בית משפט השלום בעפולה קיבל חלקית בקשה של בעל פנצ'רייה לצו עשה זמני נגד עיתונאי ויוצר תוכן, והורה לו להסיר בתוך 24 שעות שני פרסומים מכל פלטפורמה שבשליטתו. הבקשה הוגשה על רקע תביעה עיקרית לפיצוי של 150,000 ₪ בגין לשון הרע. השופט הבכיר יוסף סוהיל קבע כי הצו הזמני יעמוד בתוקפו עד להכרעה בתביעה העיקרית, אך לא נתן צו מניעה גורף נגד פרסומים עתידיים.
צריכים עו"ד?
הפרסומים באו בעקבות אירוע אלימות בפתח הפנצ'רייה בעפולה, שבו עובד צעיר תקף לקוח מבוגר. המבקש לא מיקד את בקשתו בעצם הפרסומים שייחסו לחשוד מניע לאומני, אלא בפרסומים שקשרו אותו ואת העסק לאירוע, לאי הושטת עזרה, לטיוח ולשיתוף פעולה עם העובד. לטענתו, הפרסומים "הובילו לגל עכור של הסתה, גזענות ואיומים ממשיים" נגדו ונגד העסק. המשיב טען כי יש לדחות את הבקשה מחמת שיהוי, וכי הפרסומים באו לאחר "עבודה עיתונאית אחראית ובדיקה סבירה של העובדות בזמן אמת". לדבריו, הוא פנה למבקש, קיבל את גרסתו, ביקר את הנפגע בבית החולים וקיבל פרטים מתחנת המשטרה. הוא טען גם כי אין לו אחריות לתגובות של צדדים שלישיים ברשתות החברתיות.
בית המשפט עמד על כך שסעד זמני שמסיר פרסום וחופף במידה רבה לסעד הסופי הוא חריג, וכי בשלב מוקדם נקודת המוצא מעניקה משקל בכורה לחופש הביטוי כדי למנוע צנזורה מוקדמת. הוא הפנה להלכות בעניין חופש הביטוי, לשון הרע והגנת העיתונות האחראית, וקבע כי המבקש נדרש להראות שהגנות אפשריות של אמת, תום לב או הגנה ממשית אחרת אינן עומדות למשיב ביחס לפרסומים שבמחלוקת. למרות הרף הגבוה, השופט קבע כי שני פרסומים "נופלים בגדרי המקרים החריגים הקיצוניים" המצדיקים התערבות כבר בשלב הזמני. הראשון הוא פוסט מ-7 ביולי 2026 שתיעד את בית העסק וייחס למבקש ולעובדיו מעשים ומחדלים חמורים סביב האירוע. השני הוא כתבה מ-8 ביולי באתר "מעקב", שכללה את תמונת המבקש ופרטי העסק לצד אלמנטים גרפיים של טיפות ושלולית דם, וכן טענות על שתיקה, הפקרה וטיוח.
בהחלטה נקבע כי הבעיה המרכזית לא הייתה עצם הדיווח על חשד למניע לאומני אצל העובד, אלא קשירת בעל העסק והפנצ'רייה באופן ישיר לתקיפה, לאי הושטת עזרה, לטיוח ולסיוע בהיעלמות העובד, "ללא כל תשתית ראייתית או בסיס עובדתי". בית המשפט ציין כי חומר הראיות בשלב זה תומך בגרסת המבקש, ובכלל זה עדותו שלפיה וידא שהוזמן אמבולנס והגיש מים לנפגע, וכן הודעת גינוי שפרסם. עוד צוין כי כתב האישום הוגש נגד העובד בלבד. השופט דחה את טענת המשיב שלפיה אין לו אחריות לתגובות הקוראים בפלטפורמה שבשליטתו. בהחלטה הובהר כי עליו להסיר גם תגובות נאצה הקוראות לפגיעה פיזית או להצתת בית העסק, בשל הסכנה לשלום הגוף והרכוש. מנגד, בית המשפט נמנע מאיסור כללי על פרסומים עתידיים שטרם פורסמו ושנוסחם אינו ידוע, בשל הפגיעה האפשרית בחופש הביטוי.
הוצאות הבקשה ושכר הטרחה לא הוכרעו בהחלטת הביניים, ונקבע כי ייקבעו בתום ההליך העיקרי.
מספרי התיקים: ת"א 66401-07-26, ת"א 81248-07-26.
הצטרפו לדיון
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.