צעירה שהגיעה עם אמה לדירה בדימונה והשתתפה בתקיפת גיסתה נידונה לארבעה חודשים וחצי של מאסר בעבודות שירות ולפיצוי של 8,000 ש״ח לנפגעת. הנאשמת הורשעה בתקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות ובהיזק בזדון, לאחר שהודתה בכתב אישום מתוקן בתום שמיעת ראיות. המדינה ביקשה שבעה חודשי עבודות שירות ופיצוי גבוה יותר; ההגנה ביקשה מאסר מותנה בלבד, בטענה שחלקה של הצעירה קטן מזה של אמה, שנשפטה בנפרד. בית המשפט הכיר בהבדל בין השתיים, אך קבע כי חלקה העצמאי של הבת בתקיפה אינו מאפשר להסתפק בעונש מותנה.
האירוע התרחש ב־29 באוקטובר 2023. לפי כתב האישום המתוקן, האם חשדה כי גיסתה של הנאשמת מנהלת קשר אינטימי אסור ואיימה עליה קודם לכן בפגיעה בפניה. באותו יום הגיעה האם לדירה שבה שהתה המתלוננת לבדה, הקישה על הדלת ולא נענתה. מאוחר יותר חזרה למקום עם בתה, היא הנאשמת, והשתיים המתינו בסביבת הדירה. כאשר ראו את המתלוננת בחלון קראה אליה האם קריאות גנאי, ולאחר מכן עלו השתיים לדירה ודרשו שתפתח להן את הדלת.
הדלת לא נפתחה מיד. על פי העובדות שבהן הורשעה הנאשמת, השתיים דפקו ובעטו בה בחוזקה פעמים רבות עד שידיתה נשברה. לאחר שהמתלוננת פתחה הן דחפו אותה ונכנסו. בתוך הדירה תקפו אותה יחד. חלקה של הנאשמת כלל דחיפה אל הרצפה, משיכת שיער, יריקה, מכות בפנים והשפלות מילוליות הקשורות בחשד לבגידה. האם בעטה במתלוננת והמשיכה להתנהגות אלימה קשה יותר. בעקבות האירוע נפגעה המתלוננת ופונתה לבית החולים סורוקה, שם טופלו בין השאר חתכים וחבלות בפניה וברגליה.
לצד מעשי התקיפה המשותפים, כתב האישום תיאר מעשים חמורים שביצעה האם ולא הבת. בשלב מסוים שברה האם כלי זכוכית ופצעה באמצעות שבריו את המתלוננת. לאחר מכן לקחה סכין מהמטבח ודקרה אותה ברגל. בית המשפט הדגיש שהנאשמת לא השתמשה בסכין ולא הייתה אחראית למעשים המחמירים האלה. יתרה מכך, כאשר ראתה את פגיעת האם במתלוננת, היא צעקה לעברה ושאלה מה היא עושה, והביאה למתלוננת חולצה שתוכל להצמיד לפצעים המדממים. הבחנה זו השפיעה על הערכת האשמה של הצעירה, גם אם לא מחקה את חלקה בתקיפה שבוצעה קודם לכן. הפגיעה שביצעה הבת עצמה נבחנה על רקע השתתפותה המודעת בכניסה הכוחנית לדירה, עוד לפני שהמעשים הסלימו לדקירות שביצעה האם.
בהמשך האירוע התקשרו השתיים בשיחת וידאו לבעל המתלוננת והשפילו אותה בפניו. נגרם גם נזק לרכוש בדירה, ובהם פגיעה בדלת ובחפצים שנשברו. אף שהיו באירוע רכיבים של השפלה ופגיעה קשה בגופה של המתלוננת, בית המשפט לא קיבל את הגישה שלפיה יש לייחס לבת באופן אוטומטי את כל חומרת המעשים שעשתה האם. האחריות הפלילית והענישה נבחנו לפי העובדות שיוחסו לנאשמת בכתב האישום המתוקן ולפי מעשיה הממשיים.
אמה של הנאשמת נשפטה בהליך נפרד בבית המשפט המחוזי, ובספטמבר 2025 נגזרו עליה תשעה חודשי מאסר בעבודות שירות בעקבות הסדר טיעון. התביעה הדגישה שגם הבת הייתה שותפה פעילה בתקיפה, אך הודתה שחלקה פחות חמור משל האם. המדינה טענה שהנאשמת לא הודתה בשלב מוקדם אלא רק לאחר ניהול ראיות, וביקשה עונש של שבעה חודשי עבודות שירות, מאסר מותנה, פיצוי שלא יפחת מ־15,000 ש״ח וצו מבחן לשנה. היא הדגישה את הפגיעה בביטחון המתלוננת במקום שבו אמורה הייתה להרגיש מוגנת ואת חומרת האלימות שביצעו השתיים יחד.
ההגנה ביקשה ליצור מדרג ענישה ברור מול האם. לטענת הסנגור, אם מי שביצעה את הדקירות ואת המעשים הקשים ביותר קיבלה בהסדר סגור תשעה חודשי עבודות שירות, אין זה מידתי שהבת תישא בעונש קרוב לכך. הוא הוסיף כי הנאשמת נעדרת הרשעות קודמות, הייתה במעצר ולאחר מכן במשך תקופה ממושכת במעצר בית, וכי לאחר האירוע חוותה משבר נפשי משמעותי. היא הציגה מסמכים על מצבה הנפשי, על קושי להשתכר ועל היותה אם חד־הורית המגדלת את בנה בסיוע משפחתה. הנאשמת עצמה הביעה צער וחרטה על מעשיה.
בית המשפט שקל את עקרון ההלימה, את ההשפלה שנלוותה לתקיפה ואת הפגיעה החמורה בגופה של המתלוננת, אך גם את ההבדל בין המעשים של האם למעשי הבת. נקבע שלא הוכח שהבת תכננה מראש את כל פרטי האירוע, אולם היא הצטרפה לאמה, סייעה בפריצה הכוחנית לדירה והשתתפה בעצמה בתקיפה. השופט ציין במפורש שהנאשמת ״לא תקפה המתלוננת באמצעות סכין״, ושסייעה לעצור את הדימום, אך הבהיר כי מדובר בנסיבות המקלות את עניינה ואינן הופכות את מעשיה לחסרי חומרה. מתחם העונש נקבע ממספר חודשי מאסר שניתן לרצות בעבודות שירות ועד 14 חודשי מאסר בפועל.
השופט לא מצא הצדקה לחרוג מן המתחם בשל שיקום. מצבה הנפשי של הנאשמת והקושי לפרנס את עצמה הוכרו כשיקולים חשובים, אך לא הוצגו נתונים על הליך שיקומי שבכוחו להצדיק ענישה נמוכה מתחתית המתחם. גם ההשוואה לעונש האם נבחנה בזהירות: כאשר עונשו של שותף נקבע בהסדר טיעון סגור, אין חובה להשוות אליו באופן מכני, משום שההסדר עשוי לשקף קשיים ראייתיים ושיקולים ייחודיים. לצד זאת אפשר להביא בחשבון את מדרג החומרה בין השותפים.
בסופו של דבר הוטלו על הצעירה ארבעה חודשים וחצי של עבודות שירות, שישה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים בגין עבירת אלימות או איומים, ופיצוי של 8,000 ש״ח למתלוננת בעשרה תשלומים. בית המשפט לא זקף לחובתה את החלטתה לנהל משפט עד שלב מאוחר, אך הסביר שאין היא זכאית להקלה המיוחדת הניתנת למי שמודה בתחילת הדרך וחוסך את עדות המתלוננת. גזר הדין שומר על הבחנה בין חלקה של הבת לבין המעשים החמורים של האם, ובד בבד קובע שכניסה משותפת לדירה, השפלה ואלימות פיזית מחייבות עונש מוחשי.
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.