בית המשפט לענייני משפחה בירושלים דחה תביעה של אם נגד אבי בתה לפיצוי של 100,000 ₪ בגין לשון הרע ורשלנות, אף שקבע כי שתי אמירות בסרטון פייסבוק שפרסם האב מהוות לשון הרע. השופט משה בראון קבע כי הגנת אמת בפרסום אינה עומדת לנתבע משום שלא היה עניין ציבורי בפרסום הנוגע לקטינה ולסכסוך המשפחתי, אך קיבל את הגנת תום הלב לפי סעיף 15(3) לחוק איסור לשון הרע. כל צד יישא בהוצאותיו.
הצדדים קיימו קשר קצר וממנו נולדה בתם המשותפת. ברקע התביעה היו הליכים נוספים שעסקו במזונות, באחריות הורית ובזמני שהות, וכן תיק הוצאה לפועל שפתחה התובעת לגביית מזונות. ב-6 בספטמבר 2022, לאחר שהנתבע גילה כי חודשו נגדו הליכי הוצאה לפועל ועיקולים אף שביצע תשלום מזונות ב-29 באוגוסט, הוא צילם סרטון בחניית לשכת ההוצאה לפועל בתלפיות והעלה אותו לעמוד הפייסבוק שלו. התובעת טענה כי הסרטון "פוגעני ומכפיש" וכולל האשמות שווא בדבר ניכור הורי והחזקת הילדה כבת ערובה. היא טענה כי לא מנעה קשר בין האב לבתו וכי הסרטון גרם לזיהויה בידי מכרים ופגע בשמה הטוב. הנתבע טען מנגד כי דבריו היו "אמת לאמיתה", כי התובעת חסמה את ערוצי התקשורת עמו למשך שלושה שבועות, וכי עומדות לו הגנת אמת בפרסום והגנת תום הלב.
בית המשפט בחן ארבע אמירות מתוך הסרטון. הוא קבע כי האמירה שלפיה התובעת מחזיקה את בתו של הנתבע "בת ערובה", לצד הטענה שהוא אינו רואה אותה שלושה שבועות, וכן האמירה הנוגעת להזעקת משטרה כאשר הילדה אצלו, הן אמירות פוגעניות העולות כדי לשון הרע. מנגד, אמירה שעסקה באפשרות של עיקולים עתידיים הוגדרה כהשערה על מעשים עתידיים, ואמירה כללית על נשים רעות לא יוחסה בהכרח לתובעת. השופט דחה את טענת הנתבע כי היעדר שמה של התובעת מהסרטון מונע את תחולת חוק איסור לשון הרע. הוא קבע כי מכרים ובני משפחה של הנתבע עשויים היו להבין במי מדובר, גם אם אנשים שאינם מכירים את נסיבות חייו היו יכולים לסבור שהדברים מכוונים לאשתו.
בבחינת הגנת אמת בפרסום קיבל בית המשפט את גרסת הנתבע כי במשך שלושה שבועות לא התקיים קשר בינו לבין בתו וכי התובעת חסמה את ערוצי התקשורת לאחר שכתבה לו "ממני אתה לא שומע יותר". עוד נקבע כי התובעת לא הכחישה שהזמינה משטרה כאשר הקטינה הייתה אצל אביה. לכן קבע בית המשפט כי הרכיבים העובדתיים שנדונו היו אמת. עם זאת, ההגנה לפי סעיף 14 לחוק נדחתה משום שלא היה בפרסום עניין ציבורי. בית המשפט הדגיש כי לציבור אין תועלת בפרסום על מזונות הקטינה, הקשר שלה עם אביה והתנהגות האם בעניינים אלה, וכי האינטרס הציבורי הוא בשמירה על פרטיותם של קטינים. בית המשפט קבע גם כי לא ניתן לעקוף את ההסדרים וההגנות שבחוק איסור לשון הרע באמצעות הצגת אותו פרסום עצמו כמעשה רשלני לפי סעיפים 35 ו-36 לפקודת הנזיקין. לכן הדיון בעילת הפרסום נעשה במסגרת חוק איסור לשון הרע.
למרות דחיית הגנת אמת בפרסום, התקבלה הגנת תום הלב. בית המשפט קבע כי ברקע הפרסום עמדו שני עניינים שהתבררו כנכונים: ניתוק הקשר בין הנתבע לבתו למשך מספר שבועות, וחידוש הליכי ההוצאה לפועל לאחר ששילם את החיוב השוטף. עוד נקבע כי הסרת הסרטון לאחר זמן קצר תומכת בתום לבו של הנתבע וב"הבנה כי לא היה ראוי לפרסם את הסרטון". בשל כך נדחתה התביעה.
מספר התיק: תמ"ש 5289-11-22.
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.