
לאחר בחינת הראיות קבע השופט סומך כי בין הצדדים התקיימה לכל הפחות מערכת יחסים מקצועית שהטילה על עורך הדין חובות כלפי התובעת. בין הפעולות שביצע עורך הדין מנה בית המשפט הגשת הצהרות לרשויות המס, טיפול בהשגה על שומת מס, פנייה בעניין דיירים מוגנים ורישום הערת אזהרה לטובת התובעת. בית המשפט ציין כי אין הכרח לקבוע אם ייצוג התובעת היה פורמלי, מלא או חלקי. די בכך שעורך הדין היה מעורב ישירות בענייניה וביצע פעולות שנועדו לקדם את זכויותיה כדי להקים חובת זהירות מקצועית. עוד נקבע כי גם אילו התקבלה טענתו שייצג פורמלית רק את המוכרים, עשויה הייתה לקום כלפי התובעת חובת זהירות משום שלא הייתה מיוצגת והסתמכה על פעילותו המקצועית.
בכל הנוגע להיטל ההשבחה, לעומת זאת, קיבל בית המשפט את עמדת הנתבע. נקבע כי התובעת לא סתרה את הטענה שהצדדים הסכימו שהיטל ההשבחה יחול עליה וכי היא לא הכחישה שטיוטת הסכם המכר הועברה לעיונה ולעיון בעלה מראש. לכן נדחתה דרישתה לפיצוי של 72,500 שקל בגין רכיב זה. מוקד האחריות שנקבע היה הטיפול ברישום הזכויות. בית המשפט קבע כי הבעיות הצפויות ברישום היו ידועות כבר לפני חתימת הסכם המכר וכי היה על עורך הדין לפעול מראש להסדרתן, להצטייד במסמכים המתאימים או להבהיר לתובעת שהרישום צפוי להימשך זמן רב. השופט קבע כי רק בשנת 2007 הוגשה לראשונה בקשה לרישום הערת אזהרה לטובת התובעת, וכי לא ניתן הסבר מספק לכך שפעולות הכרחיות נמשכו שנים. עוד נקבע כי הנתבע העביר את מלוא כספי הפיקדון למוכר אף שלא התקבל אישור העירייה, בניגוד למנגנון שנקבע בהסכם. בסיכומו של עניין נקבע כי לעורך הדין הייתה "תרומה רבה בסחבת" שהובילה לעיכוב ברישום.
בית המשפט דחה את דרישת התובעת ל-80 אלף שקל בגין הטענה שלא יכלה למכור את הנכס, לאחר שלא הוצגה עסקה קונקרטית שסוכלה, קונה פוטנציאלי או נזק כספי מוגדר. גם דרישה ל-20 אלף שקל בגין שכר טרחת עורך דין חלופי נדחתה בשל היעדר קבלה, חשבונית או אסמכתה אחרת לתשלום. לעומת זאת, התקבלה חלקית דרישת התובעת לפיצוי בגין נזק לא ממוני. בית המשפט קבע כי חל עיכוב ממושך וחריג של יותר מ-20 שנה וכי בהתנהלות עורך הדין ניכרו סחבת ופרקי שיהוי. מנגד צוין כי גם מצד התובעת לא ננקטו במשך תקופה ארוכה פעולות אקטיביות לקידום העניין. בשל כך הועמד הפיצוי על 30 אלף שקל, לעומת 60 אלף שקל שנתבעו בראש נזק זה.
בסך הכל חויב עו"ד גדנסקי לשלם לתובעת 30 אלף שקל בגין נזק לא ממוני, 7,000 שקל הוצאות משפט ו-15 אלף שקל שכר טרחת באת כוחה.
הצטרפו לדיון
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.