מלהק בתחום הבידור שהציג לנשים הצעות עבודה כוזבות כדי לקבל מהן תמונות אינטימיות נידון לתשעה חודשי מאסר בעבודות שירות, לאחר שבית המשפט מצא סיכוי ממשי לשיקומו. הנאשם הודה בעבירות מין רבות, לרבות 16 אישומים של גרימת מעשה מגונה בהסכמה שהושגה במרמה, ארבע עבירות ניסיון מסוג זה ושתי עבירות של ניסיון לקבלת דבר במרמה. התביעה דרשה מאסר לפי מתחם הענישה המחמיר שקבע בית המשפט, ואילו ההגנה ביקשה לסטות ממנו לטובת המשך הטיפול. ההכרעה מ־26 באוקטובר 2026 שילבה עבודות שירות, צו מבחן של 18 חודשים ופיצויים מדורגים לנפגעות, תוך הדגשה שההקלה בעונש אינה ממעיטה מחומרת הפגיעה באמון שניתן לנאשם.
כתב האישום המתוקן מתאר פעילות בעיקר מאוקטובר 2021 ועד אוגוסט 2022, שבה פנה הנאשם ל־19 נשים באמצעות אינסטגרם, פייסבוק ויישומוני מסרים. חלקן הכירו אותו על רקע עבודתו האמיתית כליהוק לתוכניות ולמיזמי בידור. הוא הציע להן להשתתף בצילומי אופנה, בפרויקטים של בגדי ים או בשיעורי רישום שבהם דרושות דוגמניות. לפי כתב האישום, הפרויקטים המסוימים שהציג לא היו קיימים, והוא ידע זאת. ההצעות נועדו לבנות סיפור אמין שבאמצעותו יבקש תמונות גוף חשופות יותר ויותר תוך הצגתן כחלק מתהליך מיון מקצועי.
הנאשם לא ביקש תמיד תמונות עירום מיד בתחילת ההתכתבות. במקרים שתוארו בפסק הדין הוא התחיל בתמונות בבגדי ים או בהלבשה תחתונה, הבטיח לשלם שכר עבור עבודה לכאורה והסביר שהוא צריך להעביר ״בריף״ למפיקה או לצלמת. כדי ליצור אמון ביקש תמונות שנראו לדבריו פחות כמו תצלומי רשת חברתית, טען שהחומר יימחק אחרי הבדיקה, והציג נשים מקצועיות לכאורה שאמורות לבחון את התאמת המתמודדות. חלק מהנפגעות הביעו היסוס להעביר חומרים ישירות אליו, והוא הציע להן כתובת דואר אלקטרוני שהוצגה כשייכת לגורם אחר. בפועל, לפי האישום, הוא יצר את הכתובת והיה מקבל התצלומים.
הדוגמה הראשונה שפורטה בגזר הדין עסקה באישה שהנאשם הכיר במשך שנים. הוא הציע לה תחילה פרויקט צילומי בגדי ים במלון בים המלח, תמורת 1,500 ש״ח ליום, ובהמשך תיאר גם הצעה לצילומי תיק עבודות ותפקיד כדוגמנית לשיעור ציור. הנאשם הנחה אותה כיצד להצטלם, הבטיח שהצילומים נדרשים כדי לבחון התאמה והציג ביקוש לכאורה מצד בעלות מקצוע. בעקבות ההתכתבויות שלחה תמונות אינטימיות ואף תמונות עירום, חלקן לכתובת הדואר האישית שלו וחלקן לכתובת פיקטיבית. גם לאחר מכן הוא המשיך להציג תשובות כאילו הגיעו מגורם מקצועי חיצוני, ולבקש תצלומים נוספים.
באישום נוסף תוארה אישה שביקשה בעבר להתקבל לאודישן לתוכנית טלוויזיה והכירה בכך שלנאשם הייתה זיקה מקצועית אמיתית לתחום. כאשר הציע לה להשתתף בפרויקט בגדי ים, היא סירבה, אבל הוא פנה אליה עם הצעה אחרת לליהוק לשיעור ציור בתשלום. לאחר שהתלבטה למי לשלוח תמונות, הוא שב והבטיח כי מדובר בהליך מקצועי והציע שכר. כך התקבלו ממנה תמונות בדרגות חשיפה שונות, עד ששלחה גם תמונות עירום לתיבת דואר שלא הייתה, בניגוד למצג, של מפיקה חיצונית. שתי הדוגמאות ממחישות כי המרמה לא נשענה על הודעה אחת אלא על התכתבות מתמשכת, הפגת חששות וחיזוק תחושת האמינות באמצעות פרטים שקריים.
ההבחנה המשפטית חשובה: הנפגעות אכן ביצעו פעולות צילום ושליחה, אך הסכמתן הושגה על יסוד מצג כוזב על טיבה ומטרתה של הבקשה. הנאשם השתמש במעמדו המקצועי כדי לגרום להן לחשוף את גופן, בעוד המטרה האמיתית המתוארת בכתב האישום הייתה מינית ולא תעסוקתית. לא כל הנשים העבירו צילומים מאותו סוג; יש ששלחו תמונות בבגדי ים בלבד, אחרות בהלבשה תחתונה, וחלקן תמונות בעירום מלא או חלקי. ההבדל הזה נשקל בהמשך גם בקביעת הפיצוי לכל אחת.
המאשימה הדגישה את מספרן הגדול של הנפגעות, את השיטתיות ואת ניצול האמון שניתן בנאשם כאיש מקצוע. גם אם לא היה מגע פיזי, ההליך התייחס למעשים כאל עבירות מין שנעשו באמצעות מרמה. ההגנה לא חלקה בשלב גזר הדין על עובדות ההרשעה, אלא ביקשה לתת משקל ממשי להודאה, לחרטה ולהליך הטיפולי שהנאשם עבר. שירות המבחן תיאר תחילה התבוננות מוגבלת של הנאשם במעשיו וקושי לזהות את המניעים. עם התקדמות העבודה הטיפולית נרשמו יותר פתיחות, השתתפות עקבית ויכולת לבחון התנהלות מניפולטיבית, רצון בכוח ושליטה לצד המניע המיני.
הטיפול נמשך לאורך תקופה וכלל מפגשים קבוצתיים ייעודיים בתחום עבריינות המין. בתסקירים המאוחרים דווח שהנאשם מגיע בעקביות, נעשה פעיל יותר, לומד לזהות את ״מעגל העבירה״ הייחודי שלו ומפתח אמפתיה לנפגעות. שירות המבחן לא תיאר את התהליך ככזה שכבר הושלם, אלא כשיקום שדורש המשך טיפול ארוך טווח. התביעה טענה שגם לאחר תקופה ממושכת ההתקדמות עדיין ראשונית, ולכן אין הצדקה לסטות ממתחם העונש ההולם. הסנגור טען שהמסלול הטיפולי והשינוי שנצפה מצדיקים למנוע מאסר מאחורי סורג ובריח שעלול לפגוע ברצף השיקום.
הנאשם אמר בדיון כי מעשיו היו ״דבר נורא ואיום״, ביקש סליחה מנפגעות העבירה והכיר בכך שניצל את אמונן. הוא הוסיף: ״אני לגמרי חושב שמגיע לי עונש״, אך טען שעבודות שירות יהיו מועילות יותר ממאסר בכליאה. בית המשפט בחן את הוראת סעיף 40ד לחוק העונשין, המאפשרת סטייה ממתחם מטעמי שיקום כאשר נמצא שהנאשם השתקם או שיש סיכוי ממשי שישתקם. הוא קבע שבנסיבות האישיות והטיפוליות של הנאשם המשך טיפול מפוקח משרת גם אינטרס ציבורי של מניעת עבירות נוספות. ההכרעה אינה מזכה את הנאשם או מבטלת את ההרשעה, אלא משנה את סוג העונש שבו יישא.
לצד תשעה חודשי מאסר בעבודות שירות נגזרו תשעה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים וצו מבחן ל־18 חודשים המחייב השתתפות בתוכנית טיפולית לשיקום מונע. בית המשפט קבע שלא לנכות את שני חודשי המעצר שכבר ריצה מעונש עבודות השירות, וציין גם תקופות ממושכות של מעצר בית ופיקוח. הפיצוי לנפגעות נקבע לפי מאפייני התמונות שהעבירו בעקבות המרמה: לקבוצה אחת 8,000 ש״ח לכל נפגעת, לשנייה 5,000 ש״ח ולשלישית 2,500 ש״ח. בית המשפט הבהיר שהפיצוי בהליך הפלילי הוא מענה ראשוני ואינו שולל אפשרות לתביעה אזרחית נפרדת. כך הסתיים התיק בענישה ממשית ובחובת פיצוי, אך גם במתן עדיפות לשיקום מפוקח על פני כליאה.
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.