בקשה להארכת המועד להישפט על דו״ח תעבורה, שהועלתה בה הטענה כי אדם אחר נהג ברכב בזמן ביצוע העבירה, לא הוכרעה בשלב זה לגופה בבית המשפט. במקום זאת, בית המשפט לתעבורה הורה להעבירה לתובע המוסמך של המשיבה השנייה, כדי שיבחן את זהות הנהג ואת נסיבות איחור הבקשה וייתן תשובה מנומקת. התיק בבית המשפט נסגר לעת עתה, אך נקבע שהמבקש יוכל לחדש את פנייתו לאחר החלטת התובע אם הבקשה תידחה.
ההחלטה מתמקדת בסדר הפעולות שנקבע בחוק סדר הדין הפלילי לטיפול בהודעות קנס, ובייחוד במקרים שבהם מקבל הדו״ח טוען שלא הוא ביצע את העבירה. בית המשפט ציין כי סעיפים 229 ו־230 לחוק אינם מעניקים מסלול חופשי לבחירה בין תובע לבית המשפט, אלא מתווים דרך דיונית מדורגת. ראשיתה בבקשה לביטול הודעת הקנס בפני תובע שהוסמך לכך, והמשכה, בתנאים שקבע המחוקק, באפשרות להישפט ובביקורת שיפוטית.
לפי ההסדר שתואר בהחלטה, בעל רכב המבקש להראות מי נהג ברכב בעת העבירה, או למי מסר את החזקה בו, צריך לפנות לתובע בבקשה לביטול הודעת הקנס בתוך 90 ימים מיום המצאתה. בפנייה יש לפרט את הנסיבות ולצרף ראיות הנוגעות לזהות הנהג בפועל. בין החומרים שבית המשפט הזכיר ניתן להמציא מסמכים ותצהירים, וכן אסמכתאות למועד שבו נודע למבקש על הדו״ח.
המחוקק אף הותיר אפשרות מוגבלת לדון בבקשות מאוחרות. סעיף 229(ה) מאפשר לתובע לקבל בקשה גם לאחר חלוף 90 הימים, אם השתכנע שהאיחור נבע מסיבות שלא היו תלויות במבקש ומנעו ממנו לפנות בזמן, ושהבקשה הוגשה מיד לאחר שהמניעה הוסרה. לפיכך, לא די בהצהרה כללית על כך שהדו״ח לא היה ידוע; יש מקום לבחון את הסיבה לאיחור ואת העיתוי המדויק של הגשת הבקשה.
בית המשפט הסביר מדוע הטיפול הראשוני מופקד בידי התובע: ברשותו מצויים אמצעי בירור שאינם זמינים באותה מידה לבית המשפט בשלב הזה. בין היתר הוזכרו אפשרויות לברר מול המרכז לגביית קנסות אם הדו״ח שולם ומתי, לבדוק במשרד הרישוי אם נעשתה פעולה הקשורה לחידוש הרישיון או לאמצעי תיקון, ולעיין באישורי מסירה הסרוקים במערכות המשטרה.
ההחלטה הזכירה גם את האפשרות לעיין בהליכים קודמים שבהם הוצג עברו של המבקש, ובכללו הדו״ח שבמחלוקת, כדי להבין מתי יכול היה לדעת על קיומו. נוסף על כך, התובע רשאי לדרוש כל מסמך הנחוץ לצורך בדיקת הטענות. בית המשפט לא קבע אילו מן הבדיקות האלה נערכו במקרה המסוים, אלא פירט את הכלים העומדים לרשות הגורם המוסמך והמסבירים את סדר הפעולות שנבחר.
לצד סמכויות הבירור, ההחלטה הדגישה כי מוטלת על התובע חובת שקילה והנמקה. עליו לבחון את טיעוני המבקש ולהפעיל את הסמכות שהוענקה לו בחוק. בית המשפט כתב כי "מצופה מהתובע לנמק החלטתו ולפרט את נימוקיו, בדרך שתאפשר לבית המשפט לבקרה באופן ענייני". כלומר, העברת הבקשה לתובע אינה מוציאה את ההחלטה מגדר ביקורת שיפוטית, אלא יוצרת תשתית להחלטה שאפשר לבחון בהמשך.
לאחר קבלת החלטת התובע, כך פורט, עומדים למבקש 30 ימים להודיע על רצונו להישפט בהתאם להסדר הדיוני. בית המשפט הדגיש כי הביקורת על החלטת התובע היא במהותה "ביקורת על החלטה מנהלית על כל המשתמע מכך". הוא גם ציין כי רק לאחר השלמת המסלול שנקבע בחוק יהיה מקום לשקול את קיום המשפט, אם יימצא שהחלטת התובע אינה סבירה, לפי הוראות הדין המתאימות.
בהחלטה האופרטיבית הורה בית המשפט להעביר את הבקשה לתובע של המשיבה השנייה, לדון בה ולהמציא את החלטתו למבקש, ואם יש לו עורך דין גם לבא כוחו. המשיבה הראשונה נדרשה לדאוג אף היא להעברת הבקשה. אם התובע ידחה את הבקשה, המבקש יהיה רשאי לחדש את הפנייה לבית המשפט לא יאוחר מ־30 ימים מהמצאת התשובה לו או לבא כוחו, לפי המועד המוקדם מביניהם.
בית המשפט הוסיף אזהרה חריגה בנוגע לאיכות ההחלטה שתינתן: אם תשובת התובע לא תהיה מפורטת ומנומקת, הוא עשוי להידרש להתייצב לדיון בבית המשפט, כשהוא בעל ההסמכה הנדרשת לפי חוק סדר הדין הפלילי, כדי להסביר את החלטתו. עוד הובהר כי גם הימנעות מוחלטת מלדון בבקשה ובטענות שבה תהיה כפופה לביקורת שיפוטית.
בכך הסתיים השלב הנוכחי ללא קביעה מי נהג ברכב, אם התקיימו נסיבות המצדיקות הארכת מועד או אם הקנס עצמו מוצדק. המזכירות נדרשה לסגור את תיק הבקשה. ההכרעה היא דיונית: היא מציבה את התובע ככתובת הראשונה לבירור טענת הנהג האחר, תוך שמירה על אפשרות מעשית להחזיר את המחלוקת לבית המשפט לאחר החלטה מנומקת.

דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.