גניבת קרטוני תחליף חלב לתינוקות מסניף שופרסל בבית שמש הסתיימה בעונש של חודש וחצי מאסר בעבודות שירות לעובד ניקיון שהורשע בגניבה בידי עובד בצוותא. המדינה ביקשה לגזור עליו ארבעה חודשי עבודות שירות ופיצוי, ואילו ההגנה ביקשה לבטל את הרשעתו או להסתפק במאסר מותנה. השופט ביאלין אלעזר דחה את הבקשה להימנע מהרשעה, אך קבע שגם עתירת התביעה מחמירה מדי: לעובד יוחסו שני מעשי גניבה, בעוד ששותפו היה מעורב בהיקף רחב יותר של עבירות ובתיק נוסף. לצד העונש נקבע פיצוי של 1,500 שקל לחברה.
הפרשה החלה בינואר 2023, כאשר הנאשם עבד בניקיון בסניף שופרסל. לפי כתב האישום המתוקן שבו הודה, הוא ושותף נוסף נטלו בשתי הזדמנויות קרטוני מטרנה בשווי כולל של 2,696.40 ש״ח. לאחר שהוציאו את הסחורה מן הסניף העמיסו אותה על רכב, מכרו את המוצרים סמוך למחסום מחנה הפליטים שועפט במחיר של 175 ש״ח לכל יחידה, והתחלקו בהכנסות. ההרשעה הייתה בעבירת גניבה בידי עובד שבוצעה בצוותא, עבירה שבית המשפט הבהיר כי היא חמורה מגניבה רגילה משום שהיא פוגעת גם באמון שמעסיק נותן בעובדיו.
לכתב האישום המקורי היו ממדים רחבים יותר. במסגרת הסדר הטיעון נמחקו שלושה מעשי גניבה נוספים שיוחסו לנאשם. הוא הודה בשתי הגניבות שנותרו, הורשע והופנה לשירות המבחן, שהתבקש לבחון בין היתר את האפשרות לסיים את ההליך ללא הרשעה. בכך נשמרה לבית המשפט ההכרעה אם להותיר את ההרשעה ואת סוג העונש, ולא הייתה הסכמה מחייבת על התוצאה. התביעה הודיעה מראש כי תבקש ארבעה חודשי מאסר שניתן לרצות בעבודות שירות.
תסקיר שירות המבחן הציג תמונה מורכבת. העובד, צעיר בן 23 שלא צבר הרשעות קודמות, עבד בתקופה שנבחנה כמלצר בבית מלון והביע רצון לנהל אורח חיים יציב. עם זאת, קצין המבחן התרשם כי הוא אינו מקבל אחריות מלאה על מעשיו, ממעיט בחלקו ומטיל על השותף את עיקר האחריות. גם הנכונות שהביע להשתלב בטיפול הוערכה כמילולית ושטחית, ללא הכרה ממשית בצורך בטיפול. שירות המבחן לא המליץ על ביטול ההרשעה, והעדיף עבודות שירות לצד עונש מותנה מרתיע. הממונה על עבודות השירות מצא את הנאשם מתאים לביצוען.
המדינה הדגישה בטיעוניה את הפגיעה בקניין ואת הפרת יחסי האמון שבין עובד למעסיק. לשיטתה, אין להתייחס למקרה כאל גניבה זניחה משום שהרכוש נלקח פעמיים, נמכר והניב רווח לשני השותפים. היא הציעה לקבוע מתחם עונש הנע ממאסר קצר בעבודות שירות ועד שנת מאסר, ובתוך המתחם לגזור ארבעה חודשים, מאסר מותנה, קנס ופיצוי. המדינה הסתמכה גם על הסתייגויות שירות המבחן כדי להתנגד לבקשה לבטל את ההרשעה.
הסנגור הציג תמונה אחרת של חלקו של הצעיר ושל משמעות ההליך עבורו. לטענתו, השותף היה הדמות הדומיננטית מאחורי הגניבות והורשע במעשים נוספים. הצעיר, לדבריו, היה כבן 20 בזמן העבירות, הפסיק לימודי הנהלת חשבונות כדי לסייע בפרנסת משפחתו, והתמודד עם קשיים משפחתיים וכלכליים. ההגנה טענה שמדובר במעידה שאינה משקפת את אורחות חייו וכי הרשעה עלולה לפגוע בעתידו ובסיכוייו לחזור ללימודים. היא חלקה על פרשנות שירות המבחן: הודאה בסיוע לשותף, כך נטען, אינה ניסיון להתחמק מהמעשים.
המחלוקת על ההרשעה הוכרעה בנפרד משאלת העונש. בית המשפט הזכיר שהימנעות מהרשעה היא חריג המצדיק שימוש רק בהתקיים תנאים ממשיים, ובכללם פגיעה חמורה וקונקרטית בשיקום או בעתיד הנאשם. הוא ציטט את הכלל שלפיו ״על העותר לאי-הרשעה מוטלת החובה להצביע על כך שהרשעתו תביא לפגיעה קשה וקונקרטית בסיכויי שיקומו״. במקרה הזה לא הוצגו ראיות לנזק כזה. גם ההפסקה של לימודיו קדמה להכרעה, ולא הוכח שהרשעה תמנע בפועל מסלול לימודי או תעסוקתי מסוים. נוכח חומרת עבירת הגניבה בידי עובד והעדר תהליך שיקומי משמעותי, נקבע שאין בסיס למחיקת ההרשעה.
עם זאת, ההחמרה העקרונית בעבירת הגניבה לא הובילה לעונש שהתביעה ביקשה. השופט התייחס לשני המעשים שבוצעו בתוך כשבוע, באותה שיטה ועם אותו שותף, כאל אירוע עונשי אחד. הוא הסביר כי בעבירת גניבה בידי עובד נפגעים ״זכות הקניין של המעביד, ויחסי האמון שבין עובד למעבידו״, אך קבע שמידת הפגיעה במקרה הקונקרטי הייתה נמוכה עד בינונית. הסכום נמוך יחסית, תקופת המעשים קצרה והנאשם היה עובד זוטר שהאמון שהופקד בידיו מוגבל בהיקפו. מן הצד האחר, היו תכנון מסוים ושתי הזדמנויות נפרדות, לא החלטה רגעית בודדת.
בית המשפט בחן פסקי דין שעסקו בעובדים שגנבו ממעסיקיהם במאפייה, במסעדה ובסופרמרקט. ההשוואה המחישה שלגובה הסכום, למספר האירועים, להשבת הרכוש ולהתקדמות טיפולית יש משקל, אבל הם אינם יוצרים נוסחה אוטומטית. השופט הביא את קביעת הפסיקה שלפיה ״עקרונות ההלימה והאינדיווידואליות שוללים כל ניסיון להפוך את גזירת הדין ליחס מתמטי בין סכום הגניבה למשך המאסר״. לאחר השוואת המקרים נקבע מתחם של מאסר קצר שניתן לרצות בעבודות שירות ועד עשרה חודשי מאסר, לצד רכיבי ענישה נוספים.
בתוך המתחם ניתן משקל להודאה מוקדמת שחסכה שמיעת עדים, להעדר עבר פלילי, לעבודתו ולתלות הכלכלית של בני משפחתו בו. מנגד עמדו נטילת אחריות חלקית והעדר שיקום מוכח. ההכרעה המרכזית בזווית ההשוואה לשותף הופיעה במפורש בסוף הנימוקים: השופט קיבל את טענת הסנגור כי ״אין להשוות את עניינו של נאשם זה לעניינו של המעורב האחר״, הן משום שלשותף יוחסו מעשי גניבה נוספים והן משום שצירף הליך פלילי אחר. לכן מצא שעתירת התביעה לארבעה חודשי עבודות שירות ״איננה יחסית ואיננה מידתית״ בעניינו של הצעיר הזה.
התוצאה היא חודש וחצי מאסר בעבודות שירות, ארבעה חודשי מאסר על תנאי על עבירת גניבה בידי עובד או עבירת רכוש מסוג פשע, ועוד חודשיים מאסר על תנאי על עבירת רכוש מסוג עוון, לתקופות התנאי שנקבעו בגזר הדין. נוסף על כך חויב הנאשם לשלם לשופרסל 1,500 ש״ח. בית המשפט העדיף פיצוי לחברה על פני הטלת קנס נוסף, בהתחשב ביכולתו הכלכלית של הנאשם. הוא גם הורה לקזז לטובת הפיצוי סכום שהנאשם הפקיד במסגרת הליך קודם. בכך הסתיים ההליך בענישה ממשית, אך מופחתת משמעותית מזו שביקשה המדינה, בלי לבטל את עצם ההרשעה.
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.