שני אחים שהורשעו לאחר שמיעת ראיות בהצתת ג׳יפ בכפר עין ראפה נידונו לעונשי מאסר שונים בתכלית. האח הבכור הורשע גם בהצתת ג׳יפ נוסף, שהוצת במרחק של כשני מטרים מחדר שבו ישנו בני משפחה, ובנהיגה ללא רישיון לצורך ההגעה למקום. בית המשפט גזר עליו 45 חודשי מאסר בגין ההליך הנוכחי והפעיל מאסרים מותנים, כך שירצה בסך הכול 54 חודשים. על אחיו נגזרו 21.5 חודשי מאסר בגין ההצתה הראשונה. ההגנה ביקשה להקל בעונשים בשל גיל הנאשמים ונסיבות חייהם, אך בית המשפט הדגיש את הסכנה הכרוכה באש ואת הנזקים שנגרמו, תוך הבחנה בחלקו של כל אח.
האישום הראשון התייחס ללילה שבין 8 ל־9 ביולי 2025. לפי הממצאים שבהכרעת הדין, שני האחים החליטו להצית ג׳יפ רוביקון שחנה בכפר ופנו לאדם נוסף כדי שיסיע אותם לשם, בטענה שהם מבקשים לפגוש מישהו. סמוך לשעה 03:30 הגיעו השלושה לחניון עפר. האחים יצאו מהמכונית, רצו לחניה שבה עמד הג׳יפ, שפכו עליו בנזין והציתו אותו. לאחר מכן נמלטו וחזרו לרכב שבו הגיעו. בהכרעת הדין נקבע שנגרם לג׳יפ נזק רכושי בסך 136,998 שקל. הנאשמים לא חלקו על עצם ההצתה ועל כך שנגרם נזק, אך הכחישו שהם המבצעים, וטענת ההכחשה נדחתה לאחר שמיעת הראיות.
האישום השני עסק באירוע נפרד, כתשעה ימים לאחר מכן, המיוחס לאח הראשון לבדו. גם הפעם הוא ביקש מאותו מסיע להביאו לעין ראפה, אך המסיע סירב משום שחשד שמתוכננת הצתה נוספת. לפי ההכרעה, ב־18 ביולי בסביבות השעה 04:50 הגיע האח לכפר על אופנוע עם אדם אחר. השניים נכנסו למוסך שבו עמד ג׳יפ רוביקון נוסף, שפכו עליו בנזין, והנאשם השליך לעברו סיגריה בוערת. האש אחזה בחלק הקדמי של הרכב והשניים נמלטו על האופנוע. האח נהג באופנוע אף שלא היה בידו רישיון נהיגה.
ההצתה השנייה הייתה חמורה במיוחד בגלל מיקום הרכב: הוא עמד כשני מטרים מחלון חדר מגורים שבו ישנו שותף במוסך, אשתו וילדיהם הקטנים. השותף התעורר מרעש האופנוע הנמלט, יצא וכיבה את הדליקה לפני שהתפשטה. למרות ההתערבות ניזוק חלקו הקדמי של הג׳יפ ובני המשפחה חוו פחד. בית המשפט ראה בסמיכות לאזור המגורים רכיב שמגביר את פוטנציאל הפגיעה בגוף ובנפש, גם אם בפועל לא נגרמו חבלות לאדם. העובדה שהאש כובתה במהירות לא ביטלה את החומרה שביצירת הסיכון.
בהכרעת הדין מאוגוסט 2026 נקבע כי ההוכחות, חרף קשיים ראייתיים מסוימים שנדונו בה, מספיקות להרשעה מעבר לספק סביר. האח הראשון הורשע בשתי עבירות הצתה ובנהיגה ללא רישיון; האח השני הורשע בהצתה אחת בלבד. לכן השאלה בגזר הדין לא הייתה אם אחד האחים הצית את כלי הרכב, אלא מה העונש המתאים לחומרת המעשים שהוכחו, לעברו של כל אחד ולנסיבות האישיות. לצד הראיות להצתה הראשונה הוגש תצהיר מטעם בעל הג׳יפ המונה נזקים נוספים ושונים, אך התביעה הבהירה שבטיעוניה לעונש היא נשענת על הנזק שנקבע בהכרעת הדין, ולא על כל הסכומים שהנפגע טען להם בתצהירו.
התביעה ביקשה מתחמי ענישה חמורים: 24 עד 48 חודשי מאסר בגין ההצתה הראשונה, ו־30 עד 52 חודשים בגין ההצתה הנוספת של האח הראשון. היא עתרה לשש שנים וחצי מאסר לאח הראשון, לפני הפעלת המאסרים המותנים, ול־40 חודשי מאסר לאח השני, לצד חיובים נלווים. לטענתה, המעשים היו מתוכננים, בוצעו בשעת לילה לאחר הצטיידות בחומר דליק, ושני האחים נמלטו בלי להזעיק עזרה. התביעה הדגישה גם את העבר הפלילי ואת העובדה שהאח הראשון חזר לבצע הצתה באותו אזור בתוך ימים אחדים.
ההגנה טענה מנגד שמדובר בענישה המבוקשת ברף מוגזם. סנגורו של האח הראשון ביקש מתחם כולל של 10 עד 24 חודשי מאסר והפעלת המאסרים המותנים באופן חופף ככל האפשר. הוא העלה טענות לאכיפה בררנית, משום שאנשים נוספים שהיו מעורבים לכאורה באירועים או בהסעות לא הועמדו לדין, וביקש להתחשב בקשיים ראייתיים ובמעצר הממושך. סנגורו של האח השני טען שאחיו הצעיר נגרר אחרי הבכור, שעברו הפלילי קל יחסית, ושלא הוכח שהיה חלקו המרכזי בהצתה. הוא ביקש להסתפק בתקופת מעצר של כ־15 חודשים ולהימנע מחיובים כספיים.
שני הסנגורים הציגו נסיבות משפחתיות קשות, ובהן הורים גרושים, רקע כלכלי מורכב, היעדר קשר עם האב ושהייה במסגרות חוץ־ביתיות. האח השני, שהיה בן כ־20 בעת ההצתה, ויתר על הכנת תסקיר שירות מבחן אף שהיה זכאי לו. התביעה מצדה ציינה שהנאשמים לא הודו ולא הביעו חרטה. בית המשפט הבהיר שניהול משפט הוא זכותם של נאשמים, במיוחד כאשר קיימים קשיים ראייתיים, אך לא ניתן לזקוף לזכותם חיסכון בזמן שיפוטי או נטילת אחריות שלא הייתה.
בבחינת מדיניות הענישה הזכיר בית המשפט שהצתה מסכנת רכוש, גוף וחיים גם כאשר מבצעיה מצפים לפגיעה ברכב בלבד. חומרת ההצתה משתנה לפי פוטנציאל ההתפשטות והקרבה לאנשים. בית המשפט נתן משקל לכך שההצתה הראשונה בוצעה בחניון עפר, וההצתה השנייה בסמיכות מסוכנת לבית מגורים. הוא ציין שבעבירת הצתה המחוקק קבע עונש מרבי של 15 שנות מאסר, וסקר מקרים שבהם הוטלו עונשי מאסר ממושכים על הצתות רכב מתוכננות. בגין שני מעשי ההצתה והנהיגה ללא רישיון קבע לאח הראשון מתחם כולל של 36 עד 66 חודשי מאסר; לגבי האח השני נקבע מתחם של 18 עד 36 חודשים. בית המשפט הסביר כי "הערכים החברתיים שעליהם נועדה עבירת ההצתה להגן הם חיי אדם, שלמות גופו, שלמות הרכוש, וכן הסדר הציבורי ותחושת הביטחון האישי של הציבור". עם זאת צוין ש"במקרה שכאן מדובר בפגיעה שאינה ברף החומרה הגבוה ביותר של עבירת ההצתה", הבחנה שאינה מבטלת את חומרת המעשים. עוד ציין כי "בשני המקרים הוצת רכב ללא אנשים", עובדה שמיקמה את ההצתות במדרג החומרה בלי לבטל את הסיכון שנוצר.
גם טענות האכיפה הבררנית נדחו. בית המשפט הפנה להכרעת הדין, שבה נדונו טענות ביחס לאי העמדתם לדין של המסיע ושל החשוד הנוסף. לא הובהר מדוע לא הוגש נגד המסיע אישום אחר הנוגע לסמים שנתפסו לכאורה בעת מעצרו, אך בית המשפט ציין שאין לכך קשר למעשה ההצתה, ולכן אין בסיס להפחתת העונש בגדר הגנה מן הצדק. גם הטענה בדבר גורם נוסף שעמד לכאורה מאחורי האירועים לא נתמכה בראיות נדרשות.
לגבי האח הראשון נלקחו בחשבון שתי הרשעות קודמות, שכללו בין היתר עבירות גניבת רכב והפרעה לשוטר. בגין אחת מהן כבר ריצה מאסר, ובזמן ההצתות היו נגדו שני עונשי מאסר מותנים בני הפעלה, של תשעה חודשים וארבעה חודשים. השופט סבר שהמעשים משקפים הסלמה בעבריינות, ושאין הצדקה לחפיפה מלאה של המאסרים המותנים. מנגד, בשל גילו הצעיר ורצון להשאיר לו אופק, אושרה חפיפה חלקית ביניהם ובינם לבין העונש הנוכחי. מתוך המאסרים המותנים נוספו למעשה תשעה חודשים ל־45 החודשים שנגזרו בגין ההליך הנוכחי, ובסך הכול 54 חודשי מאסר. בשאלת ההתייחסות לשתי ההצתות של האח הראשון קבע בית המשפט: "לטעמי, בעניין זה יש לאמץ את עמדת נאשם 1", כלומר להתייחס אליהן כאירוע ענישה אחד תוך הבאת שני המעשים בחשבון.
האח השני, בעל הרשעה קודמת אחת בעבירת תקיפה ממניע גזעני שבוצעה בקטינותו, קיבל עונש סמוך לחלק התחתון של המתחם. בית המשפט התחשב בגילו, בנסיבות המשפחתיות ובמעצרו הממושך, אך לא ראה הצדקה להסתפק במעצר שכבר ריצה. עליו נגזרו 21.5 חודשי מאסר, ובנוסף מאסר מותנה של תשעה חודשים בגין הצתה ושבעה חודשים בגין עבירת אלימות או רכוש מסוג פשע, בתנאים שנקבעו.
נוסף על מאסרו של האח הראשון הוטלו עליו שלושה מאסרים מותנים לתקופות שונות, פסילת רישיון נהיגה לתשעה חודשים ממועד שחרורו ופסילה מותנית נוספת. הוא חויב לפצות כל אחד משני בעלי הג׳יפים ב־4,000 שקל, ולשלם התחייבות קודמת בסך 20,000 שקל שהופרה; אי־תשלום סכום ההתחייבות במועד שנקבע עלול להביא למאסר חלף תשלום. האח השני חויב בפיצוי של 4,000 שקל לבעל הג׳יפ הראשון. בית המשפט הבהיר שפיצוי פלילי הוא מעין סיוע ראשוני לנפגע ואינו תחליף מלא להליך אזרחי שבו יוכרע הנזק. כך ביטא גזר הדין גם את החומרה המשותפת של ההצתה הראשונה וגם את ההבדל המהותי בין מי שחזר והצית רכב בסמוך לדיירים לבין אחיו שהורשע באירוע אחד.
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.