בית המשפט העליון קיבל את ערעורו של חבר הכנסת וסגן יושב ראש הכנסת ניסים ואטורי בתביעת לשון הרע שהגיש בעקבות תגובה שפורסמה לציוץ שלו ברשת X. פסק דינו של בית המשפט המחוזי בוטל, ופסק דינו של בית משפט השלום, שחייב את המשיב לשלם לוואטורי פיצוי של 10,000 שקל והוצאות של 7,000 שקל, הושב על כנו. בנוסף חויב המשיב ב-4,000 שקל הוצאות בבית המשפט העליון.
ההליך נולד לאחר שוואטורי פרסם ברשת X צילום שלו עם שר המשפטים, בסמוך לאחר שחוק יסוד: השפיטה (תיקון מס' 3) עבר בכנסת, וכתב: "החוק עבר. תחי מדינת ישראל". המשיב הגיב לפרסום בכינויי גנאי, ובהם "המושחת באדם", "חסר השכלה", "עוכר ישראל" ו"איש זדוני דוחה". בית משפט השלום טבריה קיבל את תביעתו של ואטורי. הוא קבע כי חלק מהביטויים שנכתבו הם בגדר דעה שאינה עולה כדי לשון הרע, אך סיווג את המילה "מושחת" בהקשר הקונקרטי כניסיון להציג את ואטורי כעבריין. בית המשפט דחה את טענות המשיב להגנת אמת בפרסום ולתום לב, וכן דחה את הטענה שמדובר בתביעת השתקה.
המשיב ערער לבית המשפט המחוזי נוף הגליל-נצרת. המחוזי קיבל את הערעור על סמך כתבי הטענות, סיווג את הדברים מחדש כ"הבעת דעה" ולא כ"קביעת עובדה" ודחה את התביעה. הוא קבע כי בהקשר של המחאה נגד הרפורמה המשפטית אדם סביר יראה בדברים גידופים סובייקטיביים, וסבר כי גם אם מדובר בלשון הרע עומדת למשיב הגנת תום הלב. ואטורי טען בבית המשפט העליון כי המחוזי שגה כשהתערב בפסק דין שניתן לאחר שמיעת ראיות ועדים. הוא טען כי סיווג הפרסום כהבעת דעה היה שגוי, בין היתר משום שהמשיב עצמו ניסה להוכיח את דבריו במסגרת הגנת "אמת דיברתי". מנגד טען המשיב כי דבריו היו הבעת דעה לגיטימית בתום לב וכי התביעה היא "תביעת השתקה" שנועדה להשתיק ביקורת ציבורית.
השופט אלכס שטיין, שכתב את פסק הדין המרכזי, קבע כי מילים דוגמת "מושחת", "שקרן" ו"עבריין" הן "ביטויי תפר", שעשויים בנסיבות מסוימות להיתפס כהבעת דעה ובנסיבות אחרות כטענה עובדתית. לדבריו, אין לקבוע מראש כי ביטוי כמו "מושחת" הוא תמיד דעה סובייקטיבית, ויש לבחון כל מקרה לפי נסיבותיו והקשרו. בית המשפט העליון קבע כי המחוזי שגה כשהפך את פסק הדין של הערכאה הדיונית ללא הצדקה מספקת. בית משפט השלום הסתמך על התרשמות ישירה מהראיות ומעדות המשיב, וקבע כי במקרה המסוים המשיב ביקש לייחס לוואטורי תכונה עבריינית. בפסק הדין של השלום נאמר כי המשיב "טען עובדתית כי התובע מושחת ועבריין ואף עמד על טענותיו גם בחקירה הנגדית".
השופט שטיין קבע כי פסק דינו של השלום לא נפגם בטעות וכי הפיצוי בסך 10,000 שקל שיקף בין היתר את הפגיעה המועטה יחסית בשמו הטוב של ואטורי, את היקפו המצומצם של הפרסום ואת החשיפה המועטה יחסית שלה זכה. גם טענת המשיב שמדובר בתביעת השתקה נדחתה. השופט דוד מינץ הסכים לפסק דינו של שטיין. השופטת גילה כנפי-שטייניץ הצטרפה לתוצאה, אך ציינה כי "לא מן הנמנע שהביטוי שלפנינו הוא משום הבעת דעה ולא עובדה". היא מצאה כי די בכך שהמחוזי העניק למשיב את הגנת תום הלב מבלי להתמודד עם קביעת השלום שלפיה לא הורם הנטל הנדרש לעניין זה. בסופו של דבר הוחלט לקבל את בקשת רשות הערעור ולדון בה כבערעור, לקבל את הערעור, לבטל את פסק הדין המחוזי ולהותיר את פסק הדין של בית משפט השלום על כנו. המשיב חויב גם בהוצאות של 4,000 שקל בבית המשפט העליון.
רע"א 65005-03-26
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.