השופט עידן שניר גזר 23 חודשי מאסר בפועל על נהג שהודה כי נהג בכביש 3 בזמן שהיה פסול לנהיגה מכוח שתי פסילות שיפוטיות, אחת לעשר שנים והשנייה לצמיתות. לצד המאסר נגזרו עליו 12 חודשי מאסר על תנאי, פסילה לצמיתות וקנס בסך 5,000 שקל.
הנאשם הורשע על פי הודאתו בכך שב-17 במאי 2026, בשעה 22:42 לערך, נהג ברכב פרטי בכביש 3 סמוך לקילומטר 256. באותה עת היה פסול לנהיגה ביודעין מכוח שני תיקים קודמים, ורישיון הנהיגה שלו פקע באוקטובר 2020. הוא נהג גם ללא פוליסת ביטוח תקפה המכסה את נהיגתו. העבירות שבהן הורשע הן נהיגה בזמן פסילה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה, נהיגה כשרישיון הנהיגה פקע מעל שנתיים לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה ונהיגה ללא פוליסת ביטוח לפי סעיף 2 לפקודת הביטוח. הנאשם הודה בכל העובדות שיוחסו לו כבר בפתח הדיון.
המאשימה ביקשה להחמיר בעונשו וטענה כי זו הפעם השמינית שבה הוא מורשע בנהיגה בזמן פסילה. לפי טיעוניה, עברו התעבורתי כולל 109 הרשעות קודמות, ובהן שבע הרשעות קודמות בנהיגה בזמן פסילה ו-17 הרשעות בגין נהיגה כשרישיון הנהיגה פקע. לטענתה, מאסרים ופסילות שהוטלו עליו בעבר לא הרתיעו אותו. ההגנה ביקשה לקבוע מתחם שבין שישה ל-20 חודשי מאסר ולמקם את העונש בין עשרה ל-12 חודשים. היא ביקשה להתחשב בהודאה, בנטילת האחריות, בחיסכון בזמן שיפוטי, בגילו ובמצבו המשפחתי. הנאשם עצמו אמר כי הוא מתחייב שלא לנהוג שוב והצהיר: "אני לא אגע ברישיון בכלל".
בית המשפט קבע כי העבירה המרכזית והחמורה ביותר היא הנהיגה בזמן פסילה, וכי במקרה הנדון חומרתה מוגברת משום שהנאשם הפר שתי פסילות משמעותיות, ובהן פסילה לצמיתות. השופט שניר קבע כי מדובר בהפרה של שני צווים שיפוטיים שניתנו בנוכחות הנאשם וכי "מידת הזלזול שהופגנה היא ברף העליון ממש". לאחר סקירת מדיניות הענישה דחה בית המשפט את מתחם הענישה שהציעה ההגנה כבלתי מתאים לנסיבות המקרה. בהמשך בחן את עברו של הנאשם וקבע כי האישום הנוכחי הוא הפעם השמינית שבה נתפס נוהג בזמן פסילה והפעם העשרים שבה נהג כשרישיונו אינו תקף. השופט גם לא קיבל את טענת ההגנה שיש לראות בעבירה הנוכחית כאירוע נפרד מן העבירות הקודמות. לדבריו, העובדה שחלפו כשלוש שנים מן העבירה הקודמת אינה מנתקת את "שרשרת העבירות" שנפרשת על פני שנים.
בית המשפט זקף לזכות הנאשם את הודאתו המוקדמת, את החיסכון בזמן שיפוטי ואת נסיבותיו האישיות. עם זאת, השופט קבע: "אודה על האמת כי לא התרשמתי מכנותה של החרטה שהביע הנאשם". לדבריו, הנאשם לא עבר הליך שיקומי ולא פנה לטיפול אצל גורמי מקצוע. לאחר שקלול הנתונים קבע בית המשפט שיש למקם את הנאשם בקצה העליון של מתחם הענישה שקבע. השופט בחן גם אפשרות לסטות מן המתחם לחומרה לצורך הגנה על הציבור, אך החליט שלא לעשות זאת בשל נטילת האחריות בשלב מוקדם ונסיבותיו האישיות של הנאשם.
על הנאשם נגזרו 23 חודשי מאסר בפועל, שמניינם מיום מעצרו, 17 במאי 2026. בנוסף נגזרו 12 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים בגין עבירת נהיגה בזמן פסילה או נהיגה ללא רישיון שפקע מעל שנתיים, פסילה לצמיתות מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה וקנס של 5,000 שקל. בית המשפט ביקש משירות בתי הסוהר לשלב את הנאשם בהליך טיפולי בתקופת מאסרו.
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.